אני: מנהל תובעני, אבל כיום הרבה יותר סובלני מאשר בעבר.
משפחה: ההורים הגיעו מפולין לפני המלחמה. אבי היה ציוני, בית"רי, ואני כיום בצד השני של המפה. הם הכירו בתל אביב, היה להם בית מלאכה לכריכת ספרים, וכשפתחו חנות לספרים ולמכשירי כתיבה עברנו לרמת גן. הייתי בן יחיד ותלמיד טוב. היו ממני ציפיות, אבל לא מוגזמות.
לימודים: אחרי שירות טכני בחיל האוויר התחלתי ללמוד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה. אנשים בצבא שאלו אותי למה אני לא הולך ללמוד מחשבים, כי זה התאים לי יותר, ואני אמרתי אז שזה לא נראה לי מספיק מעניין. מהשנה השלישית התחלתי לעבוד כאיש מכירות במפעל קטן למעגלים מודפסים שהיה בבעלות חברים של ההורים.
תדיראן תקשורת: התחלתי לעבוד שם כמהנדס פיתוח והגעתי לתפקיד של מנהל מחלקת פיתוח, ואז התחילו לחזר אחריי שני היזמים שהקימו את קומברס - שנקראה אז "אפרת" - קובי אלכסנדר ובועז משעולי.
קומברס: הכרתי את החברה מפרויקט משותף שעשו עם תדיראן. לא קראו לזה סטארט-אפ כי לא היו אז דברים כאלה. הצטרפתי לחברה כסמנכ"ל פיתוח עם אופציות ונשארתי בחלק של הטלקום עד 2001.
ארצות הברית: אחרי שלוש וחצי שנים החברה פתחה משרד בארצות הברית, ועברתי ללונג איילנד כדי לעשות את התמיכה הטכנית למכירות, להגדיר את ניהול המוצר ולהיות איש הקשר מול אנשי הפיתוח בארץ. נסעתי לשם עם אשתי ועם שלוש בנותינו. שם הבנתי שאחד התפקידים העיקריים שלי בחברה הוא לעסוק בבנייה ובפיתוח של תרבות ארגונית, מה שאומר לתת לעובדים להיות ראש גדול, לתת להם לטעות. לצערי זה התנפץ עם החלפת המנכ"ל.
נשיאות קומברס: כשעזבתי את הטלקום, עברתי לתפקיד של נשיא החברה לצדו של קובי אלכסנדר כדי לנהל את עבודת המטה במשך שנתיים.
אנדרה דהן: בתקופתו כמנכ"ל קומברס כבר לא הייתי בחברה, אבל אני הרגשתי שכשאלכסנדר והמנכ"ל הקודם זאבי ברגמן עזבו - התרבות הארגונית נפגעה.
קובי אלכסנדר: אנחנו בקשר טלפוני לא אינטנסיבי. בזמנו פרשת הבק-דייטינג הייתה עצומה, אבל כיום זה לא היה מעניין אף אחד. אין ספק שנעשתה עבירה, אבל האם היא פגעה במחזיקי המניות או האם הרוויח ממנה משהו אישי? אני בספק. הוא עשה את מה שעשה לטובת העובדים, באמצעות נורמה פסולה שהייתה אז נהוגה.
IVN רשת הון סיכוי לישראל: ארגון ישראלי-אמריקאי שמקדם עסקים חברתיים ותומך בהם. החברים בו תורמים מכספם ומזמנם כדי להקים ולעזור בניהול עסקים חברתיים - כמנטורים. הצטרפתי לארגון עם הקמתו, יחד עם בני לוין, עם שלמה דברת ועם ניר ברקת. הפוקוס הבלעדי שלנו הוא על עסקים שמתנהלים כעסקים, שמשתמשים בכלים עסקיים ושמטרתם להגיע לאיזון תקציבי ולרווח, ושמהותם לקדם מטרה חברתית. למשל עסק שמוכר מתנות שיוצרים אנשים עם מוגבלות, שבו המוכרים הם נערים ונערות בסיכון.
יכולים-נותנים: הצטרפתי לעמותה הזו, שמטרתה לעודד אנשי עסקים לתרום מכספם לחברה.
אקזיטים: התרבות הזאת לא ממש מובנת לי. בקומברס לא חשבנו על אקזיט אחרי שלוש שנים, אלא שאפנו לבנות משהו שנרוויח ממנו כסף.
אלוט תקשורת: החברה הציבורית היחידה שבה אני מרוויח כסף כחבר בבורד. כשביקשו ממני להצטרף, התניתי את זה בכוונת החברה לבנות את עצמה לטווח ארוך.
ועדת דברת: כיהנתי כיו"ר של שתי תתי-ועדות שעסקו בניהול. מערכת החינוך היא כמו נושאת מטוסים שאי-אפשר לשנות את כיוונה בזמן קצר.
גליל סופטוור: נכנסתי אליה בשלב הסיד (הזרע) לפני חמש שנים, מתוך תחושה שצריך לפתוח את הדלת להיי-טק גם לבני המגזר הערבי. יש לנו כ-120 עובדים שעושים עבודות מיקור חוץ עבור לקוחות היי-טק כמו אלוט, HP, וראדוור.
נכדים ואמנות: ממלאים את זמני הפנוי. אני מבלה עם חמשת נכדיי כמה שיותר, לומד קצת אמנות ורואה תערוכות בעולם.
ריקוד: פעם לא רקדתי בכלל. כיום אני רוקד פעם בשבוע ריקודים קלאסיים עם אשתי בבית הספר ארתור מארי, שחלק מהמדריכים שם השתתפו ב"רוקדים עם כוכבים".
תפיסת עתיד: אני אוהב את האיזון בין תחביבים, נכדים, ועשייה חברתית ועסקית. פנסיה? זאת הפנסיה שלי.