בממשלת נתניהו השלישית לא צפוי לכהן שר תקשורת. ההסבר הרשמי לכך הוא הרצון במשרד ראש הממשלה ובעיקר במשרד האוצר כי תוקם רשות תקשורת שתחליף את המשרד הממשלתי.
על כן, לתקופת המעבר, יכהן סגן שר בלשכת ראש הממשלה שתפקידו יהיה לנהל את הנושא. לחלופין, נתניהו עצמו יחזיק גם בתיק התקשורת, וצוותו, בראשות מנכ"ל המשרד, יהיה אמון על ניהול השוק עד אשר תוקם אותה רשות.
ובכן, לא הייתי עוצר את נשימתי. רשות תקשורת לא תקום במדינת ישראל בשנים הקרובות.
רעיון רשות התקשורת נולד לפני שנים רבות וקודם בראשית ימיו של השר משה כחלון במשרד התקשורת. כחלון היה אז שר תמים וחשב שיצליח לקדם בזריזות ביטולו של משרד ממשלתי. לא היה אכפת לו להיות השר האחרון במשרד.
אלא שכחלון התבקש במהירות לקשור את סוסיו הדוהרים, וחוק רשות התקשורת התכווץ והפך להיות החוק למיזוג הרשויות הרגולטוריות. כלומר, איחוד הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין, ושימו לב לזה - אל תוך משרד התקשורת. אלה האנשים שיקימו עכשיו רשות תקשורת?
כחלון הבין במהרה שבשוק המדיה - הטלוויזיה, העיתונות - הוא צריך לגעת כמה שיותר כשר תקשורת. שזה נכס אסטרטגי יקר מדי בעבור ראש הממשלה מכדי שהוא יעשה בו מהפכות לא מדודות.
לא בכדי נקודת השיא בתחום זה, חוק הארכת זיכיון ערוץ 10, התרחשה במשרדו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר, ולא במשרדיו של כחלון ברחוב יפו בירושלים.
בינתיים, עסק כחלון במהפכות סלולריות וסיים את הקדנציה כשר האהוב בממשלה. הדבר רק הבהיר עד כמה מדובר במשרד חשוב ובלתי נגיע.
מעבר לכל אלה, קשה להאמין כי מישהו במשרד ראש הממשלה רוצה לשמוע על הקמת עוד "רשות", ולא רק בגלל הג'ובים שאפשר לחלק. ראו את רשות המים למשל, את הטרוניות שהיא גוררת בציבור בהתנהלותה ואת חוסר היכולת של הממשלה לשלוט בתחומי אחריותה.
דמיינו לעצמכם רשות עצמאית, שהפקיד שעומד בראשה מחליט ללא שום קשר למקבלי ההחלטות בשלטון למי להעניק רישיון לשידור טלוויזיה וכיצד לווסת את התחרות בתחום השידורים. הרי זה דבר שלא ניתן להעלות על הדעת אם אתה פוליטיקאי מכהן במדינת ישראל.
זרועו הארוכה של נתניהו
רשות תקשורת לא תקום במדינת ישראל בשנים הקרובות. הדרישה של "יש עתיד" של יאיר לפיד לקצץ במספר התיקים שיחולקו היא תירוץ מעולה להוציא ידיעה על ההחלטה לחסוך לפחות במשרד אחד. אלא שברגע שהוא ינחת במשרד ראש הממשלה, יהיה קשה מאוד לחלץ את תיק התקשורת משם.
זו כהונת נתניהו השלישית. בכהונה הראשונה נלחמה בו התקשורת מלחמת חורמה אכזרית וגבתה ממנו מחיר יקר. בכהונה השנייה הוא החליט לא להילחם בחזרה, אלא פשוט לשלוח זרועות לכל עבר, לשלוט מלמעלה בהתנהלותה ולתת את הטון.
זו הקדנציה של "ישראל היום" והשפלת ערוץ 10, של חילופי הנהלה בשידור הציבורי והידוק האחיזה על הליין-אפ. הקדנציה השלישית נראית כעת המשךהטבעי של קודמתה - העברה מוחלטת של תיק התקשורת לאחריותו של ראש הממשלה. זה קרה עם תיק רשות השידור - צעקו קצת בכנסת, צעקו קצת בעיתונות, אבל השיירה עברה, ונתניהו עדיין השר הממונה. אין סיבה שזה לא יצליח לו גם הפעם.
אחרי שכחלון סידר את נושא הסלולר, האתגר העצום של שר התקשורת אמור להיות הסדרת שוק המדיה. דאגה שהגופים שמייצרים תוכן - הטלוויזיה, הרדיו, העיתונות - יתקיימו פה.
אסור, ואפילו למראית-עין, לתת לראש הממשלה להוביל את הרפורמה הזו. זה נוהג ששייך למשטרים חשוכים. רשות תקשורת כבר לא תקום פה. צריך לפחות לדאוג שתהיה תקשורת.