משפחת רביץ - ביתר עלית
ההורים: יצחק (39) ורבקה (36)
הילדים: חיה - 16, שרהל'ה - 15 , חנה - 13.5, שמואל - 12, יוכבד - 10, מלכה - 7.5, הינדי - 5.5, אברהם ולאהל'ה - תאומים בני 3.5, גולדי - שנה וחצי.
מקצוע: רבקה - מנהלת לשכת יו"ר הכנסת רובי ריבלין (כבר 13 שנים). פעם בשבוע היא מלמדת במכללה חרדית, ולומדת בעצמה תואר שני במדעי המחשב.
יצחק - מנהל תוכניות תחום חרדים בג'וינט ישראל. שניהם עובדים בירושלים. בבעלות המשפחה מכונית אחת.
ההיכרות: יצחק ורבקה הכירו ונישאו בשנת 1995. רבקה הייתה אז בת 18.5, יצחק בן 21. "כשפנו אלינו והציעו את השידוך, עשינו למשפחה חיים קלים, כי כבר הכרנו את המשפחות, וידענו במי מדובר. המשפחות שלנו מוכרות", מספר יצחק, בנו של ח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל. שבוע לאחר הדייט הראשון ("אני זוכר שזה היה יום שלישי"), נפגש הזוג בשנית, בבית סבתה של רבקה, למשך שעתיים בלבד. "במוצאי השבת נפגשנו שוב לשלוש שעות ולמחרת כבר ערכנו יחד טיול רגלי בירושלים. אז כבר ידענו שזהו. הודענו להורים שזה בסדר, וכעבור שבוע שתינו לחיים וקבעו לנו מסיבת אירוסין". שלושה חודשים אחר כך נישאו.
השנים הראשונות: בשנתיים הראשונות גר הזוג הצעיר ברובע היהודי בירושלים, אחריהן הם רכשו דירה חדשה בעיר החרדית ביתר עלית, בה הם גרים עד היום. "בתשנ"ח ובתשנ"ט, כשעוד גרנו בירושלים, כבר היינו הורים לשתי בנות", נזכר יצחק. "בהתחלה, לא הבנתי מאין יהיו לי הכוחות לטפל בעוד ילדים, אבל אלוהים לא נותן לך משהו מבלי לתת לך גם את היכולת לעשות אותו".
חופשות וביקורים משפחתיים: משפחת רביץ המורחבת (הכוללת נכון לרגע זה 130 נפשות), נוהגת לצאת אחת לשנה לחופשה משפחתית בת שמונה ימים במושב נוב. ביקורים משפחתיים אצל אמו של יצחק נערכים כאחת לחודשיים. את הוריה של רבקה, הגרים גם הם בירושלים, הם לא פגשו כבר קרוב לשנה.
הבית: דירה בת 6 חדרים (רובם חדרי מעבר, כלומר יש לחצות חדר אחד כדי להגיע לחדר אחר), על פני כ-150 מ"ר.
משפחת לייטר - תל אביב
ההורים: אנדרה (38) ושירי (37)
הילדים: אדם בן שנה ותשעה חודשים. שירי בחודש התשיעי להריונה
מקצוע: אנדרה - מהנדס בהשכלתו ומנהל פרויקטים בחברת היי-טק.
שירי - כלכלנית בחברת היי-טק.
ההכרות: אנדרה, עולה ותיק מברזיל (עלה בגיל 26), ושירי, יוצאת קיבוץ דגניה, ניהלו חיים תוססים במרכז תל אביב, ונפגשו לפני ארבע שנים וחצי במהלך ישיבת עבודה. הם החליפו מבטים ומספרי טלפון. כשהתחילו לצאת, אנדרה כבר התחיל לשלם את המשכנתא על הדירה שרכש במרכז העיר, בה הם חיים גם היום. כחצי שנה אחר כך, הם אזרו אומץ, התפטרו מהעבודה, ויצאו לטיול של שנה מסביב לעולם. במהלך הטיול הם ביקרו את משפחתו של אנדרה בריו. על החתונה הם הכריזו עם שובם ארצה, ושנה אחר כך, בצהרי שישי בראשית הקיץ, הם התחתנו.
השנים הראשונות: היות שבני הזוג גרו יחד לפני החתונה, עד הולדת אדם הם לא חשו בשינוי משמעותי באורח החיים. שירי שבה לעבוד במקום העבודה הקודם, ואנדרה מצא עבודה חדשה כמהנדס. בהתחלה, הם חלקו מכונית אחת ונעזרו בתחבורה ציבורית. היום, כשלאנדרה יש רכב חברה, הם כבר מחזיקים שתי מכוניות.
חופשות וביקורים משפחתיים: מאז שאדם נולד, הפכו הביקורים של ההורים של אנדרה, החיים בברזיל ליותר ויותר תכופים. בשנה בה הוא נולד הם ביקרו פעמיים, ופעם אחת טסו אנדרה שירי ואדם אליהם. "אנחנו מדברים דרך קבע בסקייפ", מספר אנדרה. "גם אמא שלי מגיעה יותר", אומרת שירי. "פעם בחודש בערך, אנחנו עוזבים את העיר הגדולה ונוסעים לסוף שבוע בקיבוץ".
חוץ מטיול שורשים בברזיל, אדם הצעיר כבר הספיק לראות עולם, כאשר רק לאחרונה לקחו אותו ההורים לטיול בברלין.
הבית: דירת 3 חדרים בת 95 מ"ר במרכז תל אביב.
יום בחיי
משפחת רביץ
4:00-4:30 - הראשון לקום ב-4:30 לפנות בוקר הוא בדרך כלל יצחק, כשלעתים רבקה משכימה גם היא כדי להשלים מטלות בלימודים. יצחק קם והולך ללמוד בסלון. בחדר שיועד במקור ללימודים, לנה עם התרחבות המשפחה אחת הבנות.
6:00 - יצחק יוצא לתפילה בבית הכנסת הסמוך. "זה לא רחוק", הוא מתנצל, "כחמש דקות הליכה מהבית, אבל לפעמים כדי לחסוך בזמן אני מעדיף לקחת את האוטו". לקראת 7:00, כשהוא שב הביתה, הוא מוודא ששמואל, כבר התעורר והתארגן ליציאה ליום הלימודים ב"חדר".
"המערכה האמתית וההכנות ליציאה לבתי הספר מתחילות בשעה 7:00", מספר יצחק. שמואל בן ה-12 הוא הראשון לצאת והאחרון לחזור. יצחק אמון בשלב זה על הכנת הסנדוויצ'ים, מלאכה שאהובה עליו במיוחד. "אני מאוד משתדל להכין לכל אחד ואחת סנדוויץ' מושקע ושונה. אני רוצה שהילדים ירגישו שחשבתי עליהם כשהם פותחים את השקית בכיתה".
7:00 - מי ששתה שוקו, ממשיך להלבשה. "הבגדים כבר מוכנים אחרי הכביסה של הלילה. מה גם שאין מקום להתלבטות, כי לכולם יש תלבושת אחידה", הוא מסביר. בסך הכל, הבנות והבנים עצמאיים למדי. "תראי את הינדי. היא רק בת שש וכבר יודעת להתארגן בעצמה".
בחדר הכביסה של משפחת רביץ מסודרות 12 סלסלות, אחת עבור כל אחד מבני הבית. "אבל שמואל מתעקש לגהץ את הבגדים שלו לפני שהוא יוצא", זורק יצחק וקורץ לבנו. "לא נכון, אני לא מתעקש", מתעקש שמואל. "אני מקבל את הבגד שלי מגוהץ בלי לבקש", הוא מבהיר.
יצחק שב ומדגיש את חשיבות הסנדוויצ'ים בסבב הבוקר. לפעמים, כשיש סיבה, כמו מבחן חשוב, נוהגים במשפחת רביץ להחביא פתק קטן בתוך השקית: "שרהל'ה היקרה. אני אוהב אותך מאוד", "בהצלחה במבחן. עשי חיל!", או מכתב הערכה שהבנות הכינו לאחיהן הנערץ - "שמואל, אנחנו גאות שאתה אח שלנו!".
היציאה מהבית גם היא קבועה. שמואל והבנות הגדולות מעדיפים ללכת ברגל, והילדים הצעירים יותר מתחלקים בין יצחק שמסיע אותם לבין השכנה, "שאנחנו מחזירים את הילדים שלה בסוף היום".
- ומה אם יש שינוי בתוכנית, הסדר כולו משתבש?
"קורה שיש מקרים חריגים. הנה, רק הבוקר התחלנו את הבוקר בקופת חולים. אם צריך, וזה נדיר, אסע בשל שינוי הלו"ז באוטובוס, אבל בדרך כלל, אחרי ההתארגנות, רבקהל'ה ואני יוצאים עם המכונית. זה זמן האיכות שלנו יחד. אנחנו מנצלים אותו לאכול סנדוויץ' ולדבר קצת. הודות לכך שאנחנו עובדים קרוב האחד לשנייה, אנחנו גם יכולים לאכול ארוחת צהריים ביחד במזנון הכנסת".
13:00 - לקראת הצהריים, חוזרים הילדים ממוסדות הלימוד. הצעירים מגיעים בהסעה. "מגיעה אלינו הביתה אישה צעירה שמקבלת את פניהם בבית, כאשר הגדולות מגיעות עצמאית מאוחר יותר". ארוחות הצהריים כבר מחכות לכולם בצלחת. מדי ערב, מכינה רבקה לכל אחד ואחת ארוחה בצלחת אישית אותה נותר רק לחמם. כל אחד והעדפתו. בשעות הצהריים מתקשרים יצחק ורבקה לוודא איך עבר על כל אחד יום הלימודים, למעט שמואל שנמצא עדיין ב"חדר" וגולדי הפעוטה שבמעון.
16:00 - אחת הבנות הגדולות יוצאת לקחת את גולדי מהמעון. "רבקהל'ה ואני משתדלים לחזור מהעבודה אחר הצהריים, אבל לא תמיד זה מצליח. קורה שאני צריך להתעכב בגלל פגישות או ישיבה". עם שובו, יושב יצחק עם הילדים ואחר כך לומד, בבית או בבית הכנסת.
17:00 - הבית כמעט בתפוסה מלאה. הבנות הגדולות מכינות שיעורים על השולחן הגדול שבסלון, יוכבד, מלכה, הינדי, גולדי והתאומים משחקים בצעצועים על הרצפה. "הילדים אוהבים מאוד לקרוא", מסביר יצחק. "ספרים של המגזר החרדי, כמובן".
רבקה, רעננה כאילו לא עבר עליה יום עבודה ושבוע מתיש, נמצאת במטבח. יום חמישי היום, וההכנות לשבת בעיצומן. הסירים על האש והבצק לחלות מוכן. ההכנות לארוחת הערב מתחילות כבר בחמש וחצי. "מי רוצה חביתה?".
17:30 - שמואל הנמרץ שב מה"חדר". הוא מודיע שהוא מצא בדרך משהו שהוא לא יכול להכניס הביתה. דלת. "למה הבאת דלת?", שואל יצחק שדווקא לא נראה מופתע. "אני חושב שאני יכול לעשות מזה משהו", מסביר שמואל. "אולי להחליף את הדלת בחדר שלי. היא קצת מקרטעת לאחרונה".
לשמואל תפקיד מכובד למדי במשפחת רביץ. לאחרונה ערכה המשפחה בחירות מקומיות. "היה לי הסכם קואליציוני עם חנה, והמפלגה שלנו, המפתח לצדק, זכתה". מסביר היו"ר. עם הזכייה, נטל שמואל אחריות ווידא שכל מה שדורש תחזוקה ותיקון בבית יבוצע. לראיה, הוא מציג מחברת עמוסות מטלות שרובן מסומנות כמטופלות.
ארוחת הערב בעיצומה. רבקה בסיוע הבנות מכינה אותה, בין סירי הבישול לשבת. הסרט הנע לנטילת הידיים נפתח, והצלחות יוצאות מהמטבח אל הסלון. ארוחה ממוצעת בבית משפחת רביץ כוללת 20 ביצים, "אבל זה תלוי מי מכין את החביתה", מבקש יצחק להדגיש.
18:00 - ההתארגנות לשינה החלה. לדברי יצחק, מדובר בתהליך ארוך ומייגע. אמנם חיה ושרהל'ה, הבנות הגדולות, מסייעות, אבל ליצחק חשוב שלא להטריח אותן.
"התהליך הזה מורכב, כי יש פרטים קטנים. אנחנו מתאימים את תהליך ההרדמה לכל ילד והטבע שלו. מי שקשה לו להירדם, לא ישן למשל בחדר מעבר". חצי שעה חולפת, וכל הקטנים מקולחים. "היום זה פשוט, אבל זה יכול להיות הרבה יותר מורכב. תארי לעצמך מה קורה ביום של חפיפה וגזירת ציפורניים. תעשי לבד את החשבון. לגזוז 200 ציפורניים".
בינתיים, הספיקה רבקה לסיים עם הסירים, להכין את החלות, לקלח את הבנות הקטנות ("בדרך כלל אנחנו עושים זאת יחד בסרט נע של מקלחת-ייבוש-פיג'מה"), להלביש אותן ולענות במקביל למספר שיחות טלפון בענייני עבודה, תוך שהיא מקנחת לקטנים את האף.
רבקה מוציאה אל השולחן מספר מטעמים מארוחת השבת. מאפה ביתי, ממרחים וגפילטע פיש מעוטר בגזר. "זו ברכה לטעום מזה", מחייך יצחק.
19:00 - שמואל יוצא לבית הכנסת. הבנות מסיימות את שיעורי הבית ופונות לחדרן.
21:00 - סיום מסלול השוקו וההירדמות, אותו מבצעים ההורים.
22:00-24:00 - שמואל ורבקה מסיימים את המטלות והלימודים. גם הלילה הם לא יצליחו ללכת לישון מוקדם, למרות שמחר מחכה לשניהם יום עמוס במיוחד. כמו תמיד.
יום בחיי
משפחת לייטר
6:00-7:00 - "אנחנו קמים כשאדם קם", אומר אנדרה. "אם הוא מחליט להתעורר ב-07:00 שיחקנו אותה". לקראת השעה 08:00 אנדרה לוקח את אדם לגן ומשם ממשיך לעבודה.
16:00-16:30 - על החזרה מהגן אחראית בדרך כלל שירי. אנדרה מבקש להבהיר שפעם בשבוע הוא נושא במלאכה. שירי לא מבינה מתי מספיקים הורים אחרים לעבוד. "אם אני מגיעה ב-16:15, הוא כבר בין האחרונים שנשארו. לא ברור לי איך כל ההורים מצליחים לצאת כל כך מוקדם".
17:30 - אדם, אנדרה ושירי משחקים יחד בסלון. ברקע נשמעים שירי ילדים בפורטוגזית. בסלון הדירה מפוזרים משחקים וספרים, גם הם בפורטוגזית. לאנדרה חשוב מאוד שאדם ישלוט בשתי השפות.
לפני שאדם נולד, הם נהגו לצאת לבלות. אנדרה, שהיה ידוע בקרב חבריו כחובב מוזיקה ו(מעט) אלכוהול משובח, נהג לפקוד באופן קבוע הופעות חיות ולצאת לערבי שתייה עם חברים. כיאה לברזילאי הוא גם אוהב כדורגל. מאוד אוהב. אבל משהו בסדר העדיפויות של בני הזוג השתנה בשנתיים האחרונות.
"נשאר לי רק הכדורגל", הוא מודה בהכנעה. "למזלי אדם לא ער בשעות שמשדרים את המשחקים שאני אוהב. למרות שפעם אחת הוא התעורר ב-03:00 בלילה והצטרף אליי לצפייה במשחק. זה היה ממש נחמד. דווקא שמחתי שהוא איתי". אחר כך נזכר "אה, כן, בעצם הייתי בכמה הופעות השנה. הלכתי לרד הוט צ'ילי פפרס ולג'יינס אדיקשן. אבל יתר ההזדמנויות שלי ליהנות כמו פעם ממוזיקה הן רק כשאני נוהג באוטו בדרך לעבודה".
- וסתם לצאת יחד, יוצא לכם?
"לספר לך כמה פעמים יצאנו מאז שאדם נולד?", מחייך אנדרה חיוך עייף. "אני לא צריך בשביל זה את אצבעות כל היד". אבל הם מסכימים שחשוב להם לא לוותר על בילויים משותפים. אולי הם לא יוצאים כמו בעבר, אבל כן מקפידים להתאוורר. הערב למשל, יום חמישי, שניהם מותשים.
אם צריך, אמא של שירי עוזרת, וכשההורים של אנדרה מגיעים לביקור ארוך בארץ, יש אפילו יותר הזדמנויות, אבל לא תמיד יש כוח. "אם אנחנו יוצאים עם חברים, זה בדרך כלל יהיה עם חברים שכבר יש להם ילדים. הכל מתוכנן לפרטים זמן רב מראש. כבר אין ספונטניות כמו שהייתה פעם".
18:00 - אנדרה מתיישב ליד המחשב. "אני חייב לשלוח משהו דחוף", הוא מתנצל. "בדרך כלל, אם יש לי עבודה, אעשה אותה רק אחרי שאדם יירדם, אבל עכשיו זה ממש דחוף". הוא מסיים כעבור מספר דקות ושניהם שבים להשתעשע עם בנם שמתעקש להיכנס עירום, בזמן ששירי מנסה להחליף לו חיתול, לתוך אחת הסלסילות שלצד הספרייה. הספרייה הזו היא סמל לחיים הקודמים של אנדרה. מקומו של אוסף בקבוקי הוויסקי, הוודקה והקשאסה שבעבר פיאר את מדפי המטבח, הופקע לטובת תנור חדש. רוב המדפים שבפינת הסלון התמלאו בצעצועים ובספרים של אדם, כאשר רק כמה מהמדפים העליונים מאחסנים היום בקבוקים בודדים, שנותרו זכר לחייו הקודמים של אנדרה. אנחנו מביטים על המדף בערגה, עד שאדם מבקש, ספק דורש, שתשומת הלב תשוב אליו.
ארוחת הערב של אדם בעיצומה. שירי מכינה חביתה, גבינה, לחם וירקות ומתיישבת לצדו. "כפי שאת מבינה, אני מכינה את ארוחת הערב", אומרת שירי. "אבל אני אחראי מקלחות", מדגיש אנדרה. "זה התפקיד שלי בבית. המקלחת אחרי האוכל וגם הסיפור שלפני השינה".
בזמן ששירי יושבת עם אדם ששקוע כרגע במריחת גבינה על הפרצוף, מבין אנדרה את חשיבות המומנטום ומציע לי ללגום משהו מאחד הבקבוקים הנשכחים במדף העליון.
סיימתי ללגום, אדם סיים למרוח את עצמו בגבינה, ואנדרה ושירי מניחים לו לשחק בסלון לפני המקלחת. הם משתדלים שלא להדליק טלוויזיה כשהוא בסלון. אדם בוחר מבין הצעצועים, דווקא בטלפון פלסטיק של פישר פרייס. "מצחיק שעוד עושים צעצועים כאלה", מגחכת שירי. "אין לו מושג מה זה, כי הוא לא ראה וכנראה אף פעם לא יראה טלפון חוגה כמו זה. מה שהוא מכיר זה רק את האייפד שדרכו הוא מדבר עם סבא וסבתא שלו בברזיל".
19:30-20:00 - מקלחת ולאחריה סיפור ולישון. אחר כך, אם אדם יסכים להירדם, ובהנחה שלא יתעורר, זה יהיה הזמן שלהם. אנדרה ינצל אותו לפעמים לסיום מטלות בעבודה, מעבר על מיילים ובעיקר להעביר את מעט השעות שנותרו להם יחד. שירי תארגן את הבית ותסיים גם היא מטלות מול המחשב. אדם ממלא להם את החיים, אבל הם כבר מפנימים שזה עומד להשתנות עם הלידה הצפויה. "חברה אמרה לי פעם שילד אחד זו אבטלה סמויה", נאנחת שירי בחיוך. "כרגע זה נראה מאוד קשה". עם זאת, הם מאוד מאושרים.