מה שלומכם היום? ומה שלומכם מחר? בוודאי שמתם לב לטעות במשפט השני. היה לכאור צריך לשאול - מה יהיה שלומכם מחר. אולם, אף שההבדל הזה בין הזמנים טבעי והכרחי בעברית, וגם באנגלית שהיא השפה השנייה הדומיננטית של רוב הישראלית, הרי שישנן שפות רבות שבהן אין זה כך.
ביפנית, למשל, אומרים משהו כמו 'יורד גשם אתמול', 'יורד גשם מחר' ו'יורד גשם עכשיו'. ירידת הגשם מבוטאת בכל המקרים באותן המילים בדיוק, ודרושה מילה נפרדת כדי להסביר מתי זה מתרחש. זאת, כמובן בניגוד להטיה הטבעית בשפות כמו עברית ואנגלית - ירד, יורד, יירד.
האם ייתכן כי הבדל קטן כזה באופן שבו אנחנו מדברים על העתיד, משפיע גם על האופן שבו אנחנו חווים את העתיד? ואם כן, האם הוא עשוי להשפיע על האופן בו אנחנו מתנהגים כלפי העתיד? קית' צ'ן, דוקטור בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ייל, הוא אמריקני ממוצא סיני, דובר סינית מבית. האופן שבו הבדלים בין השפות משפיעים על צורת החשיבה שלנו סיקרן אותו מימים ימימה.
כשהיה ילד, כך סיפר בהרצאה שנשא לאחרונה בכנס TED, הוא הסתקרן מההבדל בצורת המחשבה על המשפחה הגלומה בהבדלים בין השפות. בעוד בעברית, כמו באנגלית "דוד" הוא שם גנרי לכל האחים של שני ההורים וגם בני הזוג שלהם, הרי שבסינית יש תואר אחר לכל דוד, שתלוי בשאלה האם הוא מצד האם או האב. במידה והדוד מצד האב, האם הוא אח האב או נשוי לאח האב ואם הוא אח של האב, האם הוא מבוגר או צעיר ממנו.
"אם לא אציין את כל המידע הזה, לא אדבר סינית נכונה", הוא אומר, "ובכל פעם שאני מדבר על הדוד שלי בסינית נכונה, זה גורם לי בעצם להיזכר בכל מערכת הקשרים המשפחתית שלי". צ'ן טוען כי זהו אחד מבין מנגנונים רבים שהופכים את המשפחה כה משמעותית באופן אינהרנטי במוחו של האדם דובר הסינית.
צ'ן שיער, והראה במחקריו, כי אותו הדין נכון לגבי עבר ועתיד בשפה. במדינות בהן מדברים על העתיד בדומה מאוד לעבר ולהווה, כנראה חווים את העתיד בדמיון בצורה קרובה יותר, וכשמדברים על העתיד בתור דבר שהוא שונה מהותית מן העבר, בעצם מרחיקים אותו במחשבה. התוצאה - במדינות בהן הזמנים לא כל כך מובדלים, חוסכים יותר לפנסיה - בערך 5% יותר - מאשר במדינות בהן יש התייחסות לעתיד כזמן נפרד מן ההווה.
כך, יוון, ארה"ב וגם ישראל מבדילות עבר ועתיד ונמצאות בתחתית טבלת החוסכות מבין מדינות ה-OECD ואילו לוקסמבורג, יפן, נורבגיה והולנד, נמצאות בראש טבלת החוסכות והשפה שלהן גם מתאימה לכך.
במחקר נוסף השווה צ'ן זוגות של משפחות בנות מדינה אחת, שדוברות שתי שפות. הוא דאג כי כל שתי משפחות יהיו דומות ככן בשורה של פרמטרים - השכלה, שכר, מספר ילדים ועוד - ואז בחן את ההבדלים בהתנהגות החיסכון שלהן. הסתבר כי בני המשפחות שדברו שפה שבה אין הבחנה גסה בין זמן עתית לזמן הווה, פרשו לפנסיה עם חיסכון של 30% יותר, על אותה משכורת.
העתיד כבר כאן
הרעיון שהשפה יכולה לגרום לנו לראות את העתיד כקרוב יותר ולכן לכוון את התנהגותנו באופן שיועיל לנו בעתיד, יכולה להיות רלוונטית במגוון תחומים.
צ'ן בוחן בימים אלה את המידע שאסף, וכורה אותו כדי לבחון האם השפה יכולה להשפיע גם על התנהגותיות בריאותיות המונעות מחלות עתידיות. בינתיים, הוא אומר, כמעט כל המשתנים שבדק איששו את התיאוריה. אנשים שחושבים בעיקר בשפה נטולת עתיד, הם בעלי סיכון נמוך ב-24% לעשן, הם 13%-17% פחות שמנים ויש 21% יותר סיכוי כי ישתמשו בקונדום בעת קיום יחסי מין.
"כעת אנחנו מנסים לגלות, האם יש דרך להטמיע גם בשפות שיש בהן זמן עתיד, איזו שהיא צורת חשיבה שיכולה להשפיע על ההתנהגות לטובת חסכנות ובריאות", הוא אומר. צ'ן תוהה במאמריו, למשל, האם כדאי ללמד בבית הספר את השפה באופן שישים דגש רב יותר על קרבת העתיד, כדי לעודד התנהגות בריאותית וחסכונית יותר? קיימת גמישות בתוך השפה שיכולה לאפשר זאת. גם באנגלית ובעברית ניתן לומר "סיכויים גבוהים לירידת גשם" או "יש סיכוי טוב שיירד גשם".
הרעיון אולי נשמע מעט מלחיץ, גם כאופציה למשהו שרק עלול לקרות בעתיד, אבל אולי עוד יותר מלחיץ לחשוב עד כמה אנחנו כבר היום ממפים את צורת החשיבה של הילדים ובני הנוער, באמצעות השפה, ואפילו לא מודעים כיצד אנחנו עושים זאת.