נו, אז איך הספר החדש של רולינג למבוגרים? דומה להארי פוטר? התשובה היא כן ולא. בעיקר לא. לכאורה - הכי רחוק מהארי פוטר שיכול להיות. חוויית הקריאה הרבה פחות כיפית, והעלילה ריאליסטית עד כאב:
הגיבורים מתמודדים עם התעללויות, דיכאונות, התמכרויות, בגידות, עסקים קורסים, נישואים גרועים, אהבות כושלות, הורים מכים, ילדים ששונאים את ההורים שלהם, הורים שלא אוהבים את הילדים שלהם, עובדים סוציאליים שלא זוכרים את השמות של המטופלים שלהם, גזענות, שנאת זרים, תאונות, מחלות, מוות - נראה שאיזה נפנוף שרביט בהחלט לא היה מזיק להם.
ולא שבממלכות הקסם של הארי פוטר הכול טוב. בניגוד לתדמיתו כספר ילדים אסקפיסטי - גם שם יש ילדים (ולא מעט מבוגרים) מתעללים, קשיים כלכליים, מוות בטרם עת, גזענות, מבוגרים מאכזבים, התנשאות של עשירים על עניים וניצול החזקים את החלשים - כל המוטיבים המרכזיים ב"כיסא פנוי". אלא ששם, אצל הארי פוטר, מרפד הקסם את המציאות והופך אותה לנסבלת. הכישוף הוא לא רק בלחשים, אלא גם בקסמן הפרוזאי כביכול של האהבה, התמיכה והחברות, שנותנות לגיבורים את הכוח לשנות ולנצח את המציאות שנולדו אליה.
ב"כיסא פנוי" מרבית הגיבורים לא מצליחים לנצח את המציאות וגם לא להיחלץ מהמקום שנולדו אליו. לפעמים הקסם מתרחש, בעבודה קשה ובאומץ לב, והם מצליחים להתרומם. אבל ברוב המקרים המציאות מחכה להם בפינה כמו איזה בריון, ומעניקה להם עוד חבטה ששולחת אותם לקרשים. אחת הדמויות היחידות בספר שהצליחה לשנות את תנאי חייה היא בארי פרבראדר, שנולד לעוני ולמצוקה (הורים שלא עמדו בתשלומי משכנתא ואיבדו את הבית, אח שישב בכלא) אבל הצליח לטפס למעלה בזכות אינטליגנציה, קסם אישי, השכלה ועבודה קשה.
בארי היה הראשון במשפחתו שהלך לאוניברסיטה, שהצליח כלכלית ואף נבחר למועצה המקומית. הוא אהוב, חכם, מוכשר, אבא טוב ופועל לשינוי חיובי של המציאות. לא במקרה הוא מת כבר בפרק הראשון.
בהמשך הספר מתחרים כל שכניו, ידידיו ועמיתיו על הכיסא הפנוי שהשאיר במועצה, ומנסים לתפוס את מקומו, תרתי משמע. הבחירות למועצה הן מה שמניע את העלילה, חושף את הגיבורים ומעלה אל פני השטח את כל הקונפליקטים. וכאלה לא חסרים.
אף שהרקע שונה מאוד מזה המוכר לנו - עיירה אנגלית קטנה ופסטורלית, עם כיכר שוק וכנסייה עתיקה - ואף שהפוליטיקה המקומית באנגליה זרה ושונה, מנגנוניה האוניברסליים מוכרים לנו היטב מהבית וממהדורות החדשות. המאבק על עמדות כוח ועל שליטה במשאבים, בריתות נגד אויבים משותפים, חשבונות ישנים וטינה על עלבונות עבר - מה שההיא אמרה על אשתי וההם על בעלי, ורק שהילדים שלהם לא ילמדו עם הילדים שלנו, ושהקיצוצים בתקציב לא יהיו על חשבוננו.
דרך הדמויות המשכנעות והעלילה הקולחת, רולינג מעבירה מסרים חברתיים נוקבים, רלבנטיים להפליא גם לאלה שמתמודדים על הכיסאות הפנויים בבית הנבחרים שלנו, ולא רק להם. לא יצירת מופת, אבל בהחלט שווה קריאה.