על פניו, לא היה היגיון בהתעקשות המדינה לאכוף את צו איסור הפרסום על פרשת האסיר X לאחר חשיפתה ברשת ABC האוסטרלית, שהיה נגיש באינטרנט לכל גולש, גם מישראל (המדינה לא דרשה, ויש לקוות שלא תדרוש בעתיד, חסימת גישה לאתרי חדשות זרים).
צו איסור הפרסום הוסר פחות מיממה אחרי שידיעות על הפרשה פורסמו ונמחקו מאתרי החדשות, ואחרי שחברי כנסת מהשמאל העלו אותה בדיון פומבי בכנסת.
גם זהותו של השופט החשוד בהכאת ילדיו נחשפה ברשת, אולם האיסור על פרסום שמו, שנובע מחוקים שנועדו להגן על קטינים, לא הוסר.
ואולם, מערכת המשפט ממשיכה לעמוד על החשיבות שבאכיפת איסורי פרסום גם בהינתן האיום האינטרנטי, כך עולה מפסק דין של בית המשפט העליון מסוף פברואר (ע"פ 8225/12, בש"פ 8239/12).
חשוד במעשה מגונה בקטינה, שתיקו נסגר פעמיים בשל היעדר ראיות, הוציא צו איסור פרסום על שמו ועל הפרשה כולה. הקטינה שנגדה בוצעה העבירה לכאורה וכלי תקשורת שזהותו לא נחשפה ערערו על הצו.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסק כי פרסום הפרשה, גם בלי שמו של החשוד, עלול לגרום לחשיפתו בפרסומים, אנונימיים או לא, באינטרנט.
"אין להפריז בחשש שצווי איסור פרסום יופרו כעניין שבשגרה. בניגוד לדעה הרווחת, חופש הביטוי באינטרנט אינו מוחלט", כתב שופט העליון עוזי פוגלמן. "לצד מנגנוני ההסדרה העצמית ברשת (...) ניצבים מנגנוני אכיפת החוק המדינתיים".
עם זאת, הוא קובע כי חשש שמידע יזלוג ברשת אינו סיבה להימנעות מצווי איסור פרסום, כי אז לא יהיה טעם בצווים אלו בכלל; ויותר מכך, שחשש כזה מצדיק לעתים צווי איסור פרסום לא רק על שמו של החשוד, כי אם על הפרשה כולה - "נקודת המוצא היא אפוא שצו כאמור יקוים, ושדי בו כדי למנוע זיהוי.
"על החשוד המבקש למנוע פרסום של פרטים נוספים - עד כדי איסור פרסום של פרטי הפרשה כולה - מוטל להראות שבנסיבות הקונקרטיות שלו קם חשש ממשי כי הצו יופר, כי הפרסום יגרום לזיהויו; כי הזיהוי יגרום לו 'נזק חמור; וכי אינטרס הציבור במניעת הנזק גובר על העניין הציבורי שבפרסום".