"כשאף אחד לא האמין בחברה חתמתי על חוזה העסקה תלוי רווח. היום כשהחברה מצליחה, השכר שלי כואב לאנשים"
(צורי דבוש, בעל השליטה בקליל ויו"ר החברה. "גלובס", אוגוסט 2012)
אפשר להבין את התסכול של דבוש, שניצח על המהפך המוצלח שעברה החברה התעשייתית קליל בשנים האחרונות. תוצאותיה של יצרנית האלומיניום, שהרוויחה אשתקד 42 מיליון שקל, משתפרות משנה לשנה והדבר בא לידי ביטוי בביצועי המניה שהניבה תשואה של 350% במהלך חמש השנים האחרונות (ומשקפת לחברה שווי של כ-400 מיליון שקל). אבל בכל הקשור לכאב ש"חשים אנשים" לנוכח שכרו של דבוש בשנים קודמות, אין לו אלא לבוא בטענות לעצמו בלבד.
כשדבוש, יזם היי-טק שהפך ל"מסודר" לאחר שמכר את מניותיו בחברת אמבלייז, רכש בתחילת העשור הקודם את השליטה בקליל, מצבה של החברה היה מלהיב פחות בלשון המעטה. בשנותיו הראשונות בחברה (כשהוא בן 35 בלבד) נצברו בה הפסדים כבדים, שהעמידו בסימן שאלה גדול את כדאיות ההשקעה שביצע.
על רקע זה, ניתן גם להבין כיצד עברו מחזיקי המניות בקליל לסדר היום על הסכם שירותי ניהול שנחתם עם דבוש בשנת 2001 שהבטיח לו, בין היתר, מענק "על בסיס הצלחה" בגובה 10% מהרווח התפעולי (EBIDTA) של החברה. אלא שבשנים האחרונות, עם הצמיחה בשורה התחתונה של קליל, הניב הסכם הניהול סכומים דמיוניים כמעט לדבוש, שהגיעו לכ-7 מיליון שקל בשנה.
בשנת 2012 נעדר שמו של דבוש מרשימת מקבלי השכר בקליל. הסיבה לכך הייתה תיקון 16 לחוק החברות, שנכנס לתוקף בשלהי 2011 וקבע כי אישור תנאי העסקתו של בעל שליטה מחוייב ברוב מקרב בעלי מניות המיעוט.
כמו עשרות בעלי שליטה אחרים, שמשכו לכיסם תגמולים מופרזים שקוממו עליהם את ציבור בעלי המניות, נתקל גם דבוש בהתנגדות כשניסה לאשר מחדש את תנאי העסקתו הקודמים. חרף איומיו להפסיק ולספק שירותי ניהול לחברה, לא הצליחה קליל לאשר את תנאי העסקתו במשך יותר משנה.
הבוקר זימנה החברה אסיפת בעלי מניות לצורך אישור הסכם ניהול חדש עם בעל השליטה. ההסכם הזה מגלם בתוכו, אם תרצו, את כל סיפור הירידה בשכרם של שיאני השכר ב-2012 - ירידה הצפויה להעמיק בשנים הבאות, לאחר אישורו של חוק שכר הבכירים. מההסכם החדש עולה כי נוסחת הבונוס עברה "דיאטה" משמעותית. לו היה ההסכם הזה תקף בשנים קודמות, הרי שדמי הניהול שקיבל דבוש בעבר היו יורדים מכ-7 מיליון שקל בשנה לכ-1.7 מיליון שקל בלבד.