אדם שטוף זימה וחסר גבולות - או קורבן של הפמיניזם הישראלי? כך או כך, החבל הולך ומתהדק סביב צווארו של עמנואל רוזן, מי שנחשב לאחד מבכירי העיתונאים והשדרנים בישראל. אירוני להיווכח כי גם מי שהינו בשר מבשרה של התקשורת אינו נמלט מאימתה ומעיוות כללי הצדק הטבעי שלה.
השבוע החולף התאפיין בהדף תקשורתי חסר תקדים, מקריסה מוחלטת של כללי הסוב-יודיצה וכיבוש מערכת המשפט על-ידי תקשורת מוזנת, ממתלוננים אלמונים (נשים וגברים) המוסתרים מאחורי אותיות הא"ב, מרוטשי תמונות פנים ומעוותי קולות.
מתלוננת אחת לרפואה במשטרה אין עדיין, אך כבר עתה אנו רואים את הלחץ במשטרת ישראל שמיהרה להודיע על בדיקה, בניגוד לכל מהלך פלילי תקין.
שימו לב מה עדיין לא קרה:
1. אף לא אחד מהמתלוננים (למעט גדי סוקניק) פנה למשטרת ישראל.
2. איש טרם בחן אובייקטיבית את התלונות.
3. איש טרם הציג וחשף את "המסרונים" עליהם נסמכות התלונות, שבשלב זה הינן אנונימיות.
4. איש טרם בדק בכלל אם התקיימו הוראות סעיף 3 א' (4) לחוק מניעת הטרדה מינית, הקובע כי התבצעו פניות בעלי אופי מיני לאחר שהמתלוננות סירבו לקבלת ההצעות.
כל זאת, כשלפתחה של משטרת ישראל עומדות תלונות קשות רבות אחרות שמחכות לטיפול ועונות על הכללים לניהול ופתיחת חקירה.
התחום המשפטי בו אנו עוסקים הינו מורכב למדי. שיגור הצעות חיזור בין גבר לאישה ולהיפך עדיין אינו מהווה עבירה על החוק בישראל. כדי שהפנייה תישא אופי פלילי, ההצעה צריכה להיות מינית, ויש להוכיח כי שוגרו הצעות כאלה לאחר סירוב מצד מקבל/ת ההצעה.
ממה שנחשף עד כה בתקשורת, לא ניתן להבין כי המתלוננות הודיעו מפורשות על סירובן להצעות וכי אחר-כך נמשכה ההטרדה. לגבי חלק ניכר מהמקרים, ההיפך הוא הנכון: לא מעט נשים הביעו מפורשות את אי-רצונן להיענות לחיזורים, או התעלמו לחלוטין מהמסרונים, או-אז נעלם לו מר רוזן ולא התייחס אליהן יותר.
עוד בעייה ראייתית קשה עומדת לתביעה במקרה זה, והיא "הוכחת המסרונים". כל עוד לא נשמרו המסרונים בגוף המכשיר, קיימת בעייה כבדה ביותר להוכיח את תוכנם. אצל חברת התקשורת לא נשמר תוכן המסרון, אלא רק ראייה על משלוחו.
אם לא יימצאו המסרונים, יהיה בית משפט שירשיע חייב לסמוך ללא צל של ספק על עדות המתלוננת לגבי תוכנו המדויק של כל מסרון הצעה ומסרון של סירוב; משימה קשה וכמעט בלתי אפשרית, אלא אם יהיה מי שימתח עד אינסוף גם את כללי הראיות במשפט בכלל ובמשפט הפלילי בפרט.
אין ברצוני להמעיט מחשיבות חשיפת אנשי ציבור המתנהלים באופן בלתי מוסרי, או שמנצלים לרעה את תפקידם ומעמדם שניתן להם על-ידי הציבור למעשה. אך הדרך בה מתבצעים "עליהום" ושפיטה ללא משפט צריכה להדאיג אותנו לא פחות מאשר מעשיהם השליליים של אנשי ציבור.
יש גם להביע דאגה נוכח חוסר שיקול-הדעת של הגורמים הממונים על אכיפת החוק, שנכנעים ללחץ תקשורתי ואינם פועלים על פי סדרי הדין המקובלים.
בהקשר זה אפשר להביא כדוגמה התנהלות שקולה יותר של המשטרה והפרקליטות, הן בני-יורק והן בפריז, כפי שבאו לידי ביטוי בטיפול בפרשת דומיניק שטראוס-קאהן. שם מדובר היה בתלונה מפורשת על אונס. עם זאת, גורמי אכיפת החוק לא נגררו אחרי ה"עליהום" התקשורתי על האישיות הבכירה, אלא ניהלו את החקירה באופן מושכל. איך הסתיימה פרשה זו אנחנו כבר יודעים.
■ הכותב הינו יזם האתר המשפטי פסק דין.