בית משפט השלום באשקלון הרשיע את מושב אמציה בעבירה של הקמה ושימוש בנכס ללא היתר בנייה.
בהכרעת הדין שניתנה לאחרונה, נקבע כי המושב הקים בשנת 2007 מבנה בן 60 מ"ר לצורך משרד ללא היתר בנייה. המבנה הוצב על-ידי החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית, כחלק מההיערכות לקליטת מפוני גוש קטיף.
בתגובה לכתב האישום שהוגש על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שקמים, טען המושב כי המבנה נרכש והוצב על-ידי המדינה, ולכן יש לזכותו. עוד טען המושב ל"הגנה מן הצדק", מאחר שמדובר במבנה שהוצב על-ידי גורם ממשלתי, שמשמעותו זהה למתן היתר בנייה.
בנוסף טען המושב כי לא מתקבל על הדעת שבכובע אחד תציב המדינה את המבנה - ואילו בכובע אחר תגיש בגין הצבתו כתב אישום. המושב אף טען כי מאחר שהקרקע הינה בבעלות מינהל מקרקעי ישראל ולא בבעלותו שלו, לא ניתן להגיד נגדו כתב אישום.
השופט עידו כפכפי לא קיבל את טענת המושב והרשיע אותו. "אמנם המדינה רכשה את המבנה מכספה ודאגה להצבתו, אולם הדבר נעשה בעקבות דרישת הנאשמת ולצרכיה בלבד", ציין כפכפי בהכרעת הדין. "המבנה לא הוצב ביישוב בעקבות החלטה חד-צדדית של המדינה, אשר כרעם ביום בהיר 'הנחיתה' מבנה מזכירות חדש במושב - אלא בעקבות דרישה ובקשת המושב לסייע להם בעניין.
"ברור כי הנאשמת - מכוח היותה בעלת השליטה במקרקעין, יוזמת הצבת המבנה והמשתמשת הבלעדית בו - היא אשר צריכה לבקש את ההיתר ולכל הפחות להפסיק את השימוש האסור במבנה שלא כדין".
לדברי עו"ד עופר טויסטר, המתמחה בדיני התכנון והבנייה, פסק הדין מצביע על גישה מחמירה לגבי שימוש ב"הגנה מן הצדק". "שוב למדנו כי יש להקדים בדיקה לשימוש, וכי אין לעשות שימוש בנכס טרם שהובהר כי הנכס בנוי בהיתר, וכי השימוש תואם את השימוש שנקבע בו".
טויסטר מוסיף כי להיתר הבנייה שני תפקידים: האחד - להסדיר את הבנייה שאמורה להתבצע כל עוד הוא בתוקף; והשני - לקבוע את השימוש במבנה שייבנה, וזאת ללא הגבלת זמן.