1. סוף סוף קם רמטכ"ל, בני גנץ, יוצא מחוץ לקופסה ה"ביטחונית" העתיקה והמיושנת, לומד לקחים, מעמיק באופיו המשתנה של שדה הקרב הנוכחי והעתידי, מפנים את המצב הכולל מחוץ לגבולות הארץ ובתוכם, מכין במדוקדק את המהפכה המצופה והכה נדרשת לצבא מודרני, יעיל ומנצח - וההיסטריה חוגגת: אוי ואבוי - ביטחוננו מונח על קרן הצבי...
רק לפני כמה שבועות התנפלנו כולנו (גם אנחנו) על צבא בזבזני, הוצאות מנופחות, מערכת ביטחון מנותקת מהמציאות, תקציב שכל הזמן רק גדל ואוכל כל חלקה בחינוך, בבריאות, בסעד ובחברה. התפרצנו (כותבת שורות אלה) על הרמטכ"ל "המאיים", שבין השורות של דבריו על דרישת הקיצוץ של 3 מיליארד שקלים, הפחיד את האומה ונבחריה והכין את הקרקע להפסד במלחמה הבאה, רק בגלל כסף. אז עכשיו, כשהוא בא עם תוכנית מסודרת שעבדו עליה וחרשו אותה מלפנים ומאחור - קמים מיני חכמולוגים בביטחון ובכסף וזועקים: המדינה "הולכת פייפן"... ביבי אשם, בוגי אשם, גנץ אשם, יאיר אשם... הצילו!
רב אלוף בני גנץ עושה מה שכמה וכמה וכמה רמטכ"לים לפניו, כולל אלה שהפכו ועוד יהפכו לשרי ביטחון רבי מלל, התחייבו לעשות ולא עשו. הם פחדו. הם לא רצו להתעמת. לא רצו לקחת אחריות. בהחלט אפשרי שהקש ששבר את גב הפרה השמנמנה בביטחון הוא האילוץ הכלכלי-חברתי שנכפה על הכול. בכל מקרה - זה מבורך.
השבוע התכנס פורום מטכ"ל, כלומר כל אלופי הצבא, לישיבה מסכמת. הם שבו ודיברו על "אילוצים משאביים" (המונח הצבאי לקיצוצים), על איומים משתנים ועל שדה הקרב העתידי. המסקנה החד-משמעית, שהתבשלה במהלך החודשיים האחרונים והובלה על ידי גנץ, היא שזו שעת הכושר להשפיע על מבנה הצבא לשנים הבאות. לא רק מבנה, אלא שינוי בתפיסת ההפעלה המסורתית.
גנץ מוביל את הצבא להיות קטן, חכם ומאורגן. תהיה ירידה בסדר הכוחות, בעיקר בשריון, בחיל האוויר ובחיל הים (להיסטריים: לא מדובר במטוסי קרב ארוכי טווח או בשורה הראשונה של ציוד האוויר והים). ייסגרו מערכים ישנים, שכבר די מזמן לא תואמים את שדה הקרב העתידי ושאחזקתם גבוהה משמעותית מהתועלת שהם מביאים. גם יחידות מילואים ייסגרו. מדובר במערכים שתאמו, בעבר, את תפיסת הלוחמה של הצבא והצבאות מסביב - ועכשיו כבר לא. כוח האדם שיקוצץ בשנים הקרובות יעמוד על 5,000 תקני קבע. מדובר בעיקר בתפקידי מטה מקצועיים ופקידותיים.
יש לציין כי המשמעות היא שבטווח הקצר יחולו על הצבא עלויות פרישה גבוהות, והמדינה אכן חייבת לעמוד בהתחייבויותיה. אבל בשנים שאחרי, וזה ישפיע כבר בטווח הקצר, תהיה ירידה משמעותית בהוצאה השוטפת והכסף יופנה להתעצמות. יחד עם זאת, לנוכח העבר הפחות מזהיר של עמידה בהתחייבויות, יש להתנות את ההעברה התקציבית למטרת מימון הפרישה - בביצוע פרישה בפועל. הצפי של הצבא לחיסכון עומד על 7 מיליארד שקל, בכל מהלך תוכנית "תעוזה", תוכנית החומש, עד 2018.
אין ספק שמדובר בזעזוע פנימי ואין ספק שייפגעו עובדים מסורים וטובים. אבל - אין ברירה. לטובת איכות הצבא, המלחמה הבאה ותקציבי הכלכלה והחברה - זה הכרח.
הפעם, לשם שינוי, הפרסום המוקדם של הצבא לא נועד ככל הנראה להפעיל לחץ ציבורי על הקבינט הביטחוני ולהפחיד את ראש הממשלה. הפעם, לשם שינוי, זה על אמת. בכל מקרה ההחלטה הסופית היא של הדרג הפוליטי, הקבינט. וראוי להם לקבל אומץ מגנץ ואלופיו ולא לקצץ את כנפיהם.
2. השינוי היסודי שמוביל גנץ מתחבר להתקדמות ביישום רעיון ה"שוויון בנטל". האמת צריכה להיאמר: לא שוויון ולא נטל. תוכנית יעקב פרי, "יש עתיד", "הבית היהודי" והממשלה, אפילו לא מתקרבת לשוויון בגיוס, היא רק הופכת את אי-השוויון המעוות לעניין חוקי. הנטל: אלו שהם "בלתי שווים", כלומר מתגייסים ומילואימניקים - כלל לא רואים בזה נטל, אלא, עדיין, חובה ציבורית וזכות, עובדה שהם עושים את זה ולא מצטרפים להמוני המתחמקים בחסות החוקים המעוותים.
גיוס חרדים יחייב תוספות תקציביות כבדות: הקמת גדודים ייעודיים על טהרת הגברים, תנאי תעסוקה מיוחדים לצעירים בלתי מיומנים, מימון משפחות - שכן מרבית הצעירים החרדים יותירו בבתיהם אישה וילדים - ומזון ייחודי עם מספר גדול של תעודות כשרות נדרשות וכמובן משגיחי כשרות. רשימה חלקית של תעודות ההכשר הנדרשות לגיוס חרדים: בד"ץ בית יוסף, בד"ץ העדה החרדית, חתם סופר, הרב לייב לנדא, מהדרין, אגודת ישראל, יורה דעה, מחזיק הדת.
גיוס חרדים עלול לעוות את צבא ההגנה לישראל, העובדה שיהיה צורך להרחיק נשים - ולו צל צלן של נשים - מקרבת גברים חרדים, עלולה להביא להדרת נשים ולפגיעה בגיוס בנות. גם כך הצבא עמוס בצעירים לא- לוחמים, לא תומכי לחימה ולא מתמחים במקצועות מיוחדים. גם היום אין תעסוקה לכל הג'ובניקים (עד לאחרונה היו כאלה ששירתו 5:2, יומיים בבסיס 5 בבית), ובוודאי שלא תהיה תעסוקה לאלה שמלכתחילה לא רוצים להתגייס. כל זה גם עולה המון כסף.
הדרך היחידה לשוויון הזדמנויות, לצדק חלוקתי עבור אלה שמתגייסים ומשרתים שירות מלא, וגם להתגבר על ההתנגדות של גופים פוליטיים למתן הטבות מיוחדות למשוחררי צה"ל, היא אחת: לשלם שכר לחיילים. חודש בחודשו. כל הצעירים בהגיעם לגיל 18 יהיו חייבים בגיוס, אולם לצבא תינתן הזכות להחליט את מי הוא צריך ואת מי לא ממש. כל מי שיתגייס יקבל שכר - בהתאם לתפקיד ולסיכון. החל משכר מינימום לג'ובניקים וכלה בשכר ממוצע ללוחמים. המימון ייעשה מהוצאות עודפות שיש היום להמוני המתגייסים והסבת כל ההטבות ליוצאי צבא לשכר חודשי. לאורך שנים מהיום, זה הכיוון. בינתיים המדינה והציבור אינם בשלים לזה. הם עדיין אוחזים בכינוי "צבא העם", אף שבפועל רק מחצית מצעירי ישראל מתגייסים.
