בפעם הראשונה בישראל: בית הדין לעבודה קיבל בסוף השבוע תביעה של אדם שהופלה בקבלה לעבודה על רקע מוצאו המזרחי. בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב הורה לתעשייה האווירית לשלם פיצוי בסך 50 אלף שקל לפרמדיק מישל מלכה, לאחר שקיבל את טענתו כי הוא לא התקבל לעבודה כפרמדיק בתעשייה האווירית בשל מוצאו המזרחי.
פנייתו של מלכה לקבלה בעבודה בתעשייה האווירית נדחתה כאשר הוא הזדהה בשמו האמיתי, בעל הגוון המזרחי. ואולם, כאשר הוא הזדהה בשם בעל גוון "כל ישראלי" יותר ("מאיר מלכיאלי"), הוא זומן מיד לראיון עבודה.
"התעשייה האווירית לא הצליחה להוכיח כי בבחינת מועמדותו של מלכה למשרת פרמדיק ביולי 2008 לא נלקח בחשבון, בין היתר, מוצאו המזרחי", קבעה השופטת סיגל דוידוב-מוטולה. עם זאת, השופטת ציינה כי אין טענה שקיימת בתעשייה האווירית מדיניות גורפת של אפליה כלפי מזרחים.
ביולי 2008, העביר מלכה, פרמדיק מנוסה ומוערך, בעל תואר ראשון ברפואת חירום מאוניברסיטת בן-גוריון, באמצעות חבר את קורות-חייו למשרת פרמדיק בתעשייה האווירית בשמו המזרחי המובהק. ואולם הוא לא קיבל תגובה לפנייתו, ופנה מיוזמתו אל התעשייה האווירית וביקש לברר מדוע לא זכה למענה. ראש תחום רפואה דחופה בתעשייה האווירית, גיל-רון (רוני) בראון, מסר למלכה כי המשרה לא אקטואלית יותר.
כעבור כחודשיים שלח שוב מלכה את קורות-חייו, עבור משרת פרמדיק בתעשייה האווירית, תחת שם "כל ישראלי" שהמציא - "מאיר מלכיאלי", וראה זה פלא - הפעם הוזמן מלכה/מלכיאלי באופן מיידי לראיון לעבודה המבוקשת. בראון אף התקשר אל מלכה (אותו חשב למלכיאלי) וביקש לתאם עמו את הריאיון. במהלך שיחת התאום ביקש בראון ממלכה להעביר לידיו שמות ממליצים ומלכה נאלץ לחשוף את זהותו האמתית.
מלכה הגיש תלונה למשרת התמ"ת כנגד התעשייה האווירית ובראון, בטענה כי הוא הופלה לרעה בקבלה לעבודה מחמת מוצאו המזרחי, אך במשרד הוחלט לסגור את התיק, ונקבע כי לא התגלתה עבירה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מצד התעשייה האווירית.
בהמשך הגישו מלכה ועמותת "שיח חדש למען השיח הדמוקרטי והרב-תרבותי בישראל" לבית הדין לעבודה בתל-אביב תביעת פיצויים נגד התעשייה האווירית. לאור חשיבות הסוגייה שעל הפרק, הצטרפה גם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה להליך "כידידת בית המשפט".
"מי זה הערס הזה שהבאת לי לעבודה?"
בתביעתו טען מלכה, באמצעות עורכי הדין אייל שטרנברג, ורדית אבידן ויעל אברהם ממרכז "תמורה" למניעת אפליה, כי הוא הופלה בקבלה לעבודה בתעשייה האווירית בשל מוצאו המזרחי.
בין היתר נטען בתביעה כי חברו של מלכה, שהעביר את קורות-החיים של מלכה בפעם הראשונה לידי בראון, נציג התעשייה האווירית, שמע את בראון אומר: "מה זה השם הזה? מי זה הערס הזה שהבאת לי לעבודה?".
התעשייה האווירית, מנגד, טענה כי מועמדותו של מלכה נבחנה על-ידי נציגה כפי שהוא בוחן כל מועמדות לעבודה, כאשר שמו ומוצאו העדתי של מלכה לא היוו כל שיקול בקבלה לעבודה.
לדברי בראון, הוא החליט שלא לקבל את מלכה לעבודה לאחר שקיבל חוות-דעת מעובד אחר, לפיה למלכה יש בעיות של יחסי אנוש.
לאחר ששמעה את עדותו של מלכה, את עדות חברו שהעביר את קורות-החיים ואת עדויות נציג התעשייה האווירית, קיבלה השופטת דוידוב-מוטולה את גרסתו של מלכה, לפיה בראון, ראש תחום רפואה דחופה בתעשייה האווירית, שעיין בקורות-החיים של מלכה, הגיב להם באמירה: "מי זה הערס הזה?".
השופטת דחתה את טענת התעשייה האווירית לפיה הביטוי "ערס" אינו מלמד כי בראון קישר את מלכה למוצא מזרחי דווקא. "נראה כי 'ערס' הינה מילת גנאי המקושרת להתנהגות וולגרית ומזוהה יותר - גם אם לא רק - עם זהות מזרחית סטריאוטיפית", כתבה.
בית הדין גם דחה את גרסתו של בראון לפיה בכל פעם בה קיבל קורות-חיים של מועמד לעבודה, הוא דאג לקבל עליו חוות-דעת מאנשי מקצוע מורכים לו. "גרסתו בהקשר זה נסתרה כבר בעדותו שלו, במהלכה אישר כי בפעם השנייה בה קיבל את קורות-החיים של מלכה (תחת השם הבדוי "מאיר מלכיאלי". ח"מ) הוא הזמין אותו לראיון טרם שקיבל המלצה כלשהי".
עוד עלה מהראיות במשפט כי בתעשייה האווירית, על אף היותה חברה ממשלתית ומעסיק גדול - אין נוהל מסודר בכל הנוגע לדרך קבלתם לעבודה של פרמדיקים. לדברי בית הדין, "בפועל, התבצע התהליך אד-הוק בהתאם לשיקול-דעתו הבלעדי של בראון".
בית הדין ציין בפסק הדין כי האפליה נגד מזרחים בישראל קיימת גם היום, וכי על מערכת המשפט להירתם למיגורה. "לפי מחקרים, קיימים עד היום פערים ברורים - שבניגוד למחשבה הרווחת לא הצטמצמו עם השנים - בין אשכנזים (יוצאי אירופה וצפון אמריקה) למזרחים (יוצאי ארצות אסיה ואפריקה).
"פערים אלה באים לידי ביטוי גם בתחום התעסוקה, לרבות בפערי שכר, שיעור אבטלה שונים וסגרגציה של תחומי העיסוק", נכתב בפסק הדין.
לדברי בית הדין לעבודה, "קיומם של פערים סטטיסטיים אינו משקף בהכרח אפליה ישירה בשוק העבודה, וייתכן כי הפערים נובעים בחלקם מאפליה בלתי ישירה בדיור ובחינוך בהווה ובעבר".
עם זאת, השופטת ציינה כי על בתי המשפט להכיר בקיום התופעה כצעד ראשון בדרך למיגורה. "אין לחוש אי-נוחות מעצם ההכרה בתופעה וההצבעה עליה. נהפוך הוא - עצם ההתעלמות מהתופעה אך מחזקת את האפליה הקיימת".
לאור קבלת התביעה של מלכה, הורתה השופטת לתעשייה האווירית לשלם לו בנוסף על הפיצוי גם 7,500 שקל, בגין הוצאותיו המשפטיות בניהול ההליך.
יצוין כי הייצוג של מלכה נעשה גם במסגרת פעילות מרכז תמורה למניעת אפליה, והעבודה על התיק נעשתה בסיוע סטודנטיות מן הקליניקה לשוויון במכללה למנהל.