אחד הלקחים החשובים שניתן היה ללמוד מסיפור (אי) מינוים של פרופ' יעקב פרנקל ופרופ' ליאו ליידרמן הוא שעל השירות הציבורי להתנהל בשקיפות מלאה. הדרישה החד-משמעית מפרנקל הייתה לנהוג בשקיפות באשר לאותו אירוע לא ברור, שבמסגרתו מצא עצמו חשוד בגניבה ומעוכב עד לשחרורו על בסיס שאיננו יודעים מה היה טיבו.
חוסר השקיפות של פרנקל החל בשלב מוקדם יותר, כאשר לא ראה לנכון לציין בפני חברי ועדת המינויים, ועדת טירקל, את אותו "אירוע", אף שנשאל אם יש בעברו הסתבכות פלילית כלשהי.
גם בדרך סיומה של מבוכה ציבורית זו נפגעה השקיפות, עת תואר פרנקל כמי שהחליט לוותר על מינויו בשל "הכפשת שמי", כאשר למעשה, בחר שלא להיחקר בידי היועמ"ש וועדת המינויים, ונאלץ לפיכך לפרוש ממינוי שבכלליו סירב לעמוד.
אותו חוסר שקיפות היה כנראה גם זה שהביא להסרת מועמדותו של ליידרמן. פרטים מאורחות חייו החלו משתקפים לציבור וליידרמן המבועת - שהבין כי התפקיד הציבור הרם לא יאפשר להשאיר את קורותיו באלמוניותם, הודיע כי הוא מבקש להסיר את מועמדותו לתפקיד הנגיד.
חוסר השקיפות שהביא להסרת מועמדותם של השניים, היה מלווה כל העת בממד נוסף, ממוסד יותר ופוגעני בהרבה, שנקטו בו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד שהודיעו לנו, להמון, את דבר בחירתם; כזו היא, ואין להרהר ולערער אחריה. יתרה מכך, אי-מינויו של פרנקל לא יצר אצלם מחויבות לציבור שהוקיע את בחירתם הראשונה, אלא הובילם להחלטה לא ראויה נוספת, שלפיה היה אמור להיות הנבחר החדש פרופ' ליידרמן, סתמו ולא פירשו.
מי שנותרה שקופה בחוסר השקיפות הזה היא ממלאת-מקום הנגיד ד"ר קרנית פלוג, מקצוענית שכילתה את ימיה בציפייה לעשות היסטוריה ולהתמנות אולי לנגידה הראשונה במדינת ישראל. אולם מי שעשתה את עיקר הקריירה שלה בשירות הציבורי ועלתה עד למשרה הרמה של נגידה-בפועל, לא נבחרה להיות הנגידה הקבועה, ואנו, הציבור, לא קיבלנו שום הסבר לכך.
השקיפות הציבורית, כמו גם החוק בישראל, הדורש ייצוג הולם לנשים במוסדות השלטון, היו למרמס בשתי ההחלטות על מינוי הנגידים עד כה. הנורמה והחוק מחייבים לספק הסברים להצדקת הבחירה במועמד זה או אחר, כמו גם הסברים להצדקת אי-בחירתה של ד"ר פלוג.
בזמן שאנו נחרדים ממעשי חרדים המדירים נשים באוטובוסים וברחובות, אחת הנשים הבכירות במשק מודרת, בלי שום הסבר והנמקה, מאחת מעמדות-המפתח במשק, הנותר כהרגלו, גברי. פלוג יצאה לכאורה משקיפותה והזכירה את נוכחותה הבלתי-מורגשת במרוץ כאשר הודיעה על פרישה מבנק ישראל, תוך הפטרת דברי נימוסין ליורשה.
כבר אז פלוג טעתה; היה עליה להילחם על זכותה וזכותנו אנו, להבין מדוע לא מונתה לנגידה. כעת, משדלת זו נפתחת שוב, באופן המגחיך את "הדילוג" מעליה, חובה על פלוג למחול על הטעות, ולקבל את המשרה, אם תוצע לה. ואם לא תוצע לה - חובה עליה להילחם עליה.
הכותבת היא מרצה בביה"ס למשפטים במסלול האקדמי, המכללה למנהל