צמחים חייבים לנקוט בדרכים יצירתיות כדי להתגונן. הם לא יכולים לברוח, אין להם אפשרות להסתתר ולרוב הם לא יכולים להתקיף חזרה.
מה בכל זאת ניתן לעשות? חלק מהצמחים הופכים את עצמם לפחות טעימים או פחות בריאים עבור הגורם התוקף, ויש להם מערכת מורכבת של שיקולים שמנחה אותם מתי וכיצד לעשות זאת, אשר מבוססת על חישה מתוחכמת של תנאי הסביבה.
המערכת מורכבת כי אמצעי ההגנה בהם נוקטים הצמחים - הפרשת רעלנים או חומרי טעם וריח לא מוצלחים, עיבוי העלים כך שיהפכו לקשים יותר ללעיסה, או גידול קוצים - דורשים אנרגיה ולכן מתפתחים על חשבון משהו אחר. לו הצמח לא היה צריך להגן על עצמו, הוא היה יכול להשקיע את המשאבים בהתרבות או בצמיחה.
לכן חלק מהצמחים משקיעים אנרגיה רק כאשר הם חשים סכנה. כשהשקט חוזר הם שבים להשקיע יותר בצמיחה והתרבות, ופחות ברעל ובקוצים. איך הצמחים יודעים שהסביבה מסוכנת? אפשרות אחת היא שהם חשים שמישהו אוכל אותם ברגע זה ממש.
זהו אחד היתרונות של הצמחים - כדי לאכול אותם לא צריך להרוג אותם, ולכן כשמתחילים לאכול צמח יש לו עדיין זמן תגובה, שבמהלכו הוא חי. זאת, נניח, בניגוד לכבש שנאכל על ידי שועל. אם השועל יחליט באמצע הדרך שהכבש לא טעים, זה כבר לא ממש יעזור לכבש. בדרך כלל הוא כבר מת בשלב הזה.
הצמחים יכולים להתגונן בזמן אמת, אבל יעיל יותר להתגונן מראש. לכן, חלק מהצמחים למדו "להריח" את אותות המצוקה של החברים בסביבה, ולהגיב בהתאם.
השינויים הכימיים שהצמחים מנסים ליישם כשמתחילים לאכול אותם, משנים את ההרכב שלהם וגורמים גם לשינוי בהרכב החומרים שהם מפרישים לאוויר. מסתבר כי הצמח שעומד לידם יכול ממש לקלוט את השדר הכימי הזה מן האוויר, ולהיערך בהתאם.
נניח שאתם עוברים ליד האדנית וקוטפים בזיליקום, יכול להיות שהמרווה שצומחת לידו "מודעת" לכך שהתהליך הזה מתרחש והיא רועדת מפחד.
כתוצאה מכך, היא מפרישה חומרים שהופכים אותה לפחות טעימה - אם כי היא כנראה תנסה להיות פחות טעימה עבור חיות השדה שאכלו אותה בעבר.
במקרה כזה, תגובה להתקפה על השכנים, לא תעזור לצמח הראשון בשורה. לכן, כך התגלה לאחרונה במחקר שהוביל פרופ' ג'ון אורורק פרופ' לזואולוגיה מאוניברסיטת וויסקונסין מדיסון, הצמחים מגיבים גם לשדרים מן הטורפים עצמם.
אורורק בחן את התגובה של צמחי חרדל שחור לחשיפה לריר של חלזונות שאוהבים לאכול את הצמח. מצחיק לחשוב על זה, אבל החילזון הוא האויב המסוכן והאימתני ביותר של צמח החרדל. ואכן, צמחים שנחשפו לריר חילזון, גידלו עלים שהיו טעימים פחות לחלזונות (כך הסתבר כשהחלזונות סרבו לאכול אותם). עם הזמן הצמחים השילו את ההגנות שלהם, ואם לא נחשפו שוב לריר - חזרו להיות טעימים עבור החלזונות. כעת חוקר אורורק את המקורות הגנטיים של היכולת של הצמחים להגיב לגירוי חיצוני.
העלה הזה מוכר לי
מחקר אחר, שנערך בצמחי לענה, הראה כי לא רק שהצמחים יכולים לקלוט סימנים של מצוקה מצמח דומה להם, הם גם יכולים להבדיל מתי אות המצוקה מגיע מעצמם, ומתי מצמח לענה אחר.
כך, צמחים הצטרפו לקבוצת האורגניזמים שיש להם יכולות מסוימות של הכרה עצמית.
בני אדם יודעים באופן אינטואיטיבי - כאשר הם נוגעים למשל ביד או ברגל שלהם - שמדובר בחלק מגופם. זהו אחד הרכיבים שבונים את המושג החמקמק שידוע בשם זהות עצמית.
מסתבר שגם הלענות, כשפגשו ענף שנקטף מהן עצמן, הורחק מהן והוחזר, קלטו ממנו סימני מצוקה בצורה יותר עוצמתית מאשר כשנחשפו לענף שנקטף מלענה אחרת. הלענות, כמו בני אדם, מזהות את עצמן ומבדילות בין עצמי וזר.
מחקר בצמח האמברוסיה הראה כי הצמח מכיר את שורשיו שלו. כששני שורשים שלו נפגשים, הם מפנים אחד לשני מקום.
אם הוא פוגש שורש של אמברוסיה אחרת, הוא משתדל לחסום את צמיחתו. נראה כי המשך המחקר בתחום הזה עלול להתחיל להוות בעיה עבור צמחונים.