רילוקיישן. לכאורה, מילת הקסם של כל עובד או עובדת. לעבור להתגורר בחו"ל בעקבות העבודה כשהכול מסודר ומוכן עבורך, החל מדירת המגורים וכלה בבית-הספר לילדים.
בעקבות הפיכתו של העולם לכפר גלובלי, טרנד הרילוקיישן תפס תאוצה דרמטית והניידות של עובדים הפכה לענין שכיח. אם בשנות ה-80 היו אלה רק עובדים בשרות המדינה שיצאו לעבוד בחו"ל, היום חברות היי-טק "משנעות" עובדים לכל קצה של העולם, החל מכמה חודשים ועד כמה שנים.
לצד העבודה, יש גם משפחה. מה שלרוב מתקבל בשמחה אצל משפחות רבות שעתידות למקם את מרכז חייהן במדינה זרה, עלול מהר מאוד להתגלות כמלכודת דבש. בעיקר כאשר יחסי בני הזוג עולים על שרטון, ואחד מהם, בדרך-כלל בן הזוג שמתלווה אל העובד שנויד לחו"ל, רוצה לחזור הביתה עם הילדים.
הבעיה מחמירה אף יותר כאשר בתמונה מעורבים ילדים (שנולדו במדינה השירות ולומדים במדינה הזרה) ורכוש (בית, למשל) שנקנה שם.
אז מה באמת עושים כשהאידיליה הזוגית מתנפצת, בדיוק כשהמשפחה שוהה ברילוקיישן?
התשובה תלויה בשאלה האם טרם היציאה מהארץ נערך בין ההורים הסכם שצופה אפשרות של פירוק התא המשפחתי לפני היציאה מהארץ. אם כן, אז בהסכם אמורים לקבוע את המדינה בה יתנהלו ההליכים המשפטיים.
אם לא נערך הסכם בין ההורים - מה שסביר להניח שהינו המצב הרווח - התשובה לשאלה תלויה בזמן שבו שוהים בני הזוג והילדים בחו"ל. אם הם שוהים בחו"ל כמה שנים, בן הזוג המבקש לחזור לישראל יצטרך לפתוח בהליך של משמורת ובקשה להגירה במדינה בה הם חיים, כדי שיוכל לחזור עם הילדים לארץ. בכל זמן ניהול ההליכים ישהו שני הצדדים והילדים במדינה הזרה, ורק בסיום ההליכים - ורק אם בית המשפט במדינת הרילוקיישן יקבל את תביעת ההגירה - יוכל בן הזוג לחזור עם הילדים לישראל.
יש בני זוג שמחליטים לחזור לארץ לבד, לצורך ביסוס הפרידה. המעבר החד-צדדי לישראל אמנם יצביע על נחישות מצד בן הזוג שרוצה להיפרד, אבל עלול להצביע על כך שהילדים יכולים להישאר גם במשמורת ההורה שנמצא בחו"ל.
אם הילדים צעירים, הפרידה מהם והמעבר החד-צדדי לישראל לצורך ניהול ההליך המשפטי, עלול לפגוע בהם. אם הילדים בוגרים, מעבר חד-צדדי יפגע בהם פחות, אך עדיין עלול להוות תקדים להותרת המשמורת אצל ההורה הנמצא במדינת הרילוקיישן.
כמובן שאם סיבת הפרידה היא סכנה מוחשית להורה הנמצא בחו"ל, ובמדינת הרילוקיישן לא מסוגלים להגן עליו, כדאי לחזור למקום בטוח.
במקרה שאחד מבני הזוג חוזר לארץ עם הילדים ללא הסכמת ההורה השני, מעשהו זה ייחשב לחטיפה. במקרה זה, יערך הליך משפטי מזורז בישראל, במסגרתו יתברר האם מרכז החיים של הילדים הוא בישראל או במדינה הזרה אליה עברו הצדדים במסגרת הרילוקיישן.
במרבית המקרים הילדים יוחזרו לארץ אליה הגיעו בני הזוג במסגרת הרילוקיישן, ושם ייאלץ ההורה המבקש להשיבם לישראל להגיש תביעת משמורת והגירה לישראל.
חוק אמנת האג, עליו חתומות מרבית מדינות העולם ובוודאי מדינות המערב, מחייב אימוץ של האמנה הבינלאומית העוסקת בהשבת ילדים חטופים. ככל שההליך המשפטי שנעשה בישראל נערך בהתאם לחוק אמנת האג, הוא תקף ויאומץ בכל מקום בעולם.
כך גם הפוך: ישראל חייבת לאמץ תוצאות הליך משפטי שנערך במדינה אחרת, החתומה על אמנת האג. בית המשפט בישראל מתחשב בהחלטות שיפוטיות שניתנו על-ידי בתי המשפט במדינה הזרה אליה התבצע הרילוקיישן.
חשוב לציין כי אין הבדל, לא בתהליך ולא בפרוצדורה, גם אם בן הזוג העובד או הילדים נושאים אזרחות של המדינה הזרה בה שוהים. בישראל ישנו גוף האחראי על ביצועה של אמנת האג, והוא המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה. זהו גוף שיכול לסייע ולתת הכוונה בניהול הליכים משפטיים בעניין אמנת האג, בארץ ובחו"ל.
■ הכותבת היא בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה וירושה.