השבוע שוב "סערה" הביצה בעקבות ההחלטה לשדר את משחקי הקבוצות הישראליות בליגה האירופית בערוצים בתשלום. סערה היא כמובן מינוח קצת בעייתי, בעיקר בגלל שמי שמייצר את הסערה הם לרוב גורמים אינטרסנטיים בשוק שידורי הספורט (ONE) שמתים בעצמם להפעיל ערוץ בתשלום שיאפשר להם לגזול כסף מהציבור.
אבל נעזוב לרגע את ONE והאינטרסים החבויים שלו נגד ערוץ הספורט וצ'רלטון (וכדי להיות הגונים - נעזוב גם את ההודנה המטרידה והמחשידה בין ערוץ הספורט לצ'רלטון). עניין הסדרת שוק שידורי הספורט הוא כנראה אחד הדברים שבו נכשלת מועצת הכבלים והלוויין בכל פעם מחדש. בכל פעם שנראה שהצליחו לשים יד על מודל מניח את הדעת, מתגלה תוך כמה חודשים פרצות ובעיות בגלל שינויים בשוק שידורי הספורט. לדוגמה: המודל הנוכחי שעבד בסדר כל עוד ערוץ 9 היה בתמונה וניהל שיתוף-פעולה עם צ'רלטון באמצעות רכישת זכויות של הקבוצות הישראליות ובכך איפשר את שידורן בערוץ פתוח, קרס ברגע שערוץ 9 יצא מהתמונה. השוק חזר לקיפאון ושוב נותרנו עם שתי אופציות גרועות: או שאף אחד לא ישדר, או שמשחק "בעל חשיבות לאומית" כמו קראגנדי-מכבי חיפה או בורדו-מכבי ת"א ישודר בתשלום.
***
תיכף נגיע לסוגיה איך קראגנדי-מכבי חיפה הפך לעניין "בעל חשיבות לאומית". הבעיה הקשה ביותר היא סביב ההגדרה של מה שמכונה רשימת "האירועים המוכרזים" שקבעה מועצת הכבלים והלוויין, אותו מפרט של אירועים שקבעה המועצה כי הם אמורים להיות משודרים בערוצים פתוחים. על פניו נראה כאילו המועצה באמת הכלילה רשימת אירועים נרחבת, כזאת שאמורה לאפשר צפייה במגוון עצום של אירועים גם למי שידו אינה משגת לרכוש ערוצי הספורט בתשלום. בפועל בגלל המצב הגרוע בשוק התקשורת בישראל, וניצול הסתייגויות שמאפשרת המועצה, אין שום דרך שהסיפור הזה יעבוד.
כשצ'רלטון ניגשת מראש לרכוש זכויות שידור של אירוע כמו הליגה האירופית היא יודעת שיהיו בו קבוצות ישראליות שתצטרך למצוא להן פתרון. אי אפשר לבוא ולהאשים את צ'רלטון שהיא ניגשת לזכויות הללו. אם ONE היו רוצים להיות חלק מהתחרות ולא רק לבכות, הם יכלו לגשת למכרז שמציעה אופ"א לשלוש שנים ולהתחייב על כמה מיליוני דולרים טובים. אבל קצת קשה להתחייב על כמה מיליוני דולרים. עדיף לעקוץ פה ושם עם איזה שידור של קבוצה ישראלית.
התיקון שעשתה המועצה בשנת 2009 (ומאוחר יותר עוד תיקון בספטמבר 2012) קובע שערוצים בתשלום ש"תקועים" עם אירועים מוכרזים צריכים לשכנע את המועצה כי הציעו אותם החוצה לערוצים פתוחים. מה זה להציע? לדרוש עבורם מחיר. "המועצה צריכה להשתכנע כי ניתנה לערוצים הבסיסיים הזדמנות אמיתית לרכוש את הזכויות לשידורו החי של האירוע בתנאים הוגנים, סבירים ובלתי מפלים", נכתב בפרוטוקול של החלטת המועצה מספטמבר 2012.
כאן אנחנו מגיעים לסוגיית המחיר. ONE רצו לשדר הערב (ה') את בורדו-מכבי ת"א. אין בעיה, כל מה שהם צריכים זה להוציא את הארנק כדי להפוך ליקירי מדינת ישראל. כאן בדיוק באה לידי ביטוי הפעילות הכי משמעותית ומוזרה של המועצה - במקום להוציא את רוב האנרגיה והמחשבה על קביעת מדיניות שתתאים גם למצב שהשוק קפוא, היא הפכה לגוף שמנהל את הבאלאנס של מחירי הזכויות. במקרה הנוכחי צ'רלטון באו עם דרישה לתשלום עבור המשחקים של מכבי חיפה ומכבי ת"א. המועצה בחנה את המחיר ואמרה שהוא גבוה מדי ולא מקובל עליה. בסופו של דבר אחרי כיווצים לפה ולשם קבעה המועצה שהמחיר בשלב זה יעמוד על 130 אלף שקל למשחק. 35 אלף דולר, מחיר שאפשר להגדיר אותו כסביר בהחלט אפילו בשוק הזכויות הישראלי. ONE לא הסכים לשלם את המחיר הזה, ערוץ הספורט לקח משחק אחד (מכבי חיפה). הציבור נשאר עם משחק אחד בתשלום.
לפני שבועיים, כשפתחו את העונה האירופית של מכבי חיפה ומכבי ת"א, קבעה המועצה סכום גבוה יותר, מעל 250 אלף שקל למשחק, בגלל שהמשחקים נערכו בבית ודרשו גם עלות הפקה (הפקה יקרה יחסית בגלל "תעריף חג"). אף גוף שידור לא היה מוכן לשלם את המחיר שנקבע אז. שני המשחקים שודרו בערוצים בתשלום. ככה זה עובד.
***
הטיעון של לא מעט חובבי ספורט בעניין סוגיית הערוצים בתשלום, מה צריך להיות משודר בפתוח או לא, נשען על עולם שכבר לא קיים. קשה מאוד לקבל איך משהו עממי כמו ספורט שהיה ניתן פעם בחינם הפך למשהו שצריך לשלם עבורו. אבל אין מה לעשות, הספורט הוא כבר מזמן לא עממי. המחירים ביציעים הם לא עממיים. הנסיעה למגרש עולה יותר כסף. וגם צפייה בטלוויזיה עולה כסף. זכויות שידור הפכו לנכס מספר אחד של בעלי הזכויות (הקבוצות, הליגות וכו') והם רוצים לממש אותן למרבה במחיר.
אוקי, ובכל זאת איך אפשר לתת לציבור קצת בידור להמונים בחינם? אפשר לפתור את העניין הזה בעצם שינוי ההגדרה של איך להתייחס ל"אירוע מוכרז" שהוא בעצם אירוע בעל חשיבות לאומית. אם משהו מוגדר ככזה אז לא צריך להיות כל מנגנון כלכלי סביבו. כלומר, אם צ'רלטון רכשו לשידור את משחקי המונדיאל הם צריכים לדעת שלא משנה מה יהיה - אם בטעות נבחרת ישראל תעפיל למונדיאל - החשיבות הלאומית של נבחרת ישראל היא כזאת שלא משנה מה יהיה, המשחקים הללו יהיו חייבים להיות משודרים לכלל הציבור ולהיות פתוחים. מישהו מחזיק בזכויות השידור של הרולאן גארוס בטניס? על הכיפאק, אבל למה לקבוע שהופעה של דודי סלע בסיבוב הראשון נכנסת לקטגוריה של אירוע בעל חשיבות לאומית. איזה עניין לאומי יש בדודי סלע בסיבוב ראשון ברולאן גארוס?
לגבי משחקים של קבוצות ישראליות באירופה, כאן העניין מתחילים ליפול לתחום האפור. ואולי בעצם הוא כבר לא בתחום האפור. אני לא יודע למה הופעה של מכבי חיפה במשחק בשלב בתים של הליגה האירופית נגד קבוצה מקזחסטאן יושב על משבצת של "אירוע בעל חשיבות לאומית". המשחק הזה שווה בערוץ פתוח 150 אלף צופים. אפס במונחי רייטינג של פריים-טיים. החשיבות הלאומית של קבוצות ישראליות שייכות להיסטוריה. משחקי מכבי ת"א בכדורסל באירופה באמת היו בעלי חשיבות לאומית בשנות השבעים או טיפה אחר כך, אבל היום אין להם שום עניין לאומי. ההגדרה הזאת בסך הכל עוזרת למועדון פרטי לשבת על משבצת פריים-טיים יוקרתית שעוזרת בעיקר למועדון עצמו.
אם המועצה בכל זאת רוצה לנסות ולמצוא את הבאלאנס בין הציבור לבין הרצון שלא לפגוע כלכלית בערוצים, היא יכולה לקבוע רשימה של אירועים שיש סביבם עניין ציבורי נרחב אבל שהם לא בעלי "חשיבות לאומית", ועבורם תתאפשר רכישה חד-פעמית של צפייה במחיר קבוע מראש. נאמר 15 שקלים למשחק. לתוך הרשימה הזאת יכנסו משחקים כמו אלו של מכבי חיפה ומכבי ת"א. אם מישהו עד כדי כך רוצה לראות את המשחק של הקבוצה שלו במחיר של כוס קפה, מה רע?
***
תגובת אתר ONE: "יש לנו אינטרס ברור שמשחקי קבוצות ישראליות באירופה ישודרו בערוץ פתוח לקהל הרחב ולא בערוץ בתשלום זאת על-פי החלטת המועצה להגדיר משחקים אילו כאירועים מוכרזים המחויבים להיות משודרים בחינם. אנו נשמח ששידורים הללו ישודרו אצל כל ערוץ, כולל ערוץ הספורט או צ'רלטון, שיפתח בחינם בשעות המשחק, כפי שעשו בעבר".