זה בהחלט יכול להיות סוג של אטרקציה תיירותית: אוטוסטרדה מפוארת, שלושה נתיבים לכל כיוון, ואין עליה שום מכוניות. מדבר אראגון שבצפון מזרח ספרד, מתגאה במצוקי הכורכר האדומים שלו, ומזכיר נופי מערבונים ישנים. בראש מתנגנים להם אוטומטית הצלילים הטובים, הלא מכוערים, של אנריקו מוריקונה, מוזיקה שאיתה אפשר להשתעשע לאורך קילומטרים ארוכים שבהם זה רק המדבר הכביש, ושניים על אופנוע. זה נפלא, זה רומנטי, זה נורא.
כי ספרד מרוסקת. כבר שש שנים שהמדינה היפה הזו לא מצליחה להתאושש. הספרדים אף פעם לא אהבו את כבישי האגרה, אבל מה שקורה שם עכשיו הוא באמת יוצא דופן. לספרדים אין כסף לטייל במדינתם. אולי גם אין חשק.
ולא רק הכבישים ריקים. בספרד אפשר למצוא היום שני שדות תעופה, חדשים לגמרי, כולל שילוט לשומרי המכס ומציאת אבדות, נמלים שפשטו רגל ונותרו נטושים. אפשר להגיע לאזורי תעשייה עם מבנים ומדרכות שלידן אין ולו רכב ליסינג אחד. אם תתעקשו, תוכלו גם ללון פיראטית בשכונות ענק של וילות, עם תשתיות של עמודי חשמל וכבישים, ללא נפש חיה. פרברי רפאים, סט תפאורה של סרט אימה.
פוליטיקאים מושחתים יחד עם בנקים תאבי מתן אשראי הביאו לפשיטת רגל ויצרו בועת נדל"ן, ואם זה מזכיר לכם את ישראל, זו לא הפעם האחרונה בכתבה הזו. בית משפט במאלגה, למשל, הרשיע לאחרונה 53 (!) פקידים ואנשי שלטון במרבייה (Marbella) שלחופי הים התיכון באשמת שוחד והונאה. הקנס הכולל שישלמו - 563.6 מיליון אירו.
מהנדס העירייה, שאיכשהו הפך בתפקידו לאחד האנשים העשירים בספרד, ילך עכשיו לכלא לאחר שנתן היתרי בנייה לא חוקיים לעשרות אלפי יחידות דיור שבנו כרישי נדל"ן. את פנינת הנופש ששובצה במגדלים מכוערים ייקח עוד הרבה זמן לשקם.
כבישים שנולדו לרכיבה
אבל אנחנו, בינתיים, נהנים למדי. 17 מחוזות יש לספרד, ואנחנו במסע בין שניים מהם שלא רוצים בה. מברצלונה הקטלונית לסן סבסטיאן הבאסקית, מהים התיכון לאוקיינוס האטלנטי. שני אזורים שלכל אחד מהם שפה ותרבות עצמאית, שני מחוזות שכבר שנים רוצים לבד.
"הבאסקים קיבלו את הסכמת הממשלה שהמסים שלהם ישמשו רק אותם. זה אחד הדברים ששכנע את קבוצת הטרור שלהם להניח את הנשק אחרי 50 שנה של פיגועים ואלף הרוגים", אומר לי עיתונאי ספרדי. ומה יהיה על קטלוניה שהוציאה באחרונה חצי מיליון מפגינים בתביעה לעצמאות? "הקטלונים טובים ביחסי ציבור. הם חכמים וחרוצים, 'היהודים של ספרד' אמרו עליהם פעם, אבל אין סיכוי שזה יקרה שם. ברצלונה וקטלוניה הן המנוע הכלכלי של ספרד כולה. אף מנהיג ספרדי לא יוותר על הכסף שלהן, בטח לא במצב כלכלי גרוע שכזה".
בינתיים, כאילו היא לא קשורה לכל הסיפור, ברצלונה חוגגת. הטיילת עמוסה בתיירים, במלונות תתקשו למצוא חדר. אלו עוד סיבות לכך שאנחנו בכביש החוצה, על הדרך מערבה, ואפשר לשים גז. בכביש הראשי שלט גדול יתריע תמיד על התקרבות למצלמת מהירות, כשהמצלמה עצמה תהיה מכוסה במדבקה זרחנית גדולה ועליה רשומה במספרים גדולים המהירות המותרת. בדקו את עצמכם - מה המהירות המותרת בכביש החוף מכוסה המצלמות? אפשר להניח שאתם לא יודעים.
בספרד, להבדיל ממקומות אחרים בעולם שאנחנו מכירים טוב מדי, לא חושקים רק בכסף של הנהגים אלא מבקשים באמת להתריע על עיקול מסוכן. וזה לא הכל: "משהו טוב אחד יצא מהמשבר הכלכלי הזה", אומר לי ידיד ספרדי חובב הגה וכידון, "גם במשטרה חוסכים כסף לכן לא מוציאים כמעט שוטרים להפעיל את מצלמות הלייזר. פעם היו מזניקים מסוק על כל נהג ממהר. היום אין למשטרה כסף - לכן אין מסוקים ואין לייזרים".
באופן מפתיע, יותר או פחות, מספר ההרוגים בכבישים דווקא ירד, ואולי זה קשור לעובדה שבה פתחנו - לא רק המשטרה נעלמה מהכבישים, גם הנהגים עצמם. לרוכב אופנוע זה מצב נפלא. הכבישים בהרי הפירנאים כאילו נולדו לרכיבה: עיקולים ברדיוס קבוע, אספלט שנושך בצמיג וקרירות אלפינית. הדוקאטי דיאבל סטראדה הוא לא אופנוע קלאסי למסע מהסוג הזה. תיקי המשא של השטן האיטלקי הם קטנים ולא מספיקים לחמישה ימים של רוכב, בעיקר לא כשיש איתו מורכבת. כשאין ברירה מצטמצמים, ומתברר, למרות מה שחשבה המורכבת, שחולצה שנלבשת יום שני ברציפות לא מהווה סכנת הרעלה מידית.
לא רק יכולת הנשיאה מוגבלת, גם ביצועי ההטיה - אחרי שהוכחת לעצמך שאפשר להוריד אותו מספיק כדי לשייף באספלט את רגלית שמאל, ואחר כך את הרגלית הימנית, אפשר להירגע, להיכנס למוד קרוזינג.
50 גוונים של ירוק
הדרך עוברת בכפרים הגבוהים, שבימים שלפני עונת הסקי ריקים כמעט לגמרי. עיירות רפאים. גוגל-מאפ וטריפ-אדוויזר מסייעים לך למצוא בכל פעם מלון דרכים עם מארח נחמד - יותר או פחות. מהר מאוד מתחילה להיווצר שגרת מסע. בכל ערב פתיחת תיקים, בכל בוקר אריזתם מחדש. רצף פעולות שהופכות למעשה קבוע, שיטתי ומוצלח יותר בכל יום חדש של רכיבה. אריזה, קשירה, אבטחת התיקים ויציאה לדרך. הניווט מתבצע בשיטה הישנה והטובה, בעזרת מפה. כזו אמתית, מנייר, שלא זקוקה ללוויין שיסכים להיות בדיוק מעל ראשך. הנווטן, לעומת זאת, מצריך ממך התעסקות בלתי נגמרת, הוא גונב ממך את המבט ואת תשומת הלב. עם מפה אתה יודע באמת באיזה אזור אתה, במאקרו ולא במיקרו.
דודו אדרי מהחברה גיאוגרפית הקדיש לנו כמה שעות בארץ בבחירת הכבישים כדי להבין שהעיקרון פשוט למדי: אתה מוצא לך דרך מפותלת וכיוון, וזורם איתה הלאה, פנוי להביט בכביש ובנוף, חופשי להשתאות כמה גוונים יש לצבע ירוק. וגם זו בעיה, כמעט בכל רגע אתה רוצה לעצור, לנסות לקבע אותו בזיכרונך לפני שיחלוף. אתה מוציא את המצרכים שקנית בסופרמרקט (נו, בחצי מחיר מבישראל) שולף את הבאגט, את הנקניק ואת בקבוק היין, מרשה לעצמך שלוק אלכוהול קטן ומתענג על הנוף במסעדה הכי טובה בעולם.
רכיבת אופנוע הופכת טיול כזה להרפתקה שונה לגמרי. כשאתה מטפס להר או יורד לעמק, הגוף שלך מרגיש כל מעלה משתנה בטמפרטורות. אפך מריח את פרחי הלבנדר, את ריחות גללי הפרות או את כיסוח הדשא הרבה לפני שאתה מבחין בגנן עצמו. בהשכבות העיקולים שבהרים, כשעיניך סורקות את הבאות כדי שלא לפגוע בכבשה תועה, המורכבת במושב האחורי ספק מבועתת-ספק מאושרת משום שההטיה של הכלי הדו-גלגלי גורמת לכך שראשה כמו מרחף מעל התהום.
הרכיבה בין שתי המבקשות-אוטונומיה נקטעת מדי פעם לטובת כוס "קורטאדו" מעורר בבר מקומי, ספל קפה שעולה אירו אחד בלבד, חמישה שקלים שלא חושבים שהם סיפור שמתאים להיות כותרת בחדשות. כך עד לקצה המערבי של המסלול, למפרץ ביסקאיה - זה מנעימת הקיטש הידועה של ג'יימס לאסט, ולעיר סאנטאנדר - זו של יוסי בניון, כשגולת הכותרת היא סן סבטסטיאן היפהפייה. "עם נוף כזה, מה הפלא שהבאסקים רצו עצמאות", אומר לי המדרידאי בקנאה לא מוסתרת. הרים צפופי חורש ירוק שמסתיימים בחוף ים כחול. עיר קיט בסגנון הריביירה עם "האוכל הכי טעים בעולם" כמו שמתגאים כאן. ביקור בבית טאפאס מקומי מבהיר שיש בזה משהו.
בסמטאות העיר העתיקה של סן סבסטיאן אתה שומע יותר אנגלית ואיטלקית מספרדית. הרבה צעירים ספרדים מיואשים עוזבים - כן, גם הם - לברלין, בניסיון למצוא חיים טובים יותר. "זה נורא", אומר הספרדי, "הנתונים מדברים על אבטלה של 50 אחוזים אצל הצעירים. זה דור העתיד של ספרד, מאות אלפי בני 20 ו-30 שגרים בבית ההורים ועל חשבונם, שמפסידים את השנים הכי טובות שלהם. הם מצליחים למצוא פה ושם עבודה בשחור, אבל יגיעו לגיל 40 בלי שהיו מועסקים יום אחד במשכורת נורמלית, בלי פנסיה או תנאים סוציאליים. דור שלם הולך כאן לאיבוד. זה פשוט נורא".
יש שיאמרו שלעומת ספרד המצב של ישראל הוא גן עדן, אני תוהה בקול. "אתה צודק", עונה הספרדי, "אבל זה נכון רק לעכשיו. תזכור שלספרד מגיעים 50 מיליון תיירים בכל שנה. הכלכלה שלה הייתה עד לא מזמן השביעית בעולם. המדינה הזו תאושש, היא לא תיעלם, הרי היא קיימת כבר יותר מ-500 שנה", הוא אומר ומוסיף עקיצה: "תזכיר לי כמה שנים ישראל פה?".