הרגעים הבודדים בהם אנחנו אמורים לקבל יחס של לקוחות מחברות הביטוח באים אחרי התרחשותו של אירוע ביטוחי. כלומר, אחרי פריצת דירה, גניבת מכונית, מחלה ארורה ושאר מרעין בשין.
הרי חברת הביטוח אינה בית קפה שכונתי, גם לא מכולת, אפילו לא סניף בנק. ברוב הימים אין לנו שום קשר איתה או עם פקידיה, בטח שלא עם מטה החברה ומנהליה. בימים כתיקונם, אם אנחנו בכלל חושבים על זה, סתם נעים לנו לדעת שהביטוח שם, אם ניפול.
גם ידיעה זו שווה כסף, אין ספק. אבל משונה בעיניי שדווקא ברגעי האמת, לאחר שקורה משהו שלא רצינו שיקרה, רוב חברות הביטוח בישראל מתחילות להתייחס אלינו כאל מטרד נטול תום-לב.
הרי אלה בדיוק הרגעים שעליהם שילמת כל-כך הרבה כסף, כל-כך הרבה שנים. אז למה אתה מתייחסים אלינו עכשיו כמו אל גושי קקי של שנאוצר בשדרות חן? למה עוקפים אותנו בזהירות, בסתימת אף והבעת גועל? למה?
למה שלא יחייכו אלינו וישלמו מה שמגיע, פלוס קפה ועוגה? למה שלא יזכו בלקוחות מרוצים לכל החיים - שיספרו על חביבותם לכל משפחותיהם, חבריהם ומכריהם?
למה כולנו נעשים פתאום פושעים, ברגע ההוא שבו מגיע לנו כסף מהביטוח?
למה מפעילים עלינו חוקרים פרטיים, למה סוחבים ומייבשים אותנו בתקווה שנתייאש?
למה שלוחות הטלפונים וחומת המענה האוטומטי מנסים לטמטם אותנו מזעם אין אונים?
למה צומחות פתאום האותיות הקטנות לממדים מפלצתיים?
למה - ובאמת, סליחה על התמימות - חברות הביטוח כאן לא מצליחות לצאת מחמיצותן, מחשדנותן, מהציניות, מהנטייה לא להאמין לאף מבוטח, מהמרדף הגרידי והאינסופי אחר עוד כסף שלא שולם?
למה לא יקום כאן מנכ"ל חברת ביטוח אחד שיתעניין קצת פחות במשכורת-העתק ובתגמולים שלו וקצת יותר ברווחת המבוטחים, בתחושת שביעות-הרצון שלהם? הא?
בתרגום ל"ביטוחית"
קולגה מהעבודה שלי עצר בסוף השבוע במסעדה באזור השרון. עצר, כלומר החנה את המאזדה 5 המשפחתית, הוציא ממנה את המשפחה, והם הלכו לאכול. כשחזרו, המכונית לא הייתה שם. נגנבה. חברת הביטוח, ברוב טובה, מוכנה להחזיר לו מחיר מחירון. יופי.
ומה עם תכולת הרכב? הוא שאל אותם, היו לי שם כיסא תינוק ובוסטר. "אנחנו לא מחזירים כסף על תכולת המכונית", באה התשובה, "הרי היית יכול להגיד שהייתה לך שם טבעת יהלום ב-15 אלף שקל".
אבל לא אמרתי את זה, ניסה הקולגה, לא אמרתי לכם שום דבר על טבעת יהלום, רק על כיסא תינוק ובוסטר, שבאמת היו שם. "אבל היית יכול להגיד, ולכן אנחנו לא מחזירים כלום. תשמח שאתה מקבל מחיר מחירון על הרכב".
ובתרגום ל"ביטוחית": בגלל שאנחנו מאמינים שרוב המבוטחים שלנו שקרנים וחמדנים, החלטנו שגם הישרים וההגונים שביניהם לא יקבלו כלום. זה הכי טוב (לנו). תשמח שאתה מקבל את ההחזר הכי בסיסי ותניח לנו כבר, יא נודניק.
בעיניי, זו תמצית הגועל נפש הצרכני-ישראלי.