אם אתם לא מאוד צעירים, רובכם כנראה זוכרים את "האשם תמיד" - הדמות המיתולוגית שגילם בשעתו יאיר ניצני, בתפקיד הערבי הכנוע שמשמש כשק-החבטות של היהודים. השבוע התברר פעם נוספת כי גם לממשלת ישראל יש אשמים קבועים כאלה, שעליהם אפשר להפיל כל תיק וכישלון: הנודניקים מארגוני זכויות האדם. או בסגנונו של השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' - "מספיק עם הצביעות ועם ארגוני זכויות האדם האלה".
אהרונוביץ' אמר את הדברים ב"כנס אילת לעיתונות" כשדיבר על תוכניות המשטרה להיאבק במשפחות הפשע המשתוללות ברחובות. הוא הכריז, בין השאר, על כוונתו לאפשר למשטרה לבצע מעצרים מינהליים (מעצר בלי ראיות).
מכיוון שהניח שיוזמה כזו תיתקל בהתנגדות, הקדים השר תרופה לעתירה והביע את דעתו על הצבועים, כלומר על פעילי זכויות האדם ("האלה"). כלומר, על הטרדנים הסבורים כי במדינה דמוקרטית כדאי שלמשטרה יהיו ראיות נגד מאן-דהוא לפני שמשליכים אותו לקלבוש.
נשים רגע בצד את הוויכוח על יתרונותיהם וחסרונותיהם של המעצרים המינהליים. זה לא העיקר כאן. העיקר הוא שממשלת ישראל פיתחה לעצמה הרגל מסוכן - להסיט מעצמה את האחריות לכישלונות, ואגב כך להסית נגד ארגוני זכויות האזרח והאדם הפועלים בארץ (כל עוד הח"כ יריב לוין לא הצליח לסגור אותם).
שימו לב לספין: אהרונוביץ' עוד לא ניסה לקדם את עניין המעצרים המינהליים. גורמים בתחום מפקפקים אם בכלל ינסה. זה לא יעבור במערכת המשפטית, וגם במישור המעשי ספק רב אם יעזור.
אלא שבינתיים האקשן חוגג ברחובות תל-אביב, אשקלון ויפו, ואם היה לנו נדמה שהמשטרה קצת מתקשה, זה רק כי אנחנו מבולבלים: הכול בגלל ארגוני זכויות האדם שעוצרים בגופם את השוטרים מלסגור את הבאסטה של המולנרים והדומרנים.
תודו שלא ידעתם: האגודה לזכויות האזרח, למשל, היא זו שאחראית לכך שנשים וילדים שהתקשרו בשנים האחרונות למשטרה כדי להתלונן על אב מאיים ומכה, נתקלו לעתים באדישות ובתגובה איטית; ועד שהשוטרים טרחו להגיע המתלוננים כבר הפכו לגופות.
ארגוני זכויות האדם הם אלה שאשמים בכך שרוב הישראלים שנופלים קורבן לגניבה או לתקיפה, אפילו לא טורחים להגיש תלונה - כי הם יודעים שחוץ מלרשום אותה לרוב לא ייעשה דבר.
ארגוני זכויות האדם הם גם הגורם לכך שמדד האמון במשטרה - כפי שהתפרסם השבוע - עומד על 56%, נמוך מרוב זרועות השלטון האחרות, ופחות מכל מדינות ה-OECD, למעט מקסיקו וקוריאה-הדרומית. עד כדי כך ארגוני הזכויות מפריעים למשטרה לעבוד.
לומד מכמה מעמיתיו הדמגוגים בשולחן הממשלה
המתקפה הזו על כל מה שמריח מ"זכויות" אינה בלעדית לאהרונוביץ'. השר בסך-הכול לומד מכמה מעמיתיו הדמגוגים בשולחן הממשלה. אלה, למשל, הבהירו כבר מזמן כי מי שאשם במצב הקשה של שכונות דרום-תל-אביב מוצפות הפליטים הם ארגוני הסיוע. ארגוני הסיוע הם אלה שלא בנו גדר בזמן, הם שלחו באוטובוסים את הפליטים היישר לגינת לוינסקי, הם אלה שחתמו על אשרות שהייה לסודנים ולאריתריאים (נבהיר: שר הפנים חתום על האשרות הללו, מהסיבה הפשוטה שאי-אפשר לגרש את הסודנים והאריתריאים).
השקר המפואר הזה נמשך בעצם הימים האלה, כשהממשלה ממשיכה לעבוד על הציבור בעיניים, ולגרום לו לחשוב שכליאה של 1,000-2,000 מבקשי מקלט בדרום הארץ תפתור את הבעיה באזור התחנה המרכזית בתל-אביב. אבל מה לעשות שיש בישראל קרוב ל-60 אלף מבקשי מקלט?
אין ספק - זכויות אדם וזכויות אזרח הן מטרד. יש מדינות וממשלות שהחליטו לחסל אותן ולרדוף את פעילי הזכויות שמפריעים לממשלה לממש את מדיניותה. עוד קצת מאמץ, ונצליח להגיע לאיכות החיים ששוררת במדינות הללו - סודאן, אפגניסטן וקוריאה-הצפונית, למשל. אז יתחיל הכיף האמיתי.