והרי החדשות: כדי להשתתף בחגיגות ה"בלק פריידי" לא צריך להמתין שעות בכפור על מפתנו של קניון אמריקאי ענק. אין צורך להיות מספר 423 בתור, להסתער על הדלתות יחד עם המון האדם ברגע הפתיחה, לדחוף, לשרוט ולהישרט, ואפילו להכות בשוקר חשמלי מישהו שלהוט דווקא על אותה מגבת מטבח (גם זה קרה בסוף השבוע בקניון בפילדלפיה).
הקידמה הטכנולוגית מאפשרת לקחת חלק באירוע הגדול של דת הצריכה גם בלי ללכלך ידיים. כמה הקלקות על המחשב הביתי, וגם אתם בפנים - מהבית במדריד, ורשה או נתניה. הרכישות בבלק פריידיי באמצעות אתרי האינטרנט חצו השנה לראשונה את המיליארד דולר. יחי הגלובליזציה.
התמונות שמגיעות מאורגיית הקניות השנתית שמתחוללת באמריקה מעוררות בכל פעם מחדש רחמים ודאגה: המוני אנשים דוחפים בתוך מקדשי הצריכה עגלות עמוסות במוצרים עד גובה התקרה, כורים לעצמם בור בחשבון הבנק בניסיון חסר סיכוי למלא את החור בנשמה. רוב תכולת העגלות תהפוך במהירות להררי פסולת, שהעולם לא מסוגל להתמודד איתם.
אשתקד נמכרו ביום אחד 25 אלף טאבלטים, רובם רק כדי להיזרק עם יציאתה של מהדורה מעודכנת יותר. הטאבלטים הללו מובלים באוניות לאפריקה, שם ילדים מנסים לחלץ מהם את המתכות היקרות, תוך שהם נושמים ושותים את החומרים הרעילים שמשתחררים מהם.
האירוניה המרה היא שלמצב הזה - שבו תאגידים מגדילים את רווחיהם מכך שמאות מליונים רוכשים חפצים שאינם צריכים ואגב כך מרעילים את הסביבה - קוראים בכלכלה המודרנית "צמיחה". ועוד לא הזכרנו את תנאי התעסוקה שבהם יוצרו רוב המוצרים הללו. מישהו באפריקה, באמריקה הלטינית ובמזרח אסיה שילם ביוקר כדי שהצרכן המערבי יוכל לקנות בזול.
בשנים האחרונות גובר השיח העולמי על הצורך הדחוף לרסן את תרבות הצריכה. המראות השנתיים המגיעים מבולמוס הקניות האמריקאי מציבים את השאלה - האם יש לזה סיכוי. האם אפשר לעצור את מעגל הקסמים שבו לכודים מיליארדי בני אדם, שסופגים מבוקר עד ערב מסרים פרסומיים שגורמים להם לחשוב שהם מוכרחים, פשוט מוכרחים, לקנות, לקנות ולקנות, על אף שבתוך-תוכם הם יודעים שחפצים הם לא מקור לאושר אמיתי.
בסקר נרחב שערך ארגון ה-OECD ב-11 מדינות, השיבו רוב הנשאלים כי הם מפיקים אושר מקשרים עם בני אדם אחרים, מחיי משפחה וקהילה, מפנאי, תחביבים ותרבות. את כל אלה לא מוכרים ב"יום שישי השחור".
ללמוד מהבריטים - ולא מהאמריקאים
תרבות הצריכה המופרזת מגיעה לשיאה בתחום המזון. על-פי הערכות של הממשל האמריקאי, כ-40% מהמזון שמיוצר בארצות-הברית לא נאכל, והאמריקאים זורקים לפח אוכל בשווי 165 מיליארד דולר כל שנה. באותה עת יש בעולם מאות מיליוני רעבים, כולל בארצות-הברית עצמה.
ממחקר ישראלי שנערך לאחרונה בהובלת ד"ר יוסי מלמד מהמרכז האקדמי כרמל, עולה כי משפחה ישראלית ממוצעת זורקת מדי חודש לפח אוכל בשווי של כמעט 300 שקל. במסגרת המחקר נבדקו 500 משקי-בית בצפון הארץ, והממצאים תואמים נתונים קודמים של המשרד להגנת הסביבה.
בשנים האחרונות מחלחלת ההבנה שממשלות חייבות לנקוט פעולה אקטיבית כדי לכוון את הציבור לצריכה אחראית ונבונה יותר. כשם שיש לגיטימציה לעידוד ממשלתי לחיסכון במים ובחשמל, כדאי שהמדינה תחנך את הציבור לריסון גם בתחומי צריכה אחרים.
בממשלת בריטניה כבר פועלת זה כמה שנים יחידה כזו, שמנסה ללחוץ על הכפתורים הנכונים בתודעה של הציבור ולהוות משקל-נגד לשטיפת המוח של המפרסמים.
במקרה הזה, כדאי לחרוג ממנהגנו וללמוד מהבריטים - ולא מהאמריקאים.