איריס גרוסמן הצטרפה לחברת התרופות טבע רק לפני חצי שנה, אבל נראה שכל חייה המקצועיים הובילו אותה לשם: הקמה וניהול של יחידה חדשה בחברה, שעוסקת באחד התחומים המרתקים והחמים בתחום הרפואי - רפואה מותאמת אישית ופרמקוגנומיקה. ככה זה כשהדוקטורט שלך הוא על תרופת הקופקסון של טבע, וכשאת עוסקת בייעוץ באופן עצמאי וטבע היא אחת מלקוחותייך.
"כל הילדות שלי חשבתי שאהיה רופאה", מספרת גרוסמן, "אבל עם החשיפה שלי בדוקטורט לתחום הפרמקוגנומיקה, הבנתי שכאן אני יכולה למנף את יכולות המחקר שלי ולגעת בחיים של אלפי חולים ובאמת לשפר משמעותית את מצבם".
אז מה זה בעצם פרמקוגנומיקה ורפואה מותאמת אישית? גרוסמן מסבירה: "כיום אנחנו מסוגלים להבין את התהליכים הביולוגיים שמובילים לתחלואה, ואת אלה שמובילים לאופן התגובה לתרופה, באופן הרבה יותר מדויק מאשר בעבר. אנחנו חוקרים את כל המדדים ומנסים להתאים את התרופות שאנחנו מפתחים בחברה, כדי שנוכל למקסם את היעילות ולהביא למינימום את תופעות הלוואי; ובכל מקרה, להבין יותר טוב את האופן שבו התרופה עובדת כדי שנוכל להגדיר את האוכלוסייה שתקבל אותה".
היחידה שבראשה עומדת גרוסמן מוקמת למעשה בימים אלה: "זו יחידה קטנה, אבל מאוד ייחודית. האנשים שעובדים איתי אחראים לשוחח עם כל היחידות האחרות בחברה כדי להבין מה כדאי לעשות בפועל בכל שלב של פיתוח".
לא סתם גרוסמן מונתה לתפקיד הכולל הקמה מאפס של יחידה חדשה: היא מוערכת מאוד בחברה ומסומנת כמי שעשויה להגיע רחוק. מי שהביא אותה לחברה הוא ד"ר מייקל היידן, נשיא מחקר ופיתוח גלובלי והמדען הראשי של טבע, שהגיע לחברה בעקבות המנכ"ל הקודם, ד"ר ג'רמי לוין.
הדחתו של לוין יצרה רעידת אדמה בטבע, ואף שבחברה מדגישים שתימשך האסטרטגיה שהתווה (בשיתופו של היידן ושאר חברי ההנהלה), אי הוודאות קיימת. אם נוסיף לקלחת גם את הפיטורים הצפויים, חוסר הוודאות אף גובר.
"מבחינתי אין אי ודאות", מדגישה גרוסמן. "האסטרטגיה מאוד ברורה, התמיכה והעניין בתחום הזה ברורים. לא השתנה שום דבר בצורת העבודה ובמסירות שלנו. יש לנו אמונה מלאה בדרך ויש פרויקטים מעניינים, שרבים מהם יצליחו".
ירידה לצורך עלייה
את נקודת התפנית בקריירה שלה היא מזהה בשלב שבו הייתה בבית הספר לרפואה, כשעבדה כעוזרת מחקר של ד"ר אריאל מילר בקליניקה לטרשת נפוצה, ועלה הרעיון לעשות דוקטורט ברפואה: "חשבנו על פרויקטים שיתאימו לי ואחד מהם שילב את טבע. זאת הייתה הפעם הראשונה שבאמת הבנתי מה זה פרמקוגנומיקה".
לאחר שהשלימה את לימודיה בארץ גרוסמן "ארזה" את משפחתה ונסעה לפוסט דוקטורט באוניברסיטת דיוק בארצות הברית.
"בעלי הוא אמריקאי שעלה לארץ עוד לפני שהכרנו, והוא פחות רצה לעזוב, אבל ההזדמנות הייתה ייחודית, ובמקרה התאימה גם לקריירה שלו, והוא התקדם בחברה שהוא עבד בה. מראש, המטרה הייתה להיות שם שנתיים ולחזור. אבל אחרי כמעט שנתיים בדיוק התקבלתי למשרת מנהלת בחברת התרופות גלקסו-סמית-קליין, ונשארנו שם".
איך התקבלה ההחלטה לחזור, לאור ההזדמנויות שיש בארצות הברית?
"זה נכון שהקריירה שלי התפתחה ושפרחתי שם, וכך גם בעלי, אבל תמיד רצינו לחזור. חיפשנו את ההזדמנות הנכונה לחזור ולהשתמש ביכולות שרכשנו, פה בארץ. זו תמיד הייתה המטרה: להביא את התחום לארץ".
משפחת גרוסמן חזרה ארצה בספטמבר 2011, ובנתה את ביתה בהתנחלות חוות יאיר שבשומרון, הסמוכה ליישוב נופים.
זה משהו שהיה חשוב לך, אידיאולוגית?
כל אותן שנים שגרנו בארצות הברית חלמנו לשוב לארץ לגדל את ילדינו באווירה המשפחתית שמאפיינת את ישראל, ובמיוחד את את חוות יאיר. התרבות, איכות החיים והקרבה לסבא ולסבתא מוסיפים נופך ששום מקום בעולם לא יכול להשתוות לו. החיים בשומרון מעניקים תוכן ערכי ומסורתי*.
אוקיי, אז הגעתם לארץ - ואז מה?
"הקמתי חברת ייעוץ והמשכתי לעבוד עם קליינטים מארצות הברית", היא מספרת. "הדוקטורט שלי היה עם חברת טבע וכל השנים שמרתי על קשר, אבל אחרי שחזרתי יצרתי קשר מחדש במסגרת חברת הייעוץ שלי. בשלב מסוים, נוצרה לי אפשרות לפנות ישירות למייקל היידן בכנס שבו הייתי. התחלתי לשוחח איתו, הוא הזמין אותי לפגישות ודנו בנושא של רפואה מותאמת אישית. החזון והתוכנית שהצעתי למייקל מצאו חן בעיניו ויחד פיתחנו רעיון איך זה צריך להתבצע, והוא הציע לי את המשרה".
סליחה על השאלה הקלישאתית, אבל איך משלבים בין ניהול והקמת יחידה בטבע לבין חיי משפחה ואימהות?
"בהרבה מובנים, בעלי ואני תיאמנו את עצמנו אחד עם השני, ואחד הדברים המופלאים בחיי זה שבעלי כל-כך תומך, ושיכולנו לתמוך אחד בשני. הייתה תקופה שהוא עשה MBA במקביל לעבודה, אז אני הייתי יותר בבית. שנינו מאוד משפחתיים ומסורים למשפחה, ומצד שני מאמינים בעבודה קשה וביכולת למולטי-טאסקינג. זה דורש הרבה תכנון ועבודת צוות, וזה הסיפור של חיינו".
מה את עושה בשעות הפנאי המעטות?
"אני אוהבת לבשל: בכל יום שישי אני מכינה הפתעה חדשה, יצירה חדשה. אנחנו אוהבים לארח, לטייל, לקרוא, ללכת לתיאטרון. הייתה תקופה שהיינו שטים".
איזה הישג יגרום לך להגיד "זהו, אני את שלי עשיתי, מעכשיו פנסיה ושיט מסביב לעולם"?
"קשה לי להאמין שיש משהו כזה. אני תמיד רוצה לשפר ולעשות יותר. אני נהנית לתת את כל-כולי ולראות דברים מצליחים. אם זה לא הולך באופן מיטבי, אני רואה את זה כאתגר אישי".