הדמעות של רקפת הן הדמעות של כולנו.
אתמול התקיימה ההגרלה לזכות לשכור דירה ברת השגה בתל אביב. 77 ברי מזל הצליחו להכניס עצמם לרשימת הזהב שתאפשר להם לשכור דירה במחיר מופחת בדרום תל אביב.
העירייה ערכה אירוע מתוקשר, שידרה את ההגרלה בשידור חי כמו הגרלת לוטו וכל אמצעי התקשורת סיקרו את הנס. 77 דירות ל-77 אנשים או משפחות.
מלבד אנשי תקשורת רבים נכחו באולם גם כמה אנשים שהשתתפו בהגרלה. שהוכיחו שהם עובדים, שחשפו את חשובות הבנק שלהם לעירייה כדי להראות שהם שייכים לעשירון הנכון ומילאו אחר כל התנאים כדי לעמוד בקריטריונים.
אחת מהן הייתה רקפת. צעירה נשואה עם שני ילדים שמתגוררת יחד עם כל המשפחה אצל ההורים. גם רקפת וגם בעלה עובדים. אבל עדיין, הם לא מסוגלים לשכור דירה מתאימה בעיר ללא הפסקה, בטח שלא לקנות אחת.
אחת אחת נשלפו מתיבות ההגרלה מעטפות עם מספרי ההצעה. אחת מהן הייתה שייכת לרקפת. צהלת השמחה שפרצה מפיה עם הקראת המספר המתאים הייתה קצרה ואז הגיעו הדמעות.
"אלו דמעות של הקלה", היא אמרה דקות אחר כך, "עכשיו תהיה לי דירה בשכירות נורמלית לחמש שנים". אבל הדמעות ש ל רפת הן הדמעות של כולנו.
כמה אנשים כמו רקפת יש בתל אביב? בעלי משפחות, עובדים, משלמים מיסים ובקושי מצליחים לסגור את החודש? כמה משפחות כאלו יש בגוש דן? כמה בצפון? כמה בדרום?
77 דירות הגרילה העירייה. לא דירות בחינם, דירות בשכר דירה של כמה אלפי שקלים. זו לא טיפה בים, זו אולי מאית הטיפה באוקיאנוס.
יש עוד תוכניות למאות ואף אלפי דירות נוספות אמרו אנשי העירייה בהגרלה. אבל על תוכניות אפשר לדבר הרבה, אי אפשר לגור בהן.
אלפי אנשים בישראל זכאים לדיור ציבורי. לא לדירה בשכר דירה מופחת, אלא המדינה קבעה שהם זכאים לעזרה רצינית יותר. ומה הם מקבלים? בנתיים, רק תירוצים. קבינט הדיור וממשלת ישראל מדברים כבר שנים על פתרון מצוקת הדיור. מבטיחים תוכניות על ימין ושמאל. אבל יישום בשטח לא נראה באופק.
77 דירות ברות השגה הגרילה אתמול עיריית תל אביב. 77 פתרונות דיור בעיר בת למעלה מ-400 אלף נפשות. זה לא פתרון, ולא קצה של פתרון.
הדמעות של רקפת אתמול צריכות להעיר את כל המנותקים מהתרדמת. את כל מי שחושב שבגלל שהוא לא רואה הומלסים בכל פינת רחוב אז המצב עדיין טוב. את כל מי שרואה איך הקבלנים מוכרים דירות ואומר שיש לאנשים כסף לשלם אז על מה הם בוכים. את כל מי שצריך לקבל החלטות אמיתיות בתחום הדיור ומסתפק רק ברעיונות, תוכניות וססמאות.
תפסיקו לדבר ותתחילו לעשות. צריך למצוא פתרון אמיתי לכל מי שזכאי לדיור ציבורי. המדינה כבר אישרה שהוא זכאי, אז למה בדיוק מחכים? כולם אומרים שצריך דיור בר השגה אז תתיישבו שם שמשרד המשפטים ותקבעו מה זה דיור בר השגה לעזאזל כדי שכל מי שרוצה לקדם אותו ידע מה זה ויוכל לעשות את זה. לא צריך בשביל זה קבינט או צוות 90 יום. צריך רק רצון.
הדמעות של רקפת הן הדמעות של כל מי שאוהב את המדינה הזו, משלם מיסים, עושה צבא, בוחר בבחירות ושואל את עצמו איך לעזאזל הוא אמור לגרד הון עצמי של מאות אלפי שקלים כדי לקנות דירה.
ומילה אחרונה לכל מי שישלוף את טיעון המפונקים מהבוידעם. נכון, אפשר להסתפק בדירה קטנה. אפשר לצאת מתל אביב ולשכור דירה במעגל שני או בפריפרייה. אבל גם הדירות הקטנות כבר יקרות וגם בפריפרייה המחירים מזנקים. יש שם הרבה פחות עבודה והתחבורה הציבורית לא ממש עושה את העבודה. שעות העבודה היום מחייבים זוגות צעירים לגור ליד ההורים כי אחרת אין מי שיהיה עם הילדים.
הבועה שהתנפחה כאן מתחת לאף היא לא בועת נדל"ן. היא בועה חברתית. בועה שתגדיל פערים שכולם כל כך רוצים לצמצם.
הדמעות של רקפת הן הדמעות של כולנו היום. והן יטביעו את כולנו מחר אם לא נתעורר.