"אצלנו נהוג לומר כי הדור הראשון מייסד, הדור השני מפתח והדור השלישי מפרק", אמר חיים קרסו המנוח באכזבה, לאחר שנכנע ללחץ המשפחתי למכור (לצד משפחת רקנאטי) את מניות השליטה בקונצרן אי.די.בי לידי נוחי דנקנר. חלפו מאז יותר מעשר שנים, וכעת מתברר כי מה שהיה נכון עבור משפחת קרסו, נכון שבעתיים במקרה של משפחת דנקנר, מאצולות הממון בישראל.
הזזתו הצפויה של נוחי דנקנר מראשות אי.די.בי, המותירה אותו עם חובות אישיים של מאות מיליוני שקלים לבנקים, שאותם כבר לא יוכל להחזיר, מסמלת כנראה את סופה העגום של אחת מהשושלות המפוארות במגזר העסקי בישראל. לכך תרמו תרומה נכבדה גם בני דודיו של נוחי - דני דנקנר (לשעבר יו"ר בנק הפועלים), ודורי וגדי דנקנר (בעלי השליטה בחברת אלרן השקעות).
את הרכוש הרב, שהיווה את הבסיס לאימפריה העסקית של הדנקנרים - פרדסים, מטעי זיתים, מגרשים ובתים - הורישה להם רחל, אמם של שמואל דנקנר, היזם הבולט מקרב בני הדור השני של "שבט דנקנר", ושל חמשת אחיו ואחיותיו.
תחת הנהגתו של שמואל הפכה משפחת דנקנר במהלך שנות ה-90 לאחד הגורמים החזקים במשק, הודות ליזמויות מוצלחות בתחומי התקשורת (חברת הכבלים מת"ב), התעשייה (דור כימיקלים, כרמל כימיקלים, תעשיות מלח) והאנרגיה (דור אנרגיה). הללו הוערכו בשיאן בשווי של כ-700 מיליון דולר.
אלא שלקראת סופו של אותו עשור מוצלח הופר האיזון במשפחת דנקנר, על רקע עסקת ענק שבה נטלה חלק, ואשר נועדה להעלות את עסקיה מדרגה - רכישת השליטה בבנק הפועלים במסגרת קבוצת אריסון-דנקנר.
דווקא שמואל דנקנר, האיש שהיה חתום על ההצלחות הגדולות של הדנקנרים עד אז, התנגד לרכישה הממונפת של מניות הבנק, ומצא את עצמו בעמדת מיעוט מול חזית שהובילו צמד אחייניו האמביציוזיים - נוחי (בנו של היהלומן יצחק דנקנר) ודני (בנו של אברהם דנקנר המנוח), שדחפו לביצוע ההשקעה.
באפריל 1998, חצי שנה לאחר ביצוע השקעת הענק במניות בנק הפועלים, נותבו חילוקי הדעות למאבק שליטה קצר, שבו רכשו הצדדים בבורסה מניות של חברות הקבוצה בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. לאחר כמה ימים שבהם חגגה התקשורת את מאבק השליטה המפתיע במשפחה, שנחשבה עד אז לסלע איתן של הרמוניה, התעשתו הדנקנרים. בחודשים הבאים קיימו נציגי המשפחות פגישות מרתוניות, שנועדו לאפשר הפרדת כוחות באמצעות חלוקת ההחזקות המשפחתיות.
באוקטובר 1999 נחתמה עסקה שבה מכר נוחי דנקנר (יחד עם אביו יצחק ואחותו שלי) את מניותיהם בחברת דנקנר השקעות (שבה רוכזו עסקי הנדל"ן והתקשורת של הדנקנרים) ליתר בני המשפחה. בריאיון שהעניק ל"גלובס" זמן קצר לאחר הרכישה הבטיח נוחי כי "בכסף שקיבלנו לא אקנה יאכטה, והוא גם לא ישכב שנה בבנק".
ואכן, בתוך זמן קצר הקים נוחי את חברת ההשקעות גנדן, שפרצה בסערה עם שורת השקעות אגרסיביות, בעיקר בחברות נדל"ן ציבוריות ובפרויקטים של בנייה. בשנת 2003 ביצעה גנדן את מה שנחשב אז לבלתי נתפס - רכישת מניות השליטה בקונצרן הגדול במשק, אי.די.בי, בסיוע של אשראי נדיב ושל כספן של שתיים המשפחות המבוססות בישראל, לבנת ומנור).
השנים הבאות, שבהן הפך נוחי דנקנר לאיש העסקים החזק והמשפיע בישראל, הפכו לסיוט מתמשך עבור יתר בני המשפחה, שנקלעו לקשיים עסקיים בעיקר בשל חוב של כ-100 מיליון דולר, שנוצר כתוצאה מרכישת מניותיו בדנקנר השקעות במחיר מופקע, לצד הרעה ניכרת בעסקי המשפחה, שהתבטאה, בין היתר, בירידה בשווי מניות בנק הפועלים, שאותן רכשה חברת תעשיות מלח באמצעות מימון שהעמיד לה בנק לאומי.
כדי להתמודד עם החובות הכבדים, שהציתו סכסוכים נוספים בין בתי האב השונים, נאלצה משפחת דנקנר למכור את החזקותיה העיקריות בזו אחר זו - תחילה דור אנרגיה (לקבוצת אלון), בהמשך דנקנר השקעות, שנמכרה לדלק נדל"ן של יצחק תשובה לפי שווי הנמוך בכ-80% מזה שבו נרכשו מניותיו של נוחי, ולבסוף תעשיות מלח, שבאמצעותה הוחזקו מניות בנק הפועלים, שנמכרה ב-2007 לידי בעלת השליטה בבנק, שרי אריסון.
השקעות אקזוטיות של גדי ודורי
בני הדור השלישי המשיכו איש איש בדרכו, והבולטים ביניהם, מלבד נוחי דנקנר, היו בן דודו ומקורבו, דני דנקנר, שחרף מכירת מניות המשפחה בבנק הפועלים, ביצר את מעמדו כיו"ר הבנק הגדול במדינה, ושני בני דודים נוספים, דורי (בנו של שמואל) וגדי (אחיו של דני) דנקנר, שהובילו את חברת ההשקעות אלרן.
אלרן, אשר התמקדה תחילה בפרויקטים בתחום התשתיות, שלחה בהמשך את ידה למגוון השקעות "אקזוטיות" ושאפתניות: אתרי נופש בתאילנד ובספרד, רשתות של שידורי לוויין ודרגסטורים ברומניה, פארק אטרקציות באילת ועוד.
אלא שבתוך זמן קצר התברר כי אלרן - שלפני שנרכשה על-ידי הדנקנרים נחשבה לחברת השקעות יציבה ורווחית - כשלה בכל מה שעשתה כמעט. בשנים האחרונות הציגו אלרן והחברה הבת אלרן נדל"ן רפרטואר עגום, שכלל הפסדי ענק בהיקף של מאות מיליוני שקלים, הסדרי חוב, בקשות פירוק והערות "עסק חי", ולמעשה לא נותר בה כיום כמעט כל תוכן ממשי למעט חובות כבדים.
"שותפם השקט" של דורי ודני דנקנר באלרן הוא דני דנקנר, שהפך בשלהי העשור הקודם, כיו"ר בנק הפועלים, לאחד האנשים החזקים במשק. אלא שלקראת סוף שנת 2009 הודח דנקנר מתפקידו בלחצם של נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, והמפקח על הבנקים, רוני חזקיהו. אשתקד הוגש נגדו כתב אישום חמור, ולאחרונה הודה דני דנקנר והורשע בכתב אישום, המייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים, פגיעה בניהול התקין של הבנק, קבלת דבר בתחבולה וקבלת הלוואה בתחבולה.
וכעת מפנה גם נוחי דנקנר - לטוב ולרע הבולט בין בני הדור השלישי של הדנקנרים - את מרכז הבמה. ללא הון וללא תהילה, לאחר שהוביל את אי.די.בי למצב שבו היא אינה מסוגלת לשלם את התחייבויותיה, וקומם עליו את נושי האג"ח. השבט אמר את דברו, ומשפחת דנקנר - חלק בלתי נפרד מאצולת העסקים המקומית במשך עשרות שנים - הפכה להיסטוריה.