שנת 1980 הייתה רוויה באירועים דרמטיים. ביולי נפתחה אולימפיאדת מוסקבה שהוחרמה על-ידי ארצות-הברית, בספטמבר פרצה מלחמת איראן-עיראק ובדצמבר נרצח ג'ון לנון בפתח ביתו בניו-יורק. ב-22 במאי באותה שנה גם בא לעולם משחק הארקייד המפורסם ביותר בהיסטוריה - פקמן (Pac-man). מיד עם צאתו, הפך פקמן ללהיט היסטרי, ואין כמעט אדם בעולם המערבי שלא שיחק בו בשעתו. קוראים שנולדו בניינטיז וצפונה, הקשיבו טוב: בפקמן על השחקן לתמרן עיגול צהוב עם פה רעבתן דרך מבוך, בעודו בולע לקרבו מיני גלולות ובונוסים בצורת פירות ופעמונים, תוך שהוא נמנע מלהיפגש עם רוחות רפאים המאיימות על חייו. נשבעים שהיה כזה דבר.
מים רבים זרמו מאז. המלחמה הקרה נגמרה, עיראק נכבשה על-ידי ארצות-הברית ואז ננטשה לבעיותיה, ג'ון לנון הפך לאגדה, ואת הפקמן החליפו משחקי מחשב מתוחכמים ומורכבים יותר, והוא כמעט נשכח מלב. "כמעט", כי לפני כמה שנים החליט אבי ארד, ישראלי לשעבר, שהפך ברבות השנים לבעלים של ענקית הקומיקס מארוול ולאחד המפיקים המצליחים והעשירים ביותר בהוליווד, להוציא את פקמן מהבוידם, להעניק לו חיים חדשים ולהנחיל אותו לדור החדש שלא ידע את הגרגרן העגול וחסר המבע.
התוצאה, שמוקרנת כבר כמה חודשים בארצות-הברית ומתחילה להיות משודרת בימים אלה במקומות שונים בעולם, וגם בערוץ הילדים הישראלי, היא סדרת אנימציה חדשה פרי יצירתו של ארד, בשם "פקמן והרפתקאות רוחות הרפאים". הסדרה עשויה בטכנולוגיית תלת-ממד ומלווה את פקמן במסע להגנת הפקמנים מפני רוחות הרפאים המאיימות על עולמם ושלומם. בדומה לגיבורים אחרים, מפגינים פקמן וחבריו אומץ-לב וחברות נדירים בדרכם להשגת מטרותיהם הנשגבות.
בשיחה טרנס-אטלנטית לילית עם ארד, גם הפרש השעות הגדול והמרחק לא מטשטשים את ההתלהבות העצומה של המפיק בן ה-66, שמוחו הקודח הפיח חיים מסכיים בלא מעט דמויות מיתולוגיות כמו "איירון מן" ו"הענק הירוק", מיצירת סדרת אנימציה חדשה לילדים. "פקמן כבר בן יותר מ-30 והוא מפורסם, אנשים מכירים אותו שנים אבל הם אף פעם לא ידעו עליו שום דבר. אני החלטתי לספר להם מיהו - לתת לו שורשים משפחתיים, להמציא לו חברים, אויבים, לברוא לו מדינה משלו וגם סיבות להגן עליה", הוא אומר. "שנים רבות רציתי להכיר את פקמן לדור חדש ואני שמח שהסדרה כבר מאוד מצליחה בארצות-הברית".
- איך מצליחים להמשיך לקלוע לטעמם של ילדים?
"אני עושה את זה כל חיי. עשיתי מאות צעצועים לילדים ואיכשהו כמעט תמיד צדקתי וקלעתי לטעמם. לא תמיד הסכימו איתי. את 'איירון מן', למשל, האולפנים דחו פעם אחר פעם עד שהחלטנו שנעשה את זה בעצמנו. כולם אמרו ש'איירון מן' יהיה הסוף של מארוול - והשאר הוא היסטוריה. אפשר לקרוא לזה 'חושחש', זה מה שאני יודע לעשות. יש המון דברים שאני לא יודע לעשות, אבל אני יודע לבוא עם סיפור טוב. אני מבין מה אנשים רוצים לראות ועם מה הם רוצים לשחק. זו העבודה שלי".
פקמן כוכב עליון
הסיפור של ארד, שעזב את הארץ בשנת 1969 אחרי שירות צבאי ופציעה במלחמת ששת הימים, הוא סיפור הצלחה פנומנלי. הוא גדל ברמת-גן של שנות ה-50 ובבגרותו עבר לארצות-הברית, שם למד תעשייה ומנהל עסקים באוניברסיטת הופסטרה בלונג איילנד. בשנת 1974 החל להפיק סדרות אנימציה לטלוויזיה האמריקאית. פריצת דרך משמעותית עשה ב-1992, אז הפיק את הסדרה המצליחה "אקס-מן" עבור הערוץ הפופולרי פוקס קידס.
ב-1996, במהלך עסקי מזהיר שדובר בו רבות, הפך ארד מעוד מפיק מצליח ומוכר לבעלים של אחת מחברות הקומיקס החשובות בעולם - מארוול. החברה, שהוקמה בתחילת שנות ה-30 והביאה לעולם כמה מדמויות הקומיקס המוכרות ביותר, כמו ספיידרמן, עמדה בפני קריסה כלכלית כשארד וחברו, יצחק "אייק" פרלמוטר, באמצעות חברת הצעצועים "טוי ביז" השתלטו עליה.
בתוך שנים ספורות הצליחו השניים להחזיר למארוול את יוקרתה ולהפוך אותה לאחת מחברות ההפקה המצליחות בהוליווד, כשהם מקבלים בלעדיות על ייצור הצעצועים של החברה ומשתתפים בהפקת סרטי הקולנוע של "מארוול קומיקס", בהם שוברי קופות כמו "איירון מן", "אקס-מן", "ספיידרמן" ו"הענק הירוק".
ב-2006, כעשור לאחר שהשתלט על מארוול יחד עם פרלמוטר ובמהלך שהוא הגדיר "בחירה נהדרת", מכר ארד את רוב מניותיו בחברה תמורת כ-50 מיליון דולר, על-פי הערכות. 3 שנים לאחר מכן רכשה דיסני את מארוול תמורת כ-4 מיליארד דולר.
ארד יצא לדרך חדשה של הפקה עצמאית בחברה שהקים, "אבי ארד השקעות". אחרי שנים של התעסקות במוצרי מארוול בלבד, הוא רצה ליצור דברים משל עצמו.
הסרט הראשון שהפיק באופן עצמאי היה "בראץ: הסרט" והתבסס על סדרת הבובות המפורסמת. בשנים שלאחר מכן הוא היה מעורב בהפקת שוברי הקופות "איירון מן" ו"איירון מן 2", ו"ספיידרמן המדהים" שיצא לאקרנים לפני כשנה.
"כמו אצל כל גיבורי-העל, מה שהופך את פקמן לגיבור זה שהוא לא רוצה להיות גיבור", אומר ארד. "הסובבים אותו - הדמויות האחרות בסדרה, כולל האויבים שלו, רואים אותו כגיבור, אבל הוא לא רואה את זה בעצמו, אלא פשוט עושה את מה שהוא אוהב. הוא פשוט אוהב לאכול את כל מה שעומד בדרכו. כמו כל גיבורי-העל, פקמן הוא גם חריג בחברה, והוא סקרן לדעת למה הוא שונה, איפה ההורים שלו ומה קרה למשפחתו. גיבור-על צריך להיות נאהב ועליו להיות נכון כל הזמן לעשות את מה שטוב לאחרים. יש לו אופי של ג'ינג'י וכל זה שובה את לב הילדים. הוא דמות נהדרת, ולכן אני מתכנן יום אחד גם להפוך את הסדרה לסרט".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"