ניסים אשכנזי, מושבניק בן 63 המרותק לכיסא גלגלים, קיבל בימים האחרונים אישור תקדימי של בית המשפט להשכרת חלק מנחלתו החקלאית שבמושב חגור לטובת מחסן לחומרי ניקוי.
שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, ד"ר איריס סורוקר, דחתה את תביעת המדינה (רשות מקרקעי ישראל) להוציא לאשכנזי צו להחזרת המקום לשימוש חקלאי, מאחר שלדבריה המדינה "מאמצת מדיניות קיצונית נגדית המתעלמת משיקולים ראויים". השיקולים עליהם מדברת השופטת אינם תכנוניים בהכרח, והם נוגעים למצבו האישי, הבריאותי והסוציאלי של אשכנזי.
אין פרנסה מפיטום
אשכנזי מתגורר במשק במושב חגור שבשרון, על קרקע בבעלות רשות מקרקעי ישראל המוחכרת לאגודת המושב. אשכנזי, חבר באגודה, הוא בעל הזכויות במשק החל מראשית שנות ה-70. במשק קיימים שני מבני מגורים שנבנו בהיתר ובהסכמת הרשות: בית מגורים שבו מתגורר אשכנזי עם אשתו, ובית מגורים שני המיועד לבן ממשיך. הבית השני פוצל לשתי יחידות דיור ללא הסכמת הרשות, וכיום מתגוררים בו שני בניו של אשכנזי.
בנוסף, קיימים במשק מבנים שהוקמו בהיתר ובהסכמת הרשות לצורכי חקלאות, אך אחד מהם הוסב לשימוש כמחסן לחומרי ניקוי ללא הסכמת הרשות והוא מושכר לצד שלישי.
כתוצאה מכך, הגישה הרשות תביעה נגד אשכנזי: הן כנגד פיצול הבית השני לשתי יחידות דיור (תביעה שתתקבל) והן בשל השכרת המבנה לצד שלישי. לטענת הרשות, אשכנזי פעל בניגוד להסכם המשבצת מול המושב שקבע כי שימוש במבנים משקיים יהיה למטרה חקלאית בלבד. ההסכם גם קבע כי לחבר אגודה אסור לבנות מבנה כלשהו או להוסיף תוספת למבנה קיים ללא הסכמת הרשות, ואסור להעביר לאחר את זכויות השימוש במשק, לרבות בית המגורים, אם לא קיבל לכך אישור מהרשות.
בנוסף טענה המדינה כי אשכנזי פעל בניגוד להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1265, הקובעת כי ניתן לאשר פעילות לא חקלאית בתחום 2.5 הדונם המיועדים למגורים בשטח שלא יעלה על 500 מ"ר, ובאישור מראש (המותנה בתשלום) של הרשות. בכל מקרה, המועצה גם קבעה כי השכרה לצד שלישי אסורה, לכל מטרה. בעבר אמנם היתה אפשרות כזו (מכוח החלטה 1101), אולם היא בוטלה על ידי מועצת מקרקעי ישראל בהתאם לפסיקת בג"ץ.
אשכנזי עצמו, שיוצג על ידי עוה"ד גד שטילמן וצביקה גלזר, טען בבית המשפט כי רשות מקרקעי ישראל פועלת כלפיו בשרירות, מבלי לתת משקל למצבו האישי, הכלכלי והבריאותי. לטענתו, במשך עשרות שנים עבד כחקלאי ועסק בגידול ירקות ועצי פרי, פיטום אווזים וגידול כבשים.
לאחר שפיטום האווזים נאסר בשנת 2006 על ידי בג"ץ (בשל האכזריות שבפעולת הפיטום כלפי האווזים), ולאחר שבוטלו מכסות המים, הסתיימה יכולתו להמשיך ולעסוק בחקלאות. מבחינה בריאותית, טען אשכנזי כי הוא בן 63, עבר שני אירועים מוחיים, ונקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 91% והוא סיעודי. הוא טען כי מחמת מצבו הבריאותי והקשיים הכלכליים בענף החקלאות, הוא אינו יכול עוד להתפרנס מחקלאות או לעבוד בכלל.
הוא אף הציג חוות דעת של השמאי יומיק שמר שקבעה כי כדי להפיק פרנסה מחקלאות יש צורך בשטח של 93 דונם, בעוד אשכנזי מחזיק בשטח של 24 דונם בלבד, 10 מהם צמודים לבית המגורים (לא תופעה יוצאת דופן כמובן במגזר החקלאי בישראל). בנתונים אלה קבע שמר כי "אין כל סיכוי שיצליח להתקיים מחקלאות".
"שחיקה באופי החקלאי"
בית המשפט התיר כאמור לאשכנזי להמשיך להשכיר את נחלתו לשימוש לא חקלאי. על העובדה שבג"ץ פסל בעבר כל אפשרות להשכיר מבנה בנחלה לצד שלישי לשימוש שאינו חקלאי, קבע השופטת סורוקר כי "אין למצוא בפסק הדין פסילה מוחלטת של עצם מהלך ההשכרה לנצח ובכל מצב. להיפך, בג"ץ הכיר בכך שקיימים שיקולים לתמיכה בהסדר המתיר השכרת מבנים לתעסוקה לא חקלאית". עוד ציינה סורוקר כי "בית המשפט הכיר באינטרס לדאוג לפרנסתו של בעל הזכויות בנחלה ולביטחונו הסוציאלי כשיקול רלוונטי שיש להתחשב בו במצרף השיקולים הכולל".
בפסק הדין מסבירה סורוקר כי ביטול אפשרות ההשכרה על ידי בג"ץ נבע משום שאותו סעיף התיר השכרה באופן גורף, ללא יצירת איזון בין שיקולים רלוונטיים. "בית המשפט לא פסל את עצם האפשרות להתיר השכרה לפעילות לא חקלאית היה וזו תימצא מוצדקת וראויה במקרים מתאימים, ולאחר שיישקלו מלוא השיקולים הראויים וייערך איזון ביניהם, כמו השחיקה הכללית באופיה החקלאי של ההתיישבות, הצורך להבטיח את פרנסתו וביטחונו הסוציאלי של בעל נחלה, תופעת הפרבור וחסרונותיה, היקף שטחי התעסוקה הלא חקלאית במחוז הרלוונטי, כמו גם היקף הבנייה הבלתי חוקית במחוז, וההשלכות הכלכליות והחברתיות הצפויות ממתן ההיתר".
סורוקר מציינת בפסק הדין כי רשות מקרקעי ישראל חטאה כלפי אשכנזי כשכלל לא דנה בעניינו. לדבריה, הרשות דחתה על הסף את עצם אפשרות ההשכרה מבלי שבחנה כל שיקול. "הרשות אסרה על ההשכרה במקום לקיים דיון ענייני במכלול השיקולים וקביעת קריטריונים שיאזנו ביניהם", ציינה סורוקר בפסק הדין, והוסיפה כי הרשות הפעילה כנגד אשכנזי "איסור גורף ועיוור" בלי שבחנה את המקרה המונח לפניה.
לדבריה, "התובע לא עיין בשיקולים הקשורים בנתבע ובנתוניו המיוחדים. לא הובאו בחשבון שיקולים אישיים כמו גיל ותוחלת חיים, מצב בריאותי ומצב משפחתי, עבר תעסוקתי ויכולת פרנסה. ממילא גם לא הובאו בחשבון שיקולים כלליים הנוגעים למושב חגור כמו היקף הפעילות הלא חקלאית במושב, לצד תופעת הפרבור במחוז המדובר".
השופטת הביאה בחשבון את מצבו של אשכנזי ואף קיבלה את חוות הדעת השמאית מטעמו, שלא נסתרה על ידי הרשות (סוד גלוי הוא שהחקלאות בימינו לא יכולה להיות כלכלית במשטר הנחלות הנוכחי).
"תקדימי ונועז"
"יש להתחשב בתועלת הכלכלית ההדדית הצומחת מהשכרת המחסן", ציינה סורוקר. "היה ולא יושכר יש להניח כי יעמוד בשממונו, בה בעת שהנתבע מחוסר ההכנסה יאלץ להיעזר בקצבאות של המוסד לביטוח לאומי. לעומת זאת השכרתו מניבה הכנסות המפרנסות את הנתבע והרשות עשויה אף היא ליהנות מהן באמצעות גביית דמי שימוש". היא סיכמה וציינה כי "הרשות לא התחשבה באף אחד מהשיקולים הנ"ל משום שראתה עצמה אנוסה לסרב על הסף לכל מהלך של השכרה. בעיני מסקנה זו אינה מתבקשת. הרשות אמנם רשאית להחליט שלא להתיר השכרה ואולם החלטה כזו צריכה להעשות מתוך התייחסות קונקרטית ולאחר עיון במלוא השיקולים הרלוונטיים. הרשות אינה רשאית שלא לדון בכך בכלל, שכן בכך היא מאמצת מדיניות קיצונית נגדית שגם היא מתעלמת משיקולים ראויים".
סורוקר דחתה את התביעה של רשות מקרקעי ישראל כנגד השימוש הלא חקלאי במחסן, אך קיבלה את התביעה בנוגע לפיצול בית המגורים השני בנחלה לשתי יחידות מגורים, שבהן מתגוררים שני בניו של אשכנזי. סורוקר הורתה לו להחזיר את בית המגורים השני למצבו הקודם כיחידת דיור אחת.
לדעת עוה"ד גד שטילמן וצביקה גלזר, המתמחים במגזר החקלאי, פסק הדין הינו תקדימי ונועז ויש בו כדי להשפיע על אלפי משקים המוחזקים על ידי חוכרים מבוגרים בסיטואציה דומה.
"המדיניות שהותוותה בפסק הדין עושה צדק עם בעלי המשקים, שתרמו רבות למדינה, בכך שמתן אפשרות להשכרת מבני משק לפעילות לא חקלאית, תאפשר לחקלאים לקיים את עצמם בכבוד".
לדברי דודו קוכמן, מזכ"ל תנועת האיחוד החקלאי, החלטת בית המשפט מבטאת התייחסות פרטנית ולא גישה גורפת, כשהיא מביאה בחשבון את מצבו של הנתבע שהינו נכה. "הפסקת השימוש היתה מביאה את בעל הנחלה לפתחה של לשכת הרווחה, שכן מצבו הפיזי אינו מאפשר לו להתפרנס מעבודה פיזית שאותה עשה במרבית חייו, זאת עד שהידרדר מצבו הרפואי. לטעמי, מדובר בהחלטה חשובה שראוי כי תאומץ על ידי מי שממהרים לתבוע את החקלאים, בלי לקחת שיקולים פרטניים ואנושיים המחויבים התייחסות".
חברת הכנסת עדי קול: "אם המדינה החליטה לאפשר לחקלאים להתפרנס גם מעיסוקים לא חקלאיים, עליה להסדיר את העניין"
הוועדה לפניות הציבור קיימה בשבוע שעבר דיון בנוגע לפעילות הלא חקלאית במושבים ואי ההסדרה המתמשכת של הנושא. "אם המדינה החליטה לאפשר לחקלאים להתפרנס גם מעיסוקים לא חקלאיים, עליה להסדיר את העניין", אמרה יו"ר הוועדה לפניות הציבור, ח"כ עדי קול. בדיון בו השתתפו נציגי המשרדים וכן בני מושבים וקיבוצים, הוצגו לראשונה פרטי ההחלטה העתידה להתקבל בנושא במועצת מקרקעי ישראל בעוד כחודש, בעקבות מסקנות ועדת הבר (שאושרה בממשלה כבר בסוף 2005).
על פי ההחלטה, לראשונה יוגדרו שלושה סוגי פעילות לא חקלאית שיהיו מותרים בקרקע: תיירות חקלאית להצגת ענף חקלאי, כמו טעימות גבינות בדיר ורפת; עיבוד תוצרת חקלאית כגון יקב; עסקים קטנים שאופיים מחייב שיהיו בישוב חקלאי, כדוגמת אורוות טיפוליות.
יחד עם זאת, ישנם נושאים רבים שטרם הוסדרו, כגון איסור השכרת השטח והמחיר המלא להיוון הקרקע (עומד כיום על 91% משווי הקרקע), כתנאי לקיים בקרקע פעילות לא חקלאית.
לדברי מזכ"ל תנועת האיחוד החקלאי, דודו קוכמן, "החקלאים לא נמצאים בעשירון העליון וגם לא באלו הקרובים אליו. כל עיסוק שיחזק את יכולתו הכלכלית של החקלאי, ישפר את מצב החקלאים והחקלאות בארץ. אי אפשר להפקיר את החקלאים שמטה לחמם נגדע לגורלם ולסנדל אותם בהחלטות שמביאות אותם לפת לחם. הגיעה העת שמדינת ישראל תכיר בשינויים העוברים על המגזר החקלאי ותאפשר לחקלאים להתפרנס בכבוד במקום להפכם לעבריינים".
מרשות מקרקעי ישראל נמסר כי לדעת הרשות, מדובר בהחלטה הסותרת הלכה מפורשת של בית המשפט העליון כפי שנקבעה במסגרת עתירה שהגיש פורום הערים העצמאיות. "בג"צ אסר לחלוטין השכרות של שימושים לתעסוקה בנחלות, ואף הורה למינהל לבטל סעיף בהחלטת מועצה אשר איפשר בעבר השכרה כזו. הרשות תמשיך לפעול לפי החלטת בג"צ, למעט במקרה הפרטני בו עסק פסק הדין בבית משפט השלום, לגביו יש להמתין להחלטה סופית לאחר שלבי הערעור, אותו תגיש הרשות באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב. יש להבהיר שבית משפט השלום לא התיר להשכיר את המבנה ולא התיר שימוש חורג, אלא הורה למינהל להפעיל מערך שיקולים פרטני טרם הודעה על איסור להשכיר. נוסיף, כי בית משפט השלום התעלם מהנסיבות הספציפיות של המקרה הנדון בפניו, אשר על פיהן, מדובר במבנה שממילא לא עונה על התנאים הנדרשים לשימושי תעסוקה, וגם על כך יידון הערעור שיוגש. פסק הדין בשלום קיבל את טענות הרשות לעניין מבנה מגורים אשר פוצלה לשתי יחידות נפרדות, והורה להחזיר את המבנה למצבו המקורי"