נשיא צרפת פרנסואה הולנד סיים השבוע בסעודיה ביקור קצר בעל חשיבות אסטרטגית עליונה עבורו. פריז וריאד משתפות פעולה זה כמעט שנתיים בחיזוק המורדים בסוריה, ובמאמץ לשלח את נשיא סוריה בשאר אסד הביתה. התיאום ביניהן כולל אספקת נשק ואמצעי לחימה למורדים, אימונם וחיבוק מדיני שהן מעניקות לקואליציה הפוליטית של המאבק נגד בשאר.
מי שתוהה מה לרפובליקה שהנחילה לעולם במאה ה-18 את הצהרת זכויות האדם והאזרח, ולמונרכיה שעדיין מתעקשת, במאה ה-21, לאסור על נשים לאחוז בהגה המכונית, עליו לפסוע בשבילי המזומנים. צרפת, המטולטלת כלכלית, זקוקה לפטרו-דולרים של סעודיה כאוויר לנשימה. ריאד מצידה מבקשת לחזק את בסיסי התמיכה שלה באירופה, אחרי שנשיא ארה"ב ברק אובמה הפנה לה גב.
מפגש הרצונות הזה מצטלב ביבשה, באוויר ובים: סעודיה עשויה לרכוש צוללת צרפתית ולהצטרף בכך בראשונה למועדון היוקרתי של מדינות בעלות יכולת מודיעינית ימית. הסעודים מתעניינים גם בסטי"לים צרפתיים, בטילים-נגד-מטוסים ובידע להפקת אנרגיה גרעינית. בפגישות רמות הדרג שקיימה המשלחת הצרפתית בסעודיה נדונו גם פרויקטים ארוכי-טווח בתחום התשתיות. עסקאות, שמבטיחות לאוצר הצרפתי הכנסות בסדר גודל של 5 מיליארד דולר בשנה בממוצע למשך עשור.
דאגה משותפת - וושינגטון
איראן, סוריה ולבנון תפסו את המקום העיקרי בהצהרות שיצאו מפי הנשיא האורח, אבל לסעודיה ולצרפת יש עוד דאגה משותפת - וושינגטון. ארצות-הברית ניהלה במשך שמונה חודשים בנסיכות עומאן משא-ומתן חשאי עם האיראנים לקראת הסכם בנוגע לתוכנית הגרעין. צרפת אינה תומכת אמנם בפתרון צבאי באיראן, אבל היא חוששת מפני תרגיל איראני, שיסיר מעל טהרן את הסנקציות ויותיר בידיה את הנשק הגרעיני.
סעודיה היא אויבתה של טהרן, והנפגעת הראשונה במעלה מן ההתחממות ביחסיה עם וושינגטון. המפגש בין הולנד למלך עבדאללה אל-עזיז היה, אם כן, כינוס של "מועדון נפגעי אובמה". אמנם נוכחותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו חסרה, אבל רוחו נשבה שם.
ההישענות הצרפתית על הכסף הסעודי מסבירה את התנהלותה של פריז במרחב המזרח-תיכוני מאז התלקחו אירועי ההתעוררות הערבית לפני שלוש שנים. אחרת, כיצד אפשר להסביר את התרומה המוזרה והרת-האסון של ארמון האליזה לאירועי הדמים באזור. למי ששכח, הנשיא הקודם ניקולה סרקוזי הוביל את ההחלטה במועצת הביטחון, שהביאה לכינון ברית צבאית נגד מועמר קדאפי. מי שהפיל את השליט הלובי היה בסופו של דבר ארגון נאט"ו, ולא המורדים.
לוב שאחרי קדאפי היא מדינה שסועה שנשלטת על-ידי מיליציות חמושות ומאבקי-כוח בין שבטים. מחסני הנשק שלה נפרצו, ותכולתם זולגת לחמושים בסיני, לפלגים בעזה ולכל מי שמוכן לשלם עליו במצרים. לוב הפכה למרכז לגיוס מתאבדים סונים עבור מכונות המלחמה בעיראק ובסוריה.
לו ידע סרקוזי להקשיב בזמן לקדאפי, למרות שפתו הגסה, היה מבין שמאחורי המרד התמים לכאורה מסתתרות קבוצות קיצוניות, שבינן לבין זכויות אדם אין מאומה. איש בצמרת הצרפתית לא נתן מאז את הדין על זחיחות-הדעת הזו, שהפכה מדינה יציבה לג'ונגל פוליטי.
זירת הדמים הבאה
צרפת חזרה על נטייתה הנחפזת גם במקרה הסורי ונרתמה למאמץ להוליך את אסד בדרכו של קדאפי. רק בחודשים האחרונים הבינו הצרפתים, כי בשורות המורדים קיים מחנה גדול ומשמעותי של פלגי ג'יהאד. אם המשטר הסורי יתמוטט, עלולים אלה ושכמותם לחתור לתפוס את השלטון, מה שיקרע את סוריה לפי המודל הלובי והעיראקי. במקרה הזה, לבנון, יקירת פריז, עלולה להיות זירת הדמים הבאה של אותו גל עכור.
לכן צרפת מחפשת נוסחה שתשים קץ לעידן אסד, אבל תשמור על יציבות סוריה. הפתרון שאותו מנסים לקדם האמריקנים, באמצעות ועידת ז'נבה 2, הוא פרישת אסד ומינוי נשיא אחר במקומו, עם הותרת הממסד העלאווי על כנו. מוסקבה, הפטרונית הראשונה במעלה של אסד, עשויה לוותר עליו, ובלבד שלא תאבד את המשטר כולו.
בשאר אסד טרם הביע את הסכמתו, אבל המפתח ליציבות בסוריה לא נמצא רק בידיו. כדי שבסוריה תחדל שפיכות הדמים, צריכים השייחים מריאד לחדול מתמיכה במורדים. איש לא מבטיח שכך יעשו, אף אם יסכים אסד ללכת הביתה.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גל"ץ