יוריק בן-דוד ואני נפגשים ב"ארקפה" שבכניסה לקניון רמת-אביב. בעידן של "קופיקס", ישיבה של בוקר ב"ארקפה" - היא בעיניי אקט של ניתוק יותר מאשר ארוחת ערב ב"טאיזו" או ב"טופולופומפו" היקרות, אבל אם כבר ניתוק, אז שיהיה ניתוק עד הסוף: עם כל מיני פרצופים מוכרים שגרים בסביבה וממתיקים סוד וקפה של בוקר עם השותף/הסוכן/הקולגה, עם כל מיני "מעושרות" שלא יכולות לדחות את ה"קריז" של השופינג אפילו לשעת הצהרים.
מי שמחפש את הישראליות המנותקת מסביבתה, ימצא אותה כאן, רק אל תטעו לרגע לחשוב שבן-דוד, למרות שהוא גר מעבר לכביש, הוא כזה. אם כבר, הוא מייצג את ההפך, את התקופה שבה גם ישראלים מהמעמד הבינוני יכלו להרשות לעצמם, אם לא לממש - אזי לפחות לחלום.
חבר ששמע שאני בדרך לפגישה עם בן-דוד, אמר ישר "ארץ טרופית יפה" מה שגרם לי לחשוב שתהילה היא עניין חמקמק: למעט הרף-עין לפני לא מעט שנים, בן-דוד לא ממש התפרסם כאן כמוזיקאי גדול, וודאי לא ככוכב, ועדיין - לפעמים מספיקה מעורבות בפרויקט אלמותי אחד כדי להפוך אותך לחלק מהנצח. ושוב, כמו ב"משל הקפה", את בן-דוד לא מעניין הנצח, אלא הדאגה לאמני ישראל, כאן ועכשיו.
"למעשה אני מנהל משהו מאוד לא חומרני: זכויות יוצרים, קניין רוחני - זה כמו לנהל נדל"ן עם רישום בעלות, והקפדה על מספרים ומידות. אנחנו באקו"ם מנהלים מאגר של מיליוני נכסים, יצירות שלכל אחת מהן יש בעלים שונים, לפעמים מספר בעלים שונה בחלקים שונים. יש ירושות, יש צוואות, יש בתי משפט, יש העברת בעלות, ויש כמובן גם את הצד האכיפתי: הרי אף אחד לא בא מיוזמתו ומציע לשלם על הזכויות לפני שהוא משתמש ביצירה, כך שעיקר העבודה היא לאתר שימושים חדשים: לא רק בתחנות הרדיו למשל, אלא בפאבים, בתי קפה, אפילו במעליות".
- טוב, זו בטח תקופה לא רעה למוזיקה, עם כל תוכניות הריאליטי שמסביב.
"תשמע משהו מצחיק: לפני עשר שנים הייתי מדבר עם מנהלים אצל הזכייניות ושואל למה לא משמיעים יותר מוזיקה ישראלית בפריים-טיים. הם ענו לי: אנחנו ערוץ מסחרי וברגע שנשדר שיר, אנשים יחליפו ערוץ".
- אז אתה בטח שמח שהמוזיקה ניצחה, לא?
"אני אמביוולנטי ואני חייב להוסיף שאני גם משוחד, כיוון שבני הוא מנהל מוזיקלי באחת התוכניות האלה. מצד אחד, זה שם בפריים-טיים מוזיקה ישראלית, שזו בעיניי מטרה קדושה, וזה גם מייצר היכרות של דור צעיר עם שירים שכנראה לא היו נחשפים אליהם אחרת.
"מצד שני, זה מהווה חסם בפני אמנים ותיקים להופיע בפריים-טיים. אם היו מצליחים לשלב את האמנים הוותיקים יותר, על חשבון התחרות הכמעט-אלימה לעיתים, זה היה מחבר אותי יותר כצופה".
- מה עוד אתה רואה בטלוויזיה חוץ מתוכניות זמר מבלבלות?
"אני לא צופה גדול בטלוויזיה, אבל אם להזכיר ז'אנר אז אני חולה על מדע בדיוני, ומשתדל לא להחמיץ דברים חכמים שעשויים היטב ושיש מאחוריהם פילוסופיה עתידנית".
- איזה מקום תופסת היום המוזיקה בחיים האישיים שלך?
"התחביב הכי גדול שלי הוא הגיטרה. היא זאת שעושה לי את זה עד היום. אני עושה עיבודים משלי ליצירות שאני אוהב ובכל הזדמנות אני מנגן עם הרכב חברים שנקרא 'שורה ישראלית', הרכב שמגיע למעגל של 20-30 אנשים. אנחנו מגיעים עם כלים שונים ומנגנים ביחד קטעים שהכנו מראש. אתמול, למשל, ניגנתי באירוע להשקת ספר שירים של יאיר רוזנבלום שהיה חבר שלי. הופיעו איתי מירי אלוני, ששי קשת ובתו של יאיר - קרן".
- יש חלומות מוזיקליים שעדיין היית רוצה להגשים?
"לא ברמה האישית, אבל ודאי ברמת התעשייה. בחזוני אני רואה 2-3 ערוצי מוזיקה ישראלית בכבלים ובלוויין, שיעסקו לא בסלבס, אלא במוזיקה ששומעים לצערנו רק בימים קשים. הילדים שלנו לא מכירים כמעט את אלתרמן, וילנסקי ופן. יוצרי התרבות שלנו נמחקים. מוכרחים ערוץ כזה שיהיה בחבילת הבסיס של הכבלים או הלוויין ויעודד את התעשייה. יש לי גם חלום אחד שהוא בדרך להגשמה".
- והוא?
"שוק הדיסקים הישראלי הוא שוק 'אינדי', מעטות חברות התקליטים שמשקיעות ביצירה מקומית ויוצרים שמשקיעים בעצמם נתקלים בקושי להגיע למדפים, לא בחנויות הישנות אלא למדפים ב'איי-טונס' למשל, או אצל חברות הסלולר שמאפשרות ללקוחותיהם, תמורת תשלום זעום, גישה לפלטפורמת הורדות.
"באופן מוזר, קיבלנו מ'איי טונס' רישיון ללא בעיה, אבל מי שעוצר אותנו כרגע הוא הממונה על ההגבלים העסקיים מאחר שאנחנו מונופול. הבהרנו לו שברגע שנקבל אישור, לא נתנגד לכניסה של מפיצים נוספים שייצרו לנו תחרות, כי ממילא אנחנו מוסד ללא כוונות רווח, ויש גם את 'יוצרים ושרים'".
- שתף.
"אנחנו מקדמים הופעות שחושפות יוצרים לציבור. אנשים שהיו לרוב מאחורי הקלעים עוברים לקדמת הבמה. הקהל חווה חוויה מעצם המפגש עם היוצר, שומע את הסיפורים שמאחוריה היצירה ושומע את השירים בביצוע אמנים צעירים. זה מוגדר אצלנו כפרויקט שאנו מקדמים מול משרד התרבות והרשויות השונות. הנה רק עכשיו סגרנו על סדרת מופעים ראשונה במודיעין בכל יום שישי. מעין קבלת שבת.
"זה ושכפול של 'בית היוצר' כמו שהרמנו במבנה הישן של רדיו 102 בנמל תל-אביב, לערים אחרות, הם הפרויקטים שעליהם עובדים כרגע באקו"ם. כל ראש עיר שירצה להקים בתחומו בית שכזה, יקבל מאיתנו את כל הסיוע המקצועי. לערים בפריפריה שלא רוצות 'לאבד' את היוצרים הצעירים שלהם לטובת תל-אביב, זה יכול להיות מהלך נהדר".
- ומשהו שלא קשור למוזיקה?
"אני אוהב לבשל. אני מבשל הכול ונהנה פשוט מלעמוד במטבח. בזמן האחרון יש לי אתגר רציני, כי בני וכלתי הפכו לטבעונים".
יוריק בן-דוד
מנכ"ל אקו"ם
גיל: 60
מצב משפחתי: נשוי 1
מגורים: רמת-אביב, תל-אביב
עוד משהו: חובב, שלא לומר מעריץ, של המוזיקה והתרבות הברזילאית: "אני מאזין לתחנות רדיו מברזיל, יש לי מוזיקה ברזילאית בנייד, בספר הטלפונים שלי רשומים עשרות חברים מברזיל, אבל מעולם לא ביקרתי שם. הכי קרוב שהגעתי היה לרחוב ברזיל ברמת-אביב"