בית המשפט העליון קבע כי בנק דיסקונט לא יוכל לפנות אישה ו-4 ילדים מביתם בשל פיגור בהחזר תשלומי הלוואה לבנק. זאת למרות שבחוזה עליו חתמה החייבת עם הבנק כשנטלה את ההלוואה, נכלל סעיף לפיו היא מוותרת על זכותה בחוק לדיור חלופי.
בית המשפט העליון נדרש לדון בשאלה האם החייבת אכן ויתרה על זכותה לדיור חלופי, למרות שחתמה על ההסכם עם הבנק, וקיבל את טענתה כי לא הבינה את משמעות הסעיף.
בשנות ה-90 נטלו בני זוג הלוואות מבנק דיסקונט בסך כולל של כ-580 אלף שקל ובתמורה משכנו את דירתם. לאחר שפיגרו בני הזוג בהחזר תשלומי ההלוואות, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית החוב.
החייבת, שנפרדה מבעלה והוכרזה בינתיים כפושטת-רגל, פנתה לבית משפט השלום בחיפה בבקשה שימנע מהבנק מלפנות אותה ואת ילדיה מהדירה עד שיינתן לה דיור חלופי.
הבנק טען כי האישה חתמה במסגרת חוזה ההלוואה על סעיף, לפיו היא מוותרת על זכותה לדיור חלופי, ולכן אינה זכאית לו.
התיק הועבר לבית המשפט לענייני משפחה, שקיבל את בקשת החייבת, אלא שהבנק הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, שהפך את ההחלטה וקבע כי טענת החייבת כי לא הוסבר לה שהיא מוותרת על זכותה לדיור חלופי עם החתימה על ההלוואה היא טענה תמוהה, וכי הבנק פעל כדין.
החייבת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתה עמדה על טענתה כי עומדת לה הזכות לדיור חלופי, וכי יש לאפשר לה ולילדיה להתקיים בכבוד ולגור תחת קורת-גג, שאם לא כן, ייגרם לה ולילדיה הקטנים נזק בלתי הפיך.
מנגד טען הבנק כי החייבת ויתרה מפורשות על הזכות לדיור חלופי והבינה היטב על מה חתמה.
בית המשפט העליון קבע כי הבנק, שהוא הצד החזק להסכם שאותו אף ניסח, היה צריך לוודא כי החייבת הבינה את תוכן חוזה ההלוואה שעליו חתמה.
"מקריאת נוסח סעיף הוויתור לא ניתן לומר כי אדם שאינו משפטן ידע והבין את זכותו לדיור חלופי ואת משמעות הוויתור עליה". נקבע בפסק הדין של העליון. "אין די בהבנתה של המבקשת שהעסקה היא למשכון הדירה וכבטוחה להחזר ההלוואה, אלא נדרש כי תבין את זכותה לדיור חלופי ואת משמעות הוויתור עליה".
עוד צוין בפסק הדין כי "הבנק לא הבהיר למבקשת את זכותה לדיור חלופי כנדרש. כנגזר מכך אין לראות במבקשת כמי שויתרה על זכות זו".
עוד קבע בית המשפט העליון כי לסעיף בו צוין כי החייבת מוותרת על זכותה לקבל דיור חלופי המגיע לה מתוקף חוק ההוצאה לפועל, אין תוקף.
בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי וקבע כי צו המניעה שהניתן כנגד הבנק בגין פינוי האישה וילדיה מהדירה יעמוד בתוקפו עד להחלטת רשם ההוצאה לפועל בנוגע לדיור החלופי לו זכאית החייבת.
בנוסף חויב בנק דיסקונט בתשלום הוצאות החייבת ושכר-טרחת עורכי דינה בסך 20 אלף שקל.
לדברי עו"ד צבי וישנגרד, העוסק בהסדרי חוב ובייצוג חייבים וזוכים מול ההוצאה לפועל, "טוב היה לו המחוקק היה מונע מהבנקים אפשרות להכניס סעיף זה, שכן מחד נקבע בתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל כי יש לתת לחייבים דיור חלופי, ומאידך מתחכם הבנק ומכניס סעיף המאפשר לו לזרוק את הלווה לרחוב ומבלי לדאוג לו לקורת-גג".