נתחיל מהסוף: הביצוע במוצ"ש של "לה טרוויאטה" מאת ורדי בפילהרמונית היה אחד האירועים המוזיקליים העוצמתיים והמרגשים שבהם ביקרתי בשנים האחרונות. האופרה הזו אמנם מבוצעת בארץ בתדירות מוגזמת, ואפילו צפויה לעלות שוב במצדה בחודש יוני (בביצוע האופרה הישראלית) אבל היא כל-כך יפה, עד שנדמה שלקהל זה לא אכפת. הביצוע בפילהרמונית הוכיח זאת שוב: עם מבצעים טובים, "לה טרוויאטה" יכולה לרגש בכל פעם מחדש. והפעם רוב המשתתפים לא היו רק טובים, אלא הרבה יותר מזה.
משמעות השם "לה טרוויאטה" הוא "הסוטה מדרך הישר", רמז לעיסוקה של גיבורת האופרה. הגיבורה הזו היא ויולטה ואלרי, נערת ליווי יוקרתית בפריז של שנת 1850. בנוסף למקצועה הבעייתי, ויולטה גם סובלת משחפת, כך שכל העלילה מתרחשת בצל המוות הקרב. ויולטה מתאהבת בצעיר חסר אמצעים בשם אלפרדו ג'רמונט, שבא ממשפחה טובה. השניים עוברים לגור יחד על חשבונה של ויולטה, אך אביו של אלפרדו - ג'ורג'יו ג'רמונט - דורש ממנה להיפרד מבנו כדי שבתו, אחותו של אלפרדו, תוכל להינשא. ויולטה מסכימה ועוזבת את אלפרדו בלי לגלות לו מדוע, והוא נעלב ופוגע בה בחזרה. כשהוא מגלה מה קרה וחוזר אליה לבקש סליחה - זה כבר מאוחר מדי, והיא מתה בזרועותיו ממחלתה.
מבחינת התפקידים הסולניים, האופרה מתמקדת בשלוש דמויות: ויולטה, אלפרדו, וג'רמונט האב. את תפקיד ויולטה שרה זמרת הסופרן האיטלקייה אווה מיי (Mei), והיא השאירה אותי בהערכה מעורבת. מבחינה מוזיקלית, היא שרה נהדר, אבל מבחינה דרמטית היא פחות שכנעה. תפקיד ויולטה דורש זמרת צעירה ושברירית, ואילו במיי (47) יש משהו יציב ובשל מדי. יש לפחות שני מקומות באופרה שבהם ויולטה יכולה לגרום למאזין לדמוע בלי שליטה, והפעם זה לא קרה.
עם איבאן מאגרי (Magri), בתפקיד אלפרדו, הסיפור היה הפוך. הקול שלו היה טיפה לא יציב בהתחלה, וגם אחרי שהתייצב בהמשך הרי שמבחינה טכנית הוא היה פחות מרשים מזה של אווה מיי. עם זאת, ההופעה הבימתית שלו הייתה מושלמת, והוא שיחק מעולה את אלפרדו כמאהב הורמונלי ונלהב. העובדה שהוא צעיר ונראה מצוין סייעה לכך ללא ספק.
זמר הבריטון פאולו גאוונלי (Gavanelli), בתפקיד ג'רמונט האב, היה בעיניי מסמר הערב. התפקיד שלו לא גדול, אבל גנב את ההצגה במקומות המעטים בהם שר. יש לו קול ענק, יפהפה, עם צבע שמזכיר קצת זמרי באס גדולים. פשוט זמר אדיר. הדואט שלו עם ויולטה ("אמור לבתך") היה אחד הרגעים המרגשים במהלך היצירה.
זובין מהטה הוביל את הביצוע ביד בטוחה, והצליח לשמור על מתח דרמטי לאורך כל הערב. גם המקהלה הגדולה הייתה נהדרת, ונשמעה חזקה, מלוטשת ומגובשת. נקודות התורפה היחידות היו כמה מהסולנים בתפקידים הקטנים יותר, אבל זה לא היה מספיק משמעותי כדי לפגוע בחוויה הכללית. כדאי רק להעיר שבחלק מהביצועים ישירו את שלושת התפקידים הראשיים (ויולטה, אלפרדו וג'רמונט) זמרי קאסט שני, כך שהחוויה יכולה להיות שונה לגמרי.
ובכל זאת, שתי הערות קטנוניות. ראשית, העלילה מתרחשת בפריז של שנת 1850. לכן, יש טעם לפגם בכך ש"שיר היין" המפורסם מבוצע כאשר ויולטה אוחזת בידה בקבוק של "יין חרמון אדום", ומוזגת אותו לכוסות מים פשוטות. כך גם במערכה השלישית, כשהיא מבקשת מהמשרתת שלה קצת מים ומקבלת אותם בכוס פלסטיק חד-פעמית סטייל ארומה. אמנם מדובר בביצוע קונצרטי ולא בימתי, אבל מה זה צריך להיות?
בסיכומו של דבר, הביצוע הזה לא היה מבייש אף בית אופרה בינלאומי חשוב, והוא מומלץ בחום רב.
האופרה "לה טרוויאטה" מאת ורדי בביצוע קונצרטי בפילהרמונית הישראלית. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות תל-אביב. האופרה תבוצע עד 10 במארס בתל-אביב, בירושלים ובחיפה.