טבעי לחשוב כי בשנת 2014, כל מנכ"ל יכול להיות מנכ"לית, לפחות מבחינת החוק. מפתיע מאוד להבין שיש עדיין תפקיד מנכ"ל בישראל הסגור בפני נשים מבחינה חוקית, ומדובר דווקא בתפקיד ציבורי.
לשמחתנו, ועדת השרים לענייני חקיקה של הכנסת תמכה באחרונה בהצעת חוק רגישה ומיוחדת שהגישו חברות הכנסת שולי מועלם רפאלי ואיילת שקד מסיעת הבית היהודי, שאליה שאפנו זמן רב. על-פי ההצעה, גם נשים יוכלו להתמנות לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים, ולא רק גברים כפי שמגדיר החוק כיום.
החוק הקיים אמנם איננו קובע בלשון מפורשת כי התפקיד מיועד לגברים, אך קובע זאת באופן עקיף; על-פי החוק, רק מי שכיהן כרב עיר או כדיין בבית הדין, תפקידים המאוישים בידי גברים בלבד, יכול להתמנות למנכ"ל. זאת אף שתפקיד מנכ"ל בתי הדין, הגם שחשיבותו רבה, הינו תפקיד מינהלי נטול סמכויות שיפוטיות-הלכתיות, שאינו דורש רקע בדיינות או ניסיון הלכתי כרב עיר.
אי-אפשר שלא לראות בכך ביטוי נוסף להדרת נשים בלתי מוצדקת, שהבסיס היחיד שלה הוא העדפה מיושנת למנות גברים לתפקידי מפתח, ותו לא.
להשקפתנו במרכז, כמי שעוסקות יום-יום במעמד הנשים בישראל מכל הדתות, המצב הקיים הוא תעודת עניות לא רק למדינת ישראל, אשר בשנת 2014, עדיין מגבילה תפקיד מינהלי ציבורי לגברים בלבד.
החוק הקיים גם איננו מחמיא ליהדות. בערכאות הדתיות האחרות בישראל, דוגמת בתי הדין השרעיים של הדת המוסלמית, מינוי אישה לתפקיד המנכ"ל הוא דווקא אפשרי, לפחות מבחינה חוקית.
חרף המצב הקיים, לפני שנים אחדות, כאשר מונתה ועדת איתור לאיוש תפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים, הגשתי מועמדותי לתפקיד. הנחנו כי יהיה המצב החוקי אשר יהיה, לא ייתכן שבישראל של המאה ה-21 תיפסל אישה מלשמש בתפקיד ציבורי מטעם המדינה, מראש, רק בשל מינה. ואולם, לצערי, ולצערנו כולנו, מועמדותי נבחנה רק למראית-עין. לתפקיד, אגב, נבחר הרב שלמה דיכובסקי, איש מוערך וראוי לכשעצמו.
בשתי הפעמים בהן הוביל מרכז רקמן עתירה לבג"ץ בנושא זה, נמנעו השופטים מלהתערב. בשורה התחתונה, קבעו, את הבעיה יש לפתור על-ידי שינוי החקיקה.
את הדיון בנושא אי-אפשר להשלים מבלי להבהיר עד כמה האפשרות למנות אישה לתפקיד מנכ"ל בתי הדין הרבניים, היא חשובה לכולנו, גם ברמה ההצהרתית וגם באופן מעשי.
בתי הדין הרבניים בישראל הם ערכאה משפטית לכל דבר ועניין, אשר מחזיקה בסמכויות בלעדיות לדון בנושאים רבים, כמו נישואים, גירושים, גיור ועוד. נושאים אלה נוגעים לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו, דתיים, חילונים, נשים וגברים כאחד. ההליך בבתי הדין הרבניים ממילא איננו שוויוני כלפי נשים.
על רקע זה, ברור כי יש לייחס חשיבות יתרה לשוויון ולהגינות שצריכים להתקיים, לכל הפחות בראשה של המערכת ובצינורותיה הביורוקרטיים והניהוליים, גם אם עדיין לא בתפקידי השיפוט עצמם, אשר גם הם מאוישים רק בידי גברים.
ברמה ההצהרתית, נדמה כי אין צורך להרחיב בדבר הבעיה הקיימת בעצם חסימת תפקידים בפני נשים, כל שכן תפקידים ציבוריים.
יש לקוות כי לאחר שנים של מאבק, תתמוך מליאת הכנסת בהצעת החוק ותקדם את ישראל צעד נוסף לעבר השוויון המיוחל. נראה כי הצורך הדחוף בשינוי מתגלה במלוא עוצמתו בכך שיוזמיו הם דווקא חברי כנסת דתיים, שולי מועלם והרב אלי בן-דהן. אין ספק בנחיצותה של החתירה לעבר השוויון, ואולם, יפה עוד יותר לחזות בשינוי מתרחש מבפנים.
* עו"ד עטרה קניגסברג היא מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה.