ניצן מינץ היא משוררת הרחוב העברית הראשונה. כנראה. ביצירתה היא מחברת בכישרון נדיר כתיבת שירה עם ז'אנר אמנות הרחוב. בסיור שהיא מנחה ברחובות דרום תל-אביב, היא מתארת בשפתה הציורית והעשירה "שכבות גיאולוגיות של גרפיטי ודורות של אמני רחוב בתל-אביב".
לא מדובר בשנות דור. בעולם המהיר של התרבות האורבנית (וגם של האמנות העכשווית, יש להודות), "דור המייסדים" של אמנות הרחוב בתל-אביב פעל כאן לפני עשור לכל היותר. אמנים כ-Know Hope ו-Klone, הממשיכים לצייר ברחוב אך מציגים כיום גם בתערוכות בגלריות ובמוזיאונים, לאחר שזכו בהכרה רחבה, הם חלק מסצנה הולכת ומתרחבת.
"לכל אזור בעיר יש את האמנים הדומיננטיים שפועלים בו", מסבירה מינץ. היא עצמה יוצרת בעיקר באזור פלורנטין וקריית המלאכה. אך את שיריה הראשונים פגשתי על עמודי חשמל ישנים בנווה צדק, עמודי עץ שאליהם מסמרה שלטי-שירה.
"אני כבר כמעט לא יוצרת את העבודות בעץ. היום אני מעדיפה לעבוד עם אותיות - אחת-אחת אני מציבה אותן על הקיר שבחרתי. זו עבודה סיזיפית שיכולה לקחת שמונה שעות. זו אולי הסיבה שבגללה השירים נכתבים אמנם קודם אבל הרחוב 'עורך אותי' יותר טוב מכל עורך אנושי", היא מתארת את התהליך.
מינץ החלה באחרונה להנחות סדרת סיורים בעקבות אמנות רחוב. כמו בתערוכה המתפרשת על פני גלריה רחבת ידיים, היא מובילה את הצופים בין הסמטאות והרחובות המוזנחים, ומצביעה על הבדלים והתפתחויות סגנוניות בין עבודות מוקדמות ומאוחרות של אמן הרחוב Dede, שהוא גם בן זוגה. כאלה הם הצבאים הנראים כאילו צוירו בהשראת סוס טרויאני, מקרשי עץ, אך הם נמצאים במנוסה במקום במתקפת חדירה; ולעומתם ציורי הפליטים בבגדי חגם.
מינץ מתארת את הנסיבות שבהן יצרה את "הסדרה הוורודה" של יצירותיה יחד עם האמן סניור ג'י: "זו סדרה שהתחילה בקריית המלאכה, שם יש לאמנים הרבה מאוד מפגשים עם עולמן של הזונות. אחת מהן, מיכל, הייתה מאוד ילדותית וקטנה, והתחברה אליי בסקרנות ובנזקקות. היא הייתה המוזה של הסדרה הזו".
- כל עבודה היא site specific?
"אני בוחרת את הקיר או את המצע שעליו אני רוצה לעבוד, אבל במידה מסוימת זו הצבה, כי את השיר אני כותבת לפני. אני בוחרת למעשה את המקום הנכון לשיר מסוים".
יש שירים של שלוש או ארבע מילים, יש ארוכים יותר. בכולם ניכרת השליטה המלאה של מינץ בעברית, שהיא רואה בה את המדיום שלה לא פחות מהצבע והמברשת. "אני מאוהבת בשפה ובאותיות, זה חלק מאוד חשוב מההחלטה שלי על השיר".
- איך התחלת לעבוד ברחוב?
"בגיל 18, פשוט הרגשתי צורך לצאת ולכתוב ברחוב. היום זה נראה לי מאוד ילדותי. למדתי הרבה מאז על האופן הנכון לעבוד, על גודל האותיות. אבל הצורך להציג ולהשתמש ברחוב ובקירות כמצע עדיין קיים".
- תפרסמי ספר שירה?
"אני חושבת על זה אבל עדיין לא מצאתי את הדרך לפרסם כמו שאני רוצה. אם אפרסם אני רוצה שזה יהיה כמו שהשירים נראים ברחוב. עם החספוס של הקיר או הגלים של הפח החלוד, שעליו נכתב השיר במקור. אני גם רוצה שזה יהיה ספר פופ-אפ", היא מתארת במידה של התרפקות ופנטזיה את ספר האמן שתוציא, אולי פעם.
אך מינץ אינה מזן החולמים בלבד, היא מהמבצעים. היא נכדת נכדתו של שמעון רוקח, ממייסדי נווה צדק, ולאמנותה, המילולית והפיזית, היא מוצאת מקום במרחב האורבני. שואבת ומוזגת השראה לרחובות.
קווים מוגזמים
בתוך כך, מציג בתל-אביב לראשונה אמן הרחוב הצרפתי המצליח Amose Vazimolo. הוא הגיע לישראל לפני כחודש כאורח גלריה STA ברחוב העלייה, ותערוכתו נפתחה בציור קיר עצום ממדים שצייר ממנוף, על קיר הבניין שמעל הגלריה. Amose התפרסם בעיקר בזכות היצורים השבטיים המאפיינים את עבודותיו. הוא למד איור ובמקביל לעבודות הרחוב גדולות המידות שלו, הוא מציג בגלריה ציורים עדינים ורישומים, שבהם מככבות בעיקר דמויות אדם בקו המאוד ייחודי שלו, שבין רישום גיאומטרי לציור אתני-אפריקני.
הוא מציג את גוף האדם תוך שהוא מותח, מאריך ומעוות את גפיו. הוא מוסיף לדמויות צורות, צבעים וקווים מוגזמים, היוצרים דמות סבוכה. הוא משחזר את הגוף האנושי ומעניק לו, תוך שימוש בחתיכות עץ, טפטים, מדבקות וניירות ישנים, צורה חדשה, המשווה לעבודותיו דינמיות עד כדי הפשטה.
גלריה STA, רח' העליה 25, תל-אביב (עד 20.3); סיור אמנות ושירת רחוב עם ניצן מינץ: שישי: 7.3, 11:00, שישי 14.3, 11:00; 50 שקל. בהרשמה מראש בטלפון: 03-5168042