משרד האוצר הכריז בשבוע שעבר על תחילתו של תהליך חקיקה, שצפוי להיות ארוך ומייגע ובסופו יינתן פטור ממע"מ לרוכשים את דירתם הראשונה כפוף למספר מגבלות.
באותו שבוע חל ייסוף נוסף בשקל ושער הדולר ירד לשפל של שלוש שנים מול השקל, דבר שלא זכה לתגובה ראויה מצד בכירי המשק - ולא לתוכנית אמיתית של משרד האוצר לטיפול ממשי בבעיה המאיימת על עתיד הצמיחה, התעסוקה ורמת החיים של קבוצות אוכלוסייה גדולות בהרבה מציבור רוכשי דירתם הראשונה, שייהנו מתוכנית ההקלות המתוכננת.
המהלך לביטול המע"מ שמוביל שר האוצר יאיר לפיד הוא מבורך וראוי, כי סוגיית מגורים בהישג יד תקבל פתרון ממלכתי מקיף ויסודי. אולם בתקופה שבה הקופה דלה באמצעים והצרכים הולכים וגדלים, ראוי היה לבחון את ההטבה בראייה כלל-מערכתית עם אופק רחב וארוך טווח. ראוי היה יותר לסייע במימון המשכנתאות תוך יצירת אזורי עדיפות לאומית, כגון באמצעות יצירת סרגל הטבות המוטה לטובת עידוד המעבר לפריפריה ליישובי ספר, לנגב ולגליל.
שער-החליפין היורד לשפל חורץ את גורלם של מקומות עבודה רבים. החל ממפעלי תעשייה מסורתית ועד לתעשיות ההיי-טק הפורחות, מפעלים שתרמו רבות לצמיחה ולעלייה ברמת החיים בעשור האחרון. מנגד, שנת 2014 היא שנה קריטית לעתיד המשק, שכן שער-החליפין האפקטיבי הולך וקרב שוב לרמת השפל של כל הזמנים, אחרי שגם בשנים 2008 ו-2011 קרה כך, אך בעקבות התערבות ומדיניות עקבית פוחת השקל והדולר שב ועלה.
אולם באחרונה, נשחק שער-החליפין לאורך חודשים ארוכים ובעקביות, ואיתו נפגעה רווחיות היצוא ומרווחי התעשיינים המקומיים הנדרשים להתחרות ביבוא זול ובמחירי היצף. הישנות התופעה והתמשכותה לאורך חודשים ארוכים גורמת לתעשיינים להבין כי חוקי המשחק השתנו בטווח הארוך.
נכון, חייבים לטפל בבעיית הדיור בישראל ולעשות זאת דרך צד ההיצע לצד ריסון צד הביקושים, אך מרוב עצים וכאשר כולם מציפים את סוגיית הדיור לא רואים את היער ונשכחת השאלה - כיצד יעמדו כל אותם זוגות צעירים בתשלומי המשכנתא אם שכרם והכנסתם החודשית מעבודה תיפגע ואף עלולה להיות מאוימת בחרב הפיטורים.
היצוא והביקוש המקומי הם הקטרים שאפשרו למשק להגיע לרמות צמיחה גבוהות, שגם העלו מאוד את רמת החיים של הציבור. העלייה ברמת החיים באה לידי ביטוי גם בעליית מחירי הדירות, ואף בשיפור המפרטים שאותם דורשים הקונים מהקבלנים.
ביטול הפטור ממע"מ על דירה ראשונה יעלה למשלם המסים 2-3 מיליארד שקל בשנה שייגרעו מהכנסות המדינה. כאן עולה השאלה אם לא היה ראוי יותר, שבשעה כה קשה למשק, תינתן הטבה זו לעידוד היצואנים הקטנים, או כסיוע להשבחת קווי-ייצור שיתרמו לעלייה בפריון ובכושר התחרות של היצוא. הרי סיוע ליצואנים יאפשר להם להתחרות באחרים ולפתוח עוד שווקים חדשים, וכן להעסיק עוד עובדים, וכך יזכו עוד רבים מאזרחי ישראל לתעסוקה בתמורה נאותה.
ראייה רחבה וארוכת טווח ולא סקטוריאלית
חבל עוד יותר שבאוצר לא חשבו מספיק על גברת כהן מדימונה ועל גברת לוי מכרמיאל, שעלולות לאבד בסוף השנה את עבודתן, אם לא יבטיח האוצר למפעלים השונים שבהם הן עובדות הגנה לערך תמורות היצוא. זאת לאחר שהארנונה, החשמל והמים התייקרו בזמן ששער הדולר נשחק והכנסתם הולכת וקטנה.
אמנם המפעלים האלה קיימים כאן עשרות שנים, אך בעקבות התחזקותו המהירה של השקל, התועלת שבהפעלתם פחתה מאוד. חיבורם של מפעלים לרשת הולכת הגז, לצד עידוד תעשיות עתירות פריון גבוה בפריפריה, יוכלו להפנות לשם יותר תעסוקה, מהלך אשר ימתן את עודפי הביקוש ואת לחצי המחירים באזור המרכז.
הסיוע למעמד הביניים ראוי ונכון. לציבור הנושא על כתפיו את הנטל המרכזי במימון תקציב המדינה מגיע לקבל הטבות-מס שונות ומגוונות, אולם חשוב כי היושבים על המדוכה יקפידו על ראייה רחבה וארוכת טווח ולא סקטוריאלית מצומצמת.
לקברניטי המשק ניתנה הזדמנות - באמצעות מהלכים עתירי משאבים - למנף ולהגשים תוכניות בעלות השפעה כלל-מערכתית לטווח הארוך. אל להם לחשוש משבירת תבניות ומיציאה מהקיבעון הממושך. אולם חשוב כי בעידן הטוויטר והפייסבוק השיקולים והמהלכים ייעשו כשהם חשופים לכול, למען לא ידבק בהם כל רבב.
הכותב הוא מנכ"ל פריקו ניהול סיכונים, מימון והשקעות