פרופ' נרי אוקסמן / צילום: קונור דוהרטי
פרופ' נרי אוקסמן הישראלית התפרסמה בימים האחרונים כמי ש"מבלה זמן" עם בראד פיט. האחרון טוען כי מדובר בידידות בלבד, אך כך או כך, הספק-זוגיות הזו מיקדה את תשומת לב העולם במי שיש לה את כל הדרוש כדי להיות סלב בזכות עצמה, והיא כבר בהחלט בדרך לשם.
הפרויקטים של אוקסמן משלבים בין אדריכלות, עיצוב ואמנות לבין ביולוגיה והנדסה. היא ממציאה מחדש את תורת החומרים, ומקשרת בדרך חדשה לגמרי בין עולמות המדע והעיצוב. עבודותיה הן יפהפיות כשם שהן חדשניות.
ב-2017 העניקה פרופ' נרי אוקסמן ראיון לעורכת "ליידי גלובס", ורד רמון-ריבלין. להלן הראיון המלא:
דמיינו איך זה מרגיש לנהוג בליל כוכבים ללא המכונית עצמה. דמיינו אדוות נעות של השתקפויות דמויות גלגלים, העשויות מאור. כמו לטבול באור של ירחים או כוכבי לכת.
כך, פחות או יותר, נראה מיצג האור-תנועה-צליל שהוצג במוזיאון העיצוב במילנו, מהפרויקטים היותר יומרניים שהוצגו בשבוע העיצוב בעיר.
את החוויה הלילית מנפקים עמודי זכוכית מקופלת שנישאים לגובה רב ומשלבים זרימת אור אמנותית. זה לא רק מיצג אמנותי, לראשונה בהיסטוריה אנו עדים למבנים של זכוכית אופטית שיוצרו בהדפסת תלת-ממד, שנועדה לצרכים אדריכליים. מאחורי הסנסציה עומדת המדענית הישראלית לשעבר, פרופ' נרי אוקסמן, אדריכלית ומעצבת, מהחוקרות המובילות בעולם בתחום האדריכלות הדיגיטלית, שהוכתרה בין 100 האנשים היצירתיים ומעוררי ההשראה בעולם.
היא זו שהציגה לראשונה 'תפירה טכנולוגית', כאשר באביב 2013 פיתחה את השמלה הראשונה שנעשתה במדפסת תלת-ממד.
שמונה חודשים קודם לכן הציגה אוקסמן בתערוכה 'ישויות דמיוניות' במרכז פומפידו בפריז 18 עבודות בהשראת ארכיטיפים מהמיתולוגיה, כוחות על והספר 'יצורים דמיוניים' של חורחה לואיס בורחס. היא הדפיסה קסדות, מחוכים ווריאציה על מדוזה המיתולוגית במדפסת תלת-ממד.
אוקסמן, 41, היא תופעה נדירה בשדה המחקר האדריכלי. כבר מעל עשור היא עומדת בראש מעבדת המדיה הדיגיטלית ב-MIT שבקיימברידג' מסצ'וסטס, וחוקרת תהליכים שמתרחשים בטבע על מנת ליישם את העקרונות שלהם באדריכלות ובעיצוב. היא עוקבת אחרי מה שהיא תופסת כאדריכלים מבריקים - עכבישים, טרמיטים, דבורים ונמלים, וגם אחרי חומרים כמו עלים ואיצטרובלים - ומגבשת תפיסת עיצוב חדשה שמתחקה אחר הדרך שבה הטבע חושב ובונה. "אני מנסה לשאול איך מוצרי הבנייה יכולים להיות מושפעים ממנו יותר, ודרך זה לבנות בניינים יותר חכמים ויותר יפים".
המטרה של צוות המחקר שלה היא לבנות דיסציפלינות חדשות בארכיטקטורה על בסיס הנדסת חומרים ויכולת עיבוד ממוחשבת. זו הסיבה שהצוות כולל גם מוזיקאים ופילוסופים.
הרעיון הוא לבחון איך ייפול האור מהמבנה של זכוכית מקופלת, ועל בסיס זה לבנות בניינים עתידיים.
אוקסמן מאמינה כי אין גבולות בין המתמטיקה והמדעים המדויקים לבין האמנויות היפות, כפי שהיה ביוון העתיקה. "לאדריכלים אין היום דרך לעצב זכוכית שמודפסת בתלת-ממד בקנה מידה גדול, וזה עומד להשתנות.
"מה הגדולה של הדפסת תלת-ממד? שאפשר לייצר רק יחידה אחת של מבנה. יש נפחות זכוכית, ויש חברות שמייצרות בייצור המוני. אם אדריכל רוצה לייצר אחד ממשהו - הוא אינו יכול".
הקונספט שפיתחה לקסוס, YET, מבוסס על הניסיון לשלב נושאים לא קשורים, כוחות מנוגדים, שבסוף מתחברים לפתרון אחד. בצוות הפיתוח רואים את זה כ'תיקון עולם'. "כדי לעצב צריך להיות קצת עצוב. זה מאותו שורש", אומרת אוקסמן, שמתוודה באוזנינו שלא ישנה כבר שבועיים והיא בקושי עומדת על הרגליים בגלל הפרויקט המאומץ. אבל מהיכרותנו המוקדמת עם אוקסמן אנו יודעים שכבר שנים היא לא ישנה. יש לה סדר יום אינטנסיבי מאוד, שכולל כמעט 20 שעות עבודה וארבע שעות שינה. היא מגיעה למעבדה לפני כולם ועוזבת אחרונה.
"הקונספט נגע בנו, כי זה מאוד בהלימה עם מה שאנחנו עושים במעבדה, משחקי אור וצל. אני לוקחת חומר עתיק, מימי מצרים העתיקה, ונותנת לו פרשנות עכשווית.
"עד עכשיו לא הצליחו להכווין את החלק האופטי של הזכוכית. הגיאומטריה של הזכוכית מייצרת קרן אופטית, ויש לכך יישומים אדריכליים".
במיצג הנוכחי בנתה אוקסמן שלושה עמודי זכוכית בהשראת גאודי, שמעטפת האור משתקפת דרכם. זה המקום שבו אופטיקה ומבנה מתאחדים לתנועה של אור. כל עמוד זכוכית מנפק צליל אחר עם תנועת האור.
"כשלקסוס פנתה אלינו בדיוק עבדנו על פרויקט מתמשך ליצור זכוכית שקופה מבחינה אופטית בהדפסת תלת-ממד. השקנו את הטכנולוגיה הזו לראשונה ב-2015, ומאז אנו מעצבים אותה מחדש כדי לאפשר בנייה של זכוכית בדרגה אדריכלית. הטכנולוגיה הזו חיפשה פרויקט (ולא להפך), ואז הגיעה לקסוס".
איך חיברת את טכנולוגיית ההדפסת בתלת-ממד לזכוכית?
"אם נאמר זאת בקיצור, אנחנו יכולים להדפיס עדשות אופטיות בדרגות אדריכליות. שיטות של ניפוח זכוכית, דחיסה ועיבוד נועדו להשיג ביצועים ופונקציונליות משופרים של זכוכית. אבל היכולת לכוונן את התכונות האופטיות והמכניות של זכוכית ברזולוציה מרחבית גבוהה בייצור נותרה באופן כללי מטרה ללא אמצעים.
"ייצור מתווסף של זכוכית מאפשר לנו לייצר מבנים הניתנים להתאמה גיאומטרית ואופטית ברזולוציה מרחבית גבוהה של ייצור. התנסינו גם עם שינוי צבע הדרגתי בעבר, ושקלנו דרכים שבאמצעותן צביעה יכולה להשפיע על ביצועים סביבתיים, במיוחד קרינה סולארית לניצול אנרגיה.
"בגלל שאנחנו יכולים לעצב ולהדפיס רכיבים בתלת-ממד בדרגות שונות של עובי ובתכונות מורכבות - בשונה מניפוח זכוכית שבו התכונות הפנימיות משקפות את הצורה החיצונית - אנחנו יכולים לשלוט על העברת קרני האור. בשונה מחלק עשוי זכוכית שיוצר באמצעות דחיסה או ניפוח - שיש לו בהכרח משטח פנימי חלק, חלק של זכוכית מודפסת יכול ללבוש תכונות משטח מורכבות מבפנים וגם מבחוץ. התכונות האלו יכולות לשמש כעדשות אופטיות ולספק דפוסים מורכבים של אור".
איך זה משרת אותך בפרויקט אדריכלי?
"היכולת הזו מאפשרת להדפיס עדשות אופטיות מורכבות, מכשירים אופטיים מעבירים, שיכולים למקד או לפזר קרני אור באמצעות השתברות. הפרויקט הנוכחי מאפשר לנו להיטיב להבין את מגבלות העיצוב שמציבה המדפסת, ובכלל זה זוויות, רדיוס הסיבוב של מכשיר הדפסה ממונע, שבהן ניתן להדפיס - ועדיין לשמור - על שלמות מבנית. אנחנו פועלים גם כדי להיטיב להבין את המאפיינים האופטיים והמכניים של עצמים מודפסים. מעבדת המדיה שלנו, בשיתוף עם מעבדת הזכוכית של MIT בהנחיית פיטר הוק והמחלקה להנדסה מכונות של האוניברסיטה, הוציאו את מדפסת הזכוכית הראשונה בשנת 2015. מאז אנו עובדים קשה על הדור הבא של המדפסת. מדפסת התלת-ממד מהדור השני שלנו מתבססת על ייצור מתווסף של מבנים שקופים מבחינה אופטית, ומאפשרת שינוי מבנה בסיסי של אדריכלות הפלטפורמה.
"המטרה הייתה ליצור פלטפורמת ייצור באיכות גבוהה, המסוגלת לייצר מבני זכוכית בעלי תכונות מכניות ואופטיות ניתנות לכוונון. בהתחשב בטמפרטורות העבודה הגבוהות, יחסית, והצמיגות של החומר שבונים, תהליך הייצור דרש הבנה בסיסית של ההתנהגות התרמו-דינמית של זכוכית בהקשר לפלטפורמה.
"פלטפורמת הייצור החדשה הזו מעניקה מערכת בקרה תרמית משולבת דיגיטלית לאורך כלל תהליכי יצירת הזכוכית. היא משולבת עם מערכת בקרת תנועה חדשנית, המאפשרת דרגות גבוהות של דייקנות מרחבית עם ריבוץ רציף של זכוכית מותכת".
מה היה החלק המאתגר ביותר בפרויקט?
"זו פעם ראשונה שמשתמשים בהדפסת זכוכית שקופה מבחינה אופטית בתלת-ממד למטרות אדריכליות. ההיבט המאתגר ביותר בהדפסת זכוכית בדרגה זו, ובאופן כללי, הוא שכדי לכוונן את התכונות האופטיות והמכניות של זכוכית, צריך לעבד זכוכית בטמפרטורה גבוהה מאוד. כדי להזרים זכוכית בצורה מספיק טובה כך שניתן יהיה להשחיל אותה דרך דיזה (nozzle), על החומר להיות בטמפרטורה של מעל 1,000 מעלות צלזיוס. אחד המקומות החמים ביותר על פני כדור הארץ - שבו נרשמו טמפרטורות של 57 מעלות צלזיוס, הוא עמק המוות בקליפורניה. דמייני לעצמך מה המשמעות להדפיס זכוכית בסביבות 1,000 מעלות צלזיוס!".
איך בניתם את מדפסת תלת-הממד?
"כדי לבנות אותה הייינו צריכים לתכנן ולבנות תאי חימום נפרדים, וכן תוכנה ורכיבי חומרה לכל שלב של תהליך הייצור: משלב ההתכה, הזרימה וההרפיה של הזכוכית. לכל תהליך יש תא נפרד, לכל תא יש טווח טמפרטורה שונה.
"האתגר הטכני השני לאחר השליטה בחום היה לשלוט באור. יחד עם המהנדסים המבריקים בצוות שלנו הצלחנו ליישם סביבה מבוקרת תנועה וממשק מתוחכם, כדי לשלוט במקור אור דינמי שנמצא בכל עמודה ומתווך באמצעות הזכוכית המודפסת".
בצוות לא היו רק מהנדסים ואנשי זכוכית. חיברתם גם מוזיקאים ואמנים. איך זה עבד?
"זה היה אתגר לפעול יחד כקהילה של אנשים שחברו יחד מתחומים שונים מאוד - אדריכלים, מהנדסי מוצר, מהנדסי מכונות, מהנדסי תוכנה, כימאים, מהנדסי חומרים ואמנים. חברי הצוות הגיעו מענפי תעשייה וממחלקות אקדמיות שונות וצוותו יחד כדי להתחיל לפתח את מדפסת הזכוכית החדשה שלנו ואת הביטוי הראשון שלה בדרגה אדריכלית".
לבנות גופי ידע
היא נולדה בחיפה לרוברט ורבקה אוקסמן, מהדמויות המובילות בעולם האדריכלי-אקדמי בישראל. אביה הוא דיקאן וחוקר היסטוריה ותיאוריה בפקולטה לאדריכלות בטכניון, וגם אמה חוקרת שם בתחום האדריכלות. מאז ילדותה ספגה עושר של תרבות אדריכלית. אחרי השירות הצבאי החלה בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית, אך פרשה כעבור שנתיים לטובת לימודי אדריכלות בטכניון, במטרה לבנות ידע חדש.
בשנה הרביעית ללימודיה עברה לבית הספר היוקרתי של איגוד האדריכלים בלונדון. את התואר השני עשתה ב-MIT, ושם גם המשיכה לדוקטורט. את הפרופסורה קיבלה בשנת 2010. אוקסמן משקיעה בשנים האחרונות מאמץ בבניית טכנולוגיות שמתרכזות בתלת-ממד, מתוך הנחת עבודה שבתוך כעשר שנים נוכל להדפיס בניינים. הבטון והפלדה יפנו מקום לשימוש בחומרים מורכבים יותר, עליהם היא שוקדת.
איך משתלב המאמץ המחקרי הזה עם הקונספט של YET?
"YET, כלומר 'ועם זאת', הוא ביטוי שמקבל משמעות בהקשר מסוים בלבד. לכן הוא מציין משמעות העולה על סך חלקיה. הוא מבטא קשרים בין מילים מנוגדות: מהיר ועם זאת איטי, קשה ועם זאת רך, כהה ועם זאת בהיר, מתקדם ועם זאת אותנטי, על-זמני ועם זאת בזמן הנכון. אפשר לראות את המונח כמכשיר דקדוקי שיוצר סינרגיה בין שני שמות תואר אשר אחרת לא היו עולים בקנה אחד, או שנראה כי הם דו-משמעיים: מראה ישן ועם זאת כה צעיר. הביטוי מחבר בין דברים במקום להבדיל אותם זה מזה.
"הנושא עורר אצלנו השראה רבה, מפני שהוא מצביע על התעלות מ'עולם של חלקים' ל'עולם של שלמים'. יש שתי דרכים לחשוב על עיצוב ובנייה של בניין, בגד, מטוס או מכונית, לדוגמה. הדרך הראשונה היא לראות בכל אחד מאובייקטי העיצוב הללו מכונה: מכשיר שעשוי מחלקים ועושה שימוש בכוח מכני, שבו לכל חלק יש תפקיד מוגדר. כשמרכיבים אותם יחד, החלקים יכולים לבצע משימה מסוימת, כמו פעולה שימושית של טיסה (מטוס), נהיגה (מכונית) או מגורים (בניין).
"הדרך השנייה היא לראות אותו כ'אורגניזם' או 'יצור' שלם, העולה על סך כל חלקיו, משהו שהוא גדול יותר מפעולת הטיסה או הנהיגה והופך לחוויה של טיסה או נהיגה. רעש טיפוסי של דלת, הסיבוב החלק של גלגל, טיבו של מראה, נפש הצליל, התכונה המונפשת של מכשיר חשמלי, מתנת השקיפות. כאשר מחברים את החלקים האלו יחד, הם מייצרים חוויה שלא ניתן לפרק למרכיביה. למעשה, מיד כאשר מפרקים אותה לחלקים היא חדלה להתקיים".
במעבדת המחקר את מנסה להתחקות אחר מנגנוני הטבע ולשעתק אותם לשדה האדריכלות.
"הטבע עובד בדרכים סינרגטיות: הוא יעיל ועם זאת אפקטיבי, הוא פונקציונלי ועם זאת יפה, הוא על-זמני ועם זאת בזמן הנכון, הוא קבוע ועם זאת מחזורי, הוא עקבי ועם זאת סתגלני, הוא בר-קיימא ועם זאת אקולוגי, הוא מאוזן ועם זאת מגיב. את כל הדברים שיצר הטבע ניתן לראות כשלמים הגדולים מסך חלקיהם.
"רצינו ליצור חוויה הוליסטית ולא חוויה של הרכבה. אני רוצה שהמבקרים במיצג יחוו את הפועל (לטוס, לנהוג) ללא שם העצם (מטוס, מכונית וכדומה). רצינו להעביר את החוויה ללא החפץ הפונקציונלי השימושי, את המסע ללא כלי הרכב. חקרנו את הרעיון של YET באמצעות עדשות של אור, חומר ומרחב".
איך זה לעבוד עם אור?
"לאור יש אופי פיזי כפול: הוא חלקיק ועם זאת גל. הרעיון הוא לחוות את הדואליות הזו לא באמצעות המחשבה, אלא דרך החוויה עצמה. זכוכית היא עתיקה ועם זאת מודרנית. אנחנו נותנים לה פרשנות חדשה. השילוב של אור וחומר יוצר חוויה של להיות עם הרגליים על הקרקע ועם זאת תלוי באוויר. התחושה של להיות נתמך ועם זאת להיות מסוגל לנוע ללא מאמץ דרך האור".
בנוסף, ב-2014 פרסם "ליידי גלובס" ראיון עם פרופ' אוקסמן (כתבה תחיה ברק). להלן הראיון המלא:
השמלה יוצאת הדופן
שמלה אחת מבין כל הפריטים הרבים שהוצגו בשבוע האופנה בפריז זכתה לתשומת לב יוצאת דופן, והוגדרה כפורצת דרך ואוונגרדית במיוחד. זו הייתה שמלה מרהיבה, שבנויה מחצאית קצרה ושכמייה מלכותית. שטח הפנים שלה היה עשוי מזיזים שמדמים יצור ימי אבסטרקטי. היא נעה יחד עם הדוגמנית, כאילו הייתה חלק מגופה. זה קרה באביב שעבר, וזו הייתה הפעם הראשונה שבעולם האופנה נעשה שימוש במדפסת תלת-ממד. מאחורי הסנסציה עומדת המדענית הישראלית לשעבר, פרופ' נרי אוקסמן, אדריכלית ומעצבת, מהחוקרות המובילות בעולם בתחום האדריכלות הדיגיטלית.
הכול התחיל שמונה חודשים קודם לכן, בתערוכה 'ישויות דמיוניות' שהציגה אוקסמן במרכז פומפידו בפריז. התערוכה כללה 18 עבודות בהשראת ארכיטיפים מהמיתולוגיה, כוחות על, והספר 'יצורים דמיוניים' של חורחה לואיס בורחס. אוקסמן הדפיסה קסדות, מחוכים ווריאציה על מדוזה המיתולוגית במדפסת תלת-ממד. מעצבת העל ההולנדית איריס ואן הרפן, שבין לקוחותיה נמנים ביורק וליידי גאגא, הגיעה לתערוכה, נדהמה, ושלחה מייל לאוקסמן, שבו ביקשה שתיצור איתה את השמלה.
"כל דבר שנראה בלתי אפשרי, מיד גורם לי להירתם. במקום שיש אתגר אינטלקטואלי ועיצובי, אני שם", אומרת אוקסמן בראיון מיוחד ל'ליידי גלובס'. "ייצרנו שמלה שהיא כמו עור שני לגוף. עיצבנו לא רק את הבגד, אלא גם את התנועה והגמישות שלו. בעצם עברנו מתפירה עילית מסורתית ('הוט קוטור') ל'תפירה טכנולוגית' ('טק קוטור'). המחטים הוחלפו על ידי קוד".
אוקסמן, 38, היא תופעה נדירה בעולם המחקר האדריכלי. כבר שמונה שנים שהיא עומדת בראש מעבדת מדיה דיגיטלית ב-MIT שבקיימברידג', מסצ'וסטס, חוקרת תהליכים שמתרחשים בטבע על מנת ליישם את העקרונות שלהם באדריכלות ובעיצוב. היא עוקבת אחרי אדריכלים מבריקים בעיניה, כמו עכבישים, טרמיטים, דבורים ונמלים, וגם אחר חומרים כמו עלים ואצטרובלים.
היא מגבשת תפיסת עיצוב חדשה, ומפיצה אותה בחוגי האדריכלות הדיגיטלית בעולם. "כשהגעתי לארכיטקטורה הבנתי עד כמה אנחנו רחוקים מלהסתכל על תהליך הבנייה בצורה שבה הטבע חושב ובונה. אני מנסה לשאול איך מוצרי הבנייה יכולים להיות מושפעים ממנו יותר, ודרך זה לבנות בניינים יותר חכמים ויותר יפים. למה אנחנו בונים כמו שבנינו לפני מאות שנים? למה בונים מלבנים, ולא משקיעים בחומרים חדשים ובאסטרטגיות חדשות של בנייה?".
בניינים מודפסים
המחקר של אוקסמן מעבד ומפענח נתונים מהטבע באמצעות קודים ממוחשבים, ולאחר מכן היא יוצרת אובייקטים בהדפסת תלת-ממד, ולעתים אף בשילוב רובוט. היא נעה במרחב העתידני שבין טבע, מדע, טכנולוגיה, עיצוב ואמנות. ההצלחה שלה מטאורית. היא הוכתרה כאחת מ-40 הארכיטקטים שישפיעו על העולם ויעצבו את עתידנו, וכן בין 100 האנשים היצירתיים ומעוררי ההשראה.
אוקסמן הציגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק (MOMA) ובמרכז פומפידו בפריז - שניהם רכשו את הפריטים שהציגה לאוסף הקבוע שלהם. "כשפאולה אנטונלי מ-MOMA קנתה עשרה מודלים שלי, זה היה רגע מאוד מיוחד בשבילי. מאז היא הפכה למנטורית שלי. היא לימדה אותי כיצד לפרש מחשבה לאמנות, והוכיחה לי שאפשר לפרש טכנולוגיה כאמנות".
מדפסות התלת-ממד נחשבות למהפכה התעשייתית הבאה. חברת סטרטסיס נחשבת למובילה בתחום העתידני והיא גם זו שמספקת לאוקסמן את הציוד. למעשה, כל אחד יוכל ליצור בביתו חפצים, צעצועים, מכשירים אלקטרוניים ואפילו כלי נשק. רק בחודש שעבר שוחזרו חלקים מגולגולת של צעיר בריטי שנפגע קשות בתאונת דרכים, הודפסו במדפסת כזו, ובניתוח מורכב הושתלו בראשו בהצלחה.
"התעניינתי במדפסות תלת-ממד כבר לפני עשר שנים. אז זה היה ממש מדע בדיוני, ואני התחלתי לעשות כל מיני ניסיונות ולהדפיס בפוטופולימרים (פולימר נוזלי). אני מאמינה במה שאלברט איינשטיין אמר, שדמיון שווה יותר מידע. ידע אפשר לצבור, אבל בדמיון יש את הכוח לחשוב בצורה גורפת ומשמעותית, ולהטיל ספק בסטטוס קוו, לשאול שאלות. שימוש בדמיון מאפשר ללכת למקומות חדשים. אני ממש חיה לפי זה".
- היום מדפסת התלת-ממד היא כלי העבודה העיקרי שלך?
"השקעתי כמה שנים בבניית טכנולוגיות וביצירת עבודות שמתרכזות בהדפסות תלת-ממדיות. הרבה מהשאלות שאני שואלת הן איך אפשר להשתמש בהדפסה תלת-ממדית לא ככלי שמשרת עיצוב שכבר נעשה, אלא ככלי שאיתו אפשר לעצב ולייצר את המוצר הסופי, כטכנולוגיה שמגיעה בשלב הראשון ולא בשלב האחרון של תהליך העיצוב".
- תוך כמה זמן נוכל להדפיס בניינים?
"בין עשר ל-15 שנה. אני לא חושבת שלעד נבנה מבטון, זכוכית ופלדה. אנחנו נראה יותר שימוש בחומרים מרוכבים. אבל יותר מהחומר עצמו, הדרך שבה נעבד את החומר תהיה שונה לחלוטין. הבניינים יהיו עשויים מחומרים חדשניים שידמו את ההרכב של רקמות אורגניות, והם יוכלו לזוז ולהגיב לסביבתם. אגב, אני לא מסתפקת בשאלה איך אפשר להדפיס בניין, אני ממשיכה ושואלת האם אפשר להדפיס עיר? כבר עכשיו אנחנו משתמשים בזרוע רובוטית שמדפיסה בטון. אם עד עכשיו הדפסנו בפלסטיק, עכשיו אנחנו מדפיסים מוצרים מבטון.