"ענף היצוא הסמוי של ישראל", כך מכנה זאת יובל סער, מעצב, עיתונאי ואוצר, העומד מאחורי יוזמת "שבוע האיור", שיתקיים בשבוע הבא בארץ בפעם הראשונה במסגרת אירועי "אוהבים אמנות - עושים איור". *יש כל-כך הרבה כישרונות ועשייה בתחום, אבל אין לכך כמעט הד ציבורי. שבוע האיור הוא חגיגה רחבה של התחום והזדמנות לקהל להיחשף ליוצרים ולהתבונן במוכר מזווית אחרת", אומר סער.
מה זה איור, במה הוא שונה מאמנות או מעיצוב גרפי?
"זו באמת אחת השאלות שעולם האמנות ועולם האיור מתעסקים בהן, איך מבדילים. מהו איור, מהי אמנות. מאיירים חווים את זה לא פעם, כששואלים אותם 'מה אתם עושים?' והם אומרים 'אני מאייר'; אז מגיעה השאלה: 'אתה עושה קומיקס? אתה מצייר לספרי ילדים?' התשובה הכי נכונה בעיניי היא שאיור הוא מה שמאייר עושה".
מאייר הוא אמן? גרפיקאי? מעצב?
"גם וגם וגם וגם. היה לי רגע של הארה כשהבנתי שבסוף מאי אני אוצר שלוש תערוכות שונות ובלתי תלויות: במוזיאון העיצוב בחולון, במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב ובבית האמנים. מוזיאון העיצוב מציג עיצוב; בית האמנים מציג אמנות ומוזיאון ארץ ישראל מציג אומנויות (Craft, מלאכת מחשבת), והנה בשלושתם אני מציג איור, ואף אחד לא מרים גבה.
"אפשר למקד זאת ולומר שאיור בדרך כלל נוצר בהזמנה, למטרה מסוימת, וכשמו - מאיר משהו. אבל גם כשיש לקוח וגם כשהאיור עצמאי, האתגר של המאייר הוא איך מעניקים ייצוג חזותי לעלילת ספר, ליצירה מוזיקלית, להצגת תיאטרון או למופע מחול, מבלי ליפול לקלישאות. איך מעבירים עולם מורכב ורב-רבדים*בדימוי אחד, מסקרן ומקורי, לפני שמצטרפות אליו המילים. בעיניי איור טוב הוא כזה שגם משרת את המזמין וגם עומד בפני עצמו".
סוג של חידון תרבותי
איור, אם כן, בא להאיר ולהוסיף רובד חזותי - לכתבה בעיתון, לכריכת הספר, למשחק מחשב או לכרזה. אבל מה קורה לו כשהוא מוצא מהקשרו, כמו שמציינת בפירוש כותרת התערוכה של המחלקה לתקשורת חזותית במנשר - המציעה מבט חדש על האיור כיצירה עצמאית? בתערוכות שבוע האיור מוצגים איורים שלא תמיד נדע מה הייתה המטרה המקורית שלהם. משחק הניחושים הוא גם סוג של חידון תרבותי, משום שבכל אחד מתפקידיו האיור מציית לחוקיות אופיינית מסוימת, כדי למלא את תפקידו התקשורתי. אנו, קהל הצופים, קולטים את המסרים אינטואיטיבית, מבלי לחשוב על כך ולנסח לעצמנו מה ראינו ואילו מנגנונים הפעלנו כאן. ממש כמו ילד הדובר את שפת אמו.
תכננת שלוש תערוכות, והנה לפנינו אירוע "אוהבים אמנות - עושים איור" עם 24 תערוכות, ועוד אירועים ברחבי העיר. איך קרה כל זה?
"נקודת המוצא הייתה ששמתי לב לכך שיש פריחה של יצירה בתחום האיור, אבל אין לה כמעט ביטוי מחוץ לעמודי ספרות הילדים".
למה, בעצם?
"עד היום האיור היה מזוהה עם עולם העיתונות והספרות. שני אלה סובלים כבר שנים ממשבר, והמאיירים הם חלק מנותני השירות שנפגעים. כיום או שלא שוכרים בכלל את שירותיהם או שמשלמים פחות ופחות. במקביל צומחות פלטפורמות חדשות, אבל הן פחות נמצאות בספרה הציבורית.
"כשאני מוריד למשל אפליקציה לאייפון, היא לעיניי בלבד. אבל כמי שעוקב אחר כל תחומי העיצוב כבר שנים, וכמעצב גרפי בעצמי, אני רואה המון איורים טובים. יש רמה מאוד גבוהה בארץ, ממש קפיצת מדרגה בשנים האחרונות. מאיירים ישראלים מאוד מצליחים בעולם. אפשר לקרוא לזה ענף היצוא הסמוי של ישראל.
"התחלתי לעבוד על תערוכת האיור בבית האמנים לפני שנה וחצי, אחרי ששמתי לב (ואני לא היחיד, מן הסתם) שהאיור הישראלי זוכה לפריחה ואין לו במה ציבורית - לא כותבים עליו לא מציגים אותו לא מדברים עליו. לתפיסתי, תחום יצירתי וחזותי שלא כותבים עליו ולא מציגים אותו הוא בבעיה.
"יצאתי לדרך עם תחושה שהעידן הדיגיטלי השפיע ונתן תנופה לתחום. לפני עשר שנים מאייר שרצה לדעת מה קורה בעולם, היה צריך לנסוע לחו"ל או לחפש איזה ספר מקרי בסטימצקי. היום הוא חבר בפייסבוק של מאיירים מכל העולם. אפשר לשבת כאן ולהיות הכי מעודכנים. מאיירים הם אנשים רגישים לתרבות חזותית, והחשיפה עובדת לשני הכיוונים. הם כבר לא מוגבלים רק להוצאות הספרים בישראל או לתחרויות איור - שלא מתקיימות כאן, ובעולם יש לא מעט. אפשר לפנות לחו"ל".
אבל בשביל לפעול בשדה חזותי אתה צריך להבין תרבות.
"אנחנו חיים היום בתרבות גלובלית".
המגבלות הן סוג של אקזוטיקה?
"נכון. החלטתי להתחיל לחקור את השאלה הזו ולתעד את המפגשים עם מאיירים באתר שלי - פורטפוליו. נפגשתי עד כה עם יותר מ-85 מאיירים. ההחלטה לתעד ולפרסם התגלתה כדבר הכי חכם שעשיתי - זה שימוש באותו כלי שעמו הם פונים לעולם המקצועי שלהם ולקהל. הפרסום באתר יצר קהילה ונוצר מומנטום. נהיה דיבור על איור - שלא היה קודם. התחלתי עם המפגשים, ודי מהר גיליתי שלפריחה של המקצוע איור בישראל יש עוד סיבה, הרבה יותר פשוטה ופרוזאית, והיא האקדמיות לעיצוב ולאמנות בישראל.
"לפני 15 שנה הסתיים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל המחזור הראשון, שמנה מאה סטודנטים. עם הזמן כל האקדמיות ישרו קו. רק בשנה שעברה סיימו כ-500 בוגרים לימודי תואר בן ארבע שנים. הריבוי הוביל להגדרת מסלולים והתמחויות בלימודי התקשורת החזותית. לפני 15 שנים לא היה "פרויקט גמר" באיור, ואדם שהחליט לעבוד כמאייר למד שניים-שלושה קורסים באיור, מי שמסיים היום לומד הרבה יותר איור מהרבה יותר מרצים בתחום".
ואין לו מה לעשות עם זה אחר כך.
"זה קורה בכל מקצוע, זוהי ברירה טבעית. אבל החשוב הוא שבפגישות עם מאיירים גיליתי את היצוא הסמוי מן העין. את מסתובבת בניו יורק ורואה מעדנייה או מאפייה, ואין לך מושג שאת הכרזות שלה מאייר ישראלי. או שאת נוסעת לאמסטרדם ואת לא יודעת שמפת העיר שאת מחזיקה היא עבודה של מאייר ישראלי. וכך גם ספר ילדים בסיאול, פרסומת לסלולר באוסטריה ובגרמניה, קליפ ללהקת היפ-הופ בסיאטל, איור בניו יורק טיימס, ולפני כחודשיים אפילו איור-שער ראשון של מאייר ישראלי, תומר חנוכה, על שער הניו יורקר הנחשב".
והם מרוויחים מזה כסף?
"בוודאי יותר ממה שמשלמים על איור בארץ".
כנס של "אומת האיור"
מאיירים ישראליים שעובדים בעיקר בחו"ל מציג סער בתערוכה "אומת האיור", שתיפתח בבית האמנים בתל אביב, ושהייתה אחת מנקודות הפתיחה של שבוע האיור. "את הכותרת 'אומת האיור' טבעה מירב סלומון, ראש מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, על משקל 'סטארט-אפ ניישן'. וזה אכן מדהים. גם הסיפורים איך הם קיבלו את הפרויקטים בחו"ל מרתקים.
"כשהחלטתי להתמקד בתערוכה במאיירים ישראלים שעובדים עם חו"ל הוצאתי קול קורא, ולמחרת, ממש כמו בקלישאות, המייל שלי קרס. קיבלתי מאות עבודות ונדהמתי בעצמי - אפילו שידעתי שיש הרבה, לא ידעתי עד כמה. לאחר מכן, במשך כמה חודשים הייתי פותח את התיקייה 'הצעות ממאיירים'" , מסתכל עליה וסוגר".
היא הסתכלה עליך בחזרה?
"כן. והיא ניצחה. הבנתי שיש לי הרבה יותר חומרים טובים ממה שאוכל להציג - גם אם ייתנו לי את כל בית האמנים. אז חשבתי שאולי אמצא מישהו שירצה לעשות משהו במקביל; שלחתי מיילים - בהתחלה לשותפים הטבעיים, לבתי ספר, למקומות שאני מכיר ואוהב את הראש שלהם - כמו רשת לאב-איט שעובדת באופן קבוע עם מאייר מהמוכשרים בארץ (יונתן לקס, ובשמו המקצועי Yonil). והדבר המקסים היה שכולם מיד אמרו כן. לא שאלו מי מממן, לא את השאלה הקלאסית 'מי עוד משתתף' ולא מי מחליט - אמרו כן. וזה הוכיח שהתחושה שלי שיש צמא להציג את הנעשה בתחום היא נכונה.
"ואז כשנוצרה מסה קריטית של גופים מציגים וחללי תצוגה פניתי לאגף האמנויות בעיריית תל אביב. מנהלת האגף איריס מור ומנהלת המחלקה לאמנויות צלילית בן-נבט, הן חיבקו ואימצו את היוזמה וחיברו את זה תחת המטריה העירונית של 'אוהבים אמנות - עושים אמנות', שכבר הפכה למותג מוכר".
בין המשתתפים גם מקומות שלכאורה אין להם קשר טבעי עם הנושא, כמו בית בנימיני, המרכז לקרמיקה ישראלית, שיציג את התערוכה "זו אינה צלחת". ביריד המזרח בנמל תל אביב תציג האקדמיה שנקר את התערוכה "מאייר מאייר מאייר", שבה זוגות של מרצים ובוגרים מציגים אלה את אלה. ברוטשילד 69 מציגים שני בוגרי בצלאל טל גרנות וניב תשבי את "מפעל חיים", מבט על תבניות חוזרות מחיי היומיום. בנמל יפו מציגים סטודנטים לצד בוגרים ומרצים מהאקדמיה ויצו חיפה את "ילדים גדולים", תערוכה הבוחנת את גבולות מושג האיור ואת נקודות ההשקה שלו לעיצוב, לאמנות ולאנימציה.
בסניפי רשת לאב-איט יציגו שישה מאיירים וגורמים מסחריים נוספים פתחו את דלתם. גלריה ארט-מרקט בנמל תל אביב מארחת תערוכה בינלאומית של איורי טיפוגרפיה, "מציירים מילים", שאצרה עדה רוטנברג. בבית קסטיאל יתקיים "רישומהיר בעיר", של קבוצת המאיירים אורבן סקצ'רז, השייכת לתנועה בינלאומית שמציגה איורים במרחב העירוני. בסדנת ההדפס בעלי המלאכה יוצגו הדפסים של מאיירים. בספריית בית אריאלה מוצגת התערוכה recover, שבה 13 מאיירים מעניקים פרשנות מקורית לספריהם של אורחי הפסטיבל המתקיים במקביל במשכנות שאננים בירושלים.
סער ריכז את הפרויקט בעזרת המעצבת רות גרון, ואצר בעצמו לצד "אומת האיור" בבית האמנים את התערוכה "משחקים במוזיאון העיצוב" בחולון, על דמותו של הילד ב-24 ספרי ילדים עכשוויים, וכן במוזיאון ארץ ישראל את "הגרסה המאוירת" - איורים ליצירות תרבות. *בעיניי זהו המשך ישיר לקו שמוביל המוזיאון בשנים האחרונות. המוזיאון עוסק בתולדות הארץ ובתרבותה, ובהם מלאכות מסורתיות, אומנויות שימושיות, היסטוריה תרבותית וזהות מקומית. מבחינה זו התערוכה ממשיכה רצף של תערוכות שהוצגו במוזיאון ועסקו בעולמות הטקסטיל, הצורפות, הקרמיקה ועוד".
ולמה האיור צריך שבוע משלו?
"לכך יש לי שתי תשובות: 1. למה לא? 2. למה צריך שבוע האופנה, למה צריך שבוע הספר, למה צריך פסטיבל קולנוע - כדי לחגוג יצירה מקומית יוצאת דופן".
