מכירת חברת "כלל ביטוח" לסינים מעוררת חששות רבים במשק הישראלי. החשש המרכזי הוא עצם המכירה של מוסד פיננסי כה משמעותי לידיים זרות, ולאו דווקא לידיים סיניות.
הכתב עמית טסלר מכנה במאמרו את החשש הזה "סינופוביה". אמנם יש מקום להחיל מגבלות על רכישת מוסד פיננסי על-ידי חברה המתנהלת במשק שבו שקיפות מועטה יותר, דוגמת המשק הסיני (לעומת המשקים האמריקאי והבריטי למשל), אך המיקוד בזהות הרוכשים מפספס את הבעיה המרכזית עם מכירת גרעין-השליטה בכלל ביטוח. להתנגדות שלי למכירת כלל ביטוח אין קשר ל"סינופוביה".
נהפוך הוא: אני בעד השקעות ומסחר עם הסינים, ואין לי בעיה שהסינים ירכשו מניות של כלל, ככל המשקיעים בבורסה - ההתנגדות שלי היא להפקרות בכספי הציבור ולהמשך הריכוזיות במערכת הפיננסית בישראל.
הבעיה המרכזית והחשובה עם המכירה של גרעין השליטה - היא העובדה שגרעין-השליטה, כשלעצמו, נותר ולא מפורק. העובדה שבקנייה של 32% מכלל ביטוח תמורת 1.47 מיליארד שקל, יוכל הרוכש - תהיה אזרחותו אשר תהיה - לשלוט בכספי ציבור ישראליים, ששווים יותר מ-150 מיליארד שקל, היא הבעיה החמורה באמת.
חוק הריכוזיות שעבר במשק הישראלי ב-2013 הוא קו פרשת המים, שלאורו צריכה להיבחן כיום כל עסקה גדולה במשק. חוק הריכוזיות קובע רציונל ברור, שלפיו כדי לצמצם את הריכוזיות במשק יש לקדם שינויים מבניים במבנה הבעלות על חברות בישראל.
חוק הריכוזיות מבהיר כי מה שהיה - הוא לא מה שיהיה. אם פעם שליטה של מקורבים על כספי ציבור הייתה לגיטימית - היום היא לא כזו. אם פעם עסקאות עם מקורבים, בעלי-עניין וקרובי משפחה על-חשבון החסכונות של כולנו היו לגיטימיות - היום הן אסורות. אם פעם הפקרות בכסף של כולנו הייתה סוג של מדיניות - היום אין לכך מקום.
והמקום שבו נמצאת הריכוזיות הכי גבוהה - הוא במערכת הפיננסית בישראל. מצב שבו שלושה בנקים וחמישה גופים מוסדיים שולטים על כל כספי הציבור כמעט - הוא פתח לשחיתות, העלאת מחירים, חוסר הוגנות וניצול ציני ובוטה של משאבי הציבור. לכן התשובה היא אחת - לפרק את הריכוזיות במערכת הפיננסית.
זוהי הסיבה שאני מתנגדת למכירת גרעין-השליטה בכלל ביטוח. האלטרנטיבה הנכונה היא מכירת גרעין-השליטה בבורסה, כדי שהציבור כולו יוכל לרכוש את המניות. התשתית לניהול מוסד פיננסי ללא גרעין-שליטה כבר מוכנה - וראו איזה פלא: בנק דיסקונט ובנק לאומי מתנהלים כך בשנים האחרונות. אין שום סיבה שחברת הביטוח כלל לא תתנהל באופן דומה.
הטענה שלפיה הרגולציה על השקעות הגופים המוסדיים היא גבוהה, ולכן אין חשש לכספי החוסכים והמבוטחים, גם היא לא עומדת במבחן הביקורת. אמנם קיימת רגולציה טובה על ההשקעות של הגופים המוסדיים בישראל, אך השקעותיהם בחו"ל מנוהלות לרוב עם פיקוח חלש מאוד. ובנוסף, מי מאיתנו מאמין ברצינות שלאגף שוק ההון יש יכולת אמיתית לבחון השקעות בהיקף של יותר מטריליארד שקל (שהיקפן הולך וגדל כל שנה) בצורה רצינית ומעמיקה?
לאחר שיימכרו מניות כלל ביטוח לציבור, הפיקוח על אופן ביצוע ההשקעות של כלל יגדל. זאת, עקב השיתוף של גורמים רבים יותר בניהול החברה, גם מעורבות הרגולטורים בניהולה - כחברה שאחראית על נכסי ציבור רבים - תגדל, על-ידי מינוי דירקטורים מומחים ובלתי-תלויים שיופקדו על כספי הציבור. עסקאות בעלי-העניין והמקורבים יקטנו, וההפקרות בכספי הציבור תקטן. צמצום הריכוזיות במערכת הפיננסית מחייב פעולות נחרצות עכשיו: זוהי לא האזרחות הסינית של הרוכשים שמפריעה כאן - אלא אך ורק גורלם של כספי הציבור.
הכותבת היא יו"רית מרצ וחברה בוועדת הכספים