כ-30 הופעות בארבעה חודשים. זה מה שמצפה לאסף אבידן, הזמר הישראלי המצליח ביותר בחו"ל כיום, בסיבוב ההופעות הבינלאומי הקרוב, שייפתח בהופעה מיוחדת בפסטיבל ישראל. יש משהו סמלי בכך שהמופע של אבידן - מופע הסגירה של הפסטיבל, הוא מופע הפתיחה בסיבוב ההופעות שלו: סיפורו של אמן ישראלי, ירושלמי, שיוצא מדלת הבית אל העולם הגדול. אבידן: "המופע אכן פותח דלת לסיבוב הופעות, למרות שהיה כבר סיבוב הופעות למופע הזה, 'דיפרנט פולסס'. דווקא הופעה בפסטיבל ישראל היא שונה באופייה מההופעות הגדולות בחו"ל. מתארחים בה שלומי שבן ואבישי כהן, והוא יהיה בהגשה יותר צנועה - אחרי הרבה הופעות באצטדיונים, מול קהל של עשרות אלפים. הוא יהיה אינטימי, יהיה בו חיבור אמיתי עם הקהל".
- האולם של בנייני האומה, זה לא שיא האינטימיות.
"בנייני האומה זה לא תיאטרון תמונע, אבל יחסית להופעה מול 60 אלף איש, פה אפשר יהיה לייצר אווירה אינטימית. אני גם יושב כל ההופעה על כיסא עם כל מיני צעצועים, ויכול להתפתח דיאלוג. אם מישהו מהקהל אומר משהו, אני יכול להגיב. אם מבקשים ממני לבצע שיר כזה או אחר, זה משהו שאין בהופעות גדולות ומאוד מופקות".
- מה אתה מעדיף - הופעות שיש בהן קשר עין ואולי אפילו מגע עם הקהל, או הופעות ענק באצטדיונים?
"יש קו מאוד דק ועדין בין להיות אמן לבין להיות בדרן. ההחלטה של האמן היא מה חשוב לו יותר. אני הבנתי שהמקום הזה אצלי קצת בסכנה, ולא הייתי בטוח אם הקהל שבא לראות אותי בהופעות הגדולות בא בשביל לעבור חוויה רגשית ולשמוע מה יש לי להגיד, או שהוא הגיע בגלל הבאזז שנוצר סביבי".
- למה בחרת דווקא במילה "סכנה"?
"כי אני אוהב גם את הצד השני, של הדברים הגדולים, הרוקנרול, הפאסון".
הבינלאומי הראשון
אבידן כבר נשאל רבות בעבר על הבחירה שלו לשיר באנגלית. תשובותיו, בראיונות השונים, היו די זהות. אבידן הסביר כי הוא לא שר בעברית לא רק מפני שהוא לא מוצא בכך משהו מושך, אלא בעיקר משום שהוא לא מרגיש שלשיר בעברית זה טבעי עבורו. לאור ההצלחה העצומה שלו בחו"ל - כנראה שזו סיבה טובה דיה להתמקד בשירה בשפה בינלאומית. מעבר לכך, מילות השירים שלו הן קשות והאנגלית מייצרת איזושהי מעטפת מרככת עבור הקהל המקומי, שבחסותה הופכות המילים לאישיות פחות.
אבידן: "בדרך-כלל, הפרשנות לשירים שלי יוצאת אחרת ממה שהתכוונתי. אני שומר על עצמי בכתיבה, משתמש במטאפורות כדי לפתח אינטרפרטציות אצל אנשים אחרים. כי אחרת, מה בן אדם זר יכול למצוא בזה? כל הרעיון הוא תרגום של עצמך לעצמך".
- וזה עובד?
"אנשים לא תמיד שמים לב לניואנסים שהם מאוד ברורים. זה מוכיח כמה מעט שליטה יש לך כיוצר על איך אנשים לוקחים את היצור שבראת והופכים אותו למפלצת פרנקנשטיין. וזה בסדר, כי כאנשים, אנחנו זורקים את זה על החיים שלנו".
- האלבום הראשון שהוצאת, נכתב בעקבות פרידה מבחורה. נראה כי עבור אותה בחורה שעזבה, זה מן דיסק מנפח אגו.
"מצד אחד זה כן. אבל מצד שני, יש המון בעיות עם זה, כי העולם שומע רק את הצד שלך, את הצד הלא נעים של הסיפור. ואת ההרגשה הסובייקטיבית שלי, שאני זורם איתה ונותן לה דרור. ואז גם אני יודע שזה צד מוקצן של האמת. וזה לא תמיד קל למי שהייתה שותפה. אבל את השאלה הזו אתה צריך לשאול אותה".
- אני אחסוך ממך את השאלה אם אתה חושב שיהיו לך עוד אלבומים כאלה.
"זו פרידה שגרמה לי להיות מוזיקאי. כך שיצא אלבום פרידה, ואחר כך, באלבומים הבאים, יצאו ריקושטים של מערכות יחסים כושלות אחרות. אולי זה משהו בי, שהשיר הוא הפעם הראשונה שבה אני עושה מן הסתכלות בשדים הפנימיים. האלבום האחרון, "Different Pulses", היה בעצם סגירת מעגל, הוא דיבר על מערכות יחסים, על אמונה באהבה, שהיא האמונה היחידה שלי".
- אני הרגשתי שהאלבום הוא ניסיון לקבלה ולהשלמה עצמית.
"מצחיק שאתה אומר את זה. כי בעבודה על התקליט הבא שלי, אמרתי לעצמי שאני רוצה הפעם להגיד דברים שעוד לא אמרתי. וזה דרש מחקר של כל מה שאמרתי עד עכשיו. ותוך כדי הבנתי שסוף סוף אני מרגיש שיש לי את החופש להגיד באמת מה שאני רוצה".
- רק עכשיו? רק אחרי 5 אלבומים?
"אני תמיד מרגיש שאני סופג, כמו ספוג באמבטיה שצריך לסחוט אותו ולמלא מחדש במים. כל האלבומים עד עכשיו היו סביב אותו ספוג, ועכשיו אני משוחרר מזה. אני מרגיש שסחטתי הכול. ובדיעבד, אני לא כל-כך יודע להגיד מה יצא, מה כתבתי. אולי כתבתי את השירים כדי להבין אותם אחר כך. אולי כמו הקהל, גם אני מנסה להבין מה כתבתי".