אין דרך טובה יותר מאשר להגדיר את שבוע אירועי קופרו, שייפתח במוצאי-שבת הקרוב בסינמטק תל-אביב, כפסטיבל קולנוע מסוג אחר. פסטיבל יוצר. מה שהחל לפני כ-16 שנה כמיזם שיווק עצמאי לסרטים דוקומנטריים ישראליים, הפך ברבות השנים לכוח המחולל והמניע של התעשייה הדוקומנטרית הישראלית כולה. "אני חושבת שהיינו הגוף הראשון שהסתכל על יצירה של תרבות איכותית גם בקונטקסט הכלכלי והיזמי שלה", אומרת בראיון ל"גלובס" אורנה ירמות, מייסדת קופרו ומי שעומדת בראשו.
ירמות: "כל הטרנד הזה של יצירה אודיו-ויזואלית ישראלית שמשווקת בחו"ל, כל סיפור מכירת הפורמטים והסדרות - היינו שם כבר לפני 16 שנה עם ייצוא של קולנוע איכותי. היינו גורם מחולל, ועד היום אנחנו הגוף היחיד שיש לו מערכת רחבה ומובנית שעוסקת בתחום ובונה מודלים שמתאימים למבנה החברתי, כלכלי, פוליטי של ישראל".
ירמות מספרת שזיהתה כבר לפני זמן רב את הדיסוננס הישראלי בין יצירתיות שופעת לבין שוק קטן ומוגבל במיוחד, ואת הדיסוננס הזה קופרו באה לפתור. דוגמה טובה לאותו דיסוננס היא סרטים מצליחים כמו "שומרי הסף" של דרור מורה, שגייס בעזרת קופרו סכום שיא של 1.3 מיליון אירו, ונכלל בין חמשת המועמדים לאוסקר הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר לשנת 2012.
- בתור מי שממלאים את הפונקציה של המערך השיווקי עבור היוצר הדוקומנטרי, איך אתם מתוגמלים כספית?
ירמות: "יוצר עצמאי בודד יתקשה להשקיע את הזמן ואת המשאבים הדרושים כדי ליצור נטוורקינג ולתחזק את הקשרים לאורך השנים רק כי אחת לכמה שנים הוא חושף יצירה משמעותית לעולם.
"קרן קופרו יצרה מערכת שלמה שמסייעת ליוצרים ומלווה אותם במשך שנים מספר במסלולים שונים עד לסוף התהליך. המערכת, שמסייעת ללא תמורה וללא שותפות מסחרית, מאפשרת ליוצר פעם להציג סרט בפיצ'ינג (פרזנטציה קולנועית בפני משקיעים מ.ש), אחר כך לנסוע במשלחת של קופרו לשוק מוביל בחו"ל, להציג שנה אחרי זה את הסרט בפגישות אישיות לקניינים שכבר גילו עניין בעבר או לקניינים חדשים ואחר כך להציג את הסרט בשלב עריכה מתקדם".
טשטוש ז'אנרי
בשנים האחרונות חווה התעשייה הדוקומנטרית הישראלית עדנה. בפסטיבל דוקאביב שהתקיים החודש, נמכרו יותר מ-45 אלף כרטיסים, מספר שווה ערך לנתונים שמציגים מדי שנה פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ופסטיבל הקולנוע ירושלים. זאת למרות השקעה תקציבית נמוכה, בלשון המעטה, מצד גופי שידור מקומיים. ירמות נוטה להסכים: "אני חושבת שההצלחה של הטלוויזיה המסחרית בשנתיים האחרונות מיטיבה באופן מעניין ומפתיע עם סרטי תעודה מהסוגה הגבוהה. פתאום גופים מסחריים מגלים עניין בפיצ'רים דוקומנטרים ולאחרונה, יש סקרנות גדולה בפעילויות של קופרו.
"בדיוק כמו שתוכניות הראליטי, לכשעצמן ז'אנר נחות, שכנעו את קהל הצופים הרחב בשפע של 'הסיפורים של החיים' והפכו את סרטי התעודה לפופולאריים מאוד".
- מי שפחות משוכנעים הם גופי השידור המסחריים ובעיקר הציבוריים. מדוע?
"ההקצאות המקומיות, בעיקר הרגולציה של הערוצים והאכיפה היא בעייתית. מעט מדי שעות מוקדשות לסרטי תעודה איכותיים ואלה באות בעיקר מערוצי הנישה - יס דוקו וערוץ 8, כאשר הבית הטבעי של סרטי התעודה - הערוצים הציבוריים, הערוץ הראשון והטלוויזיה החינוכית, כמעט ולא מורגשים. לדוגמה, בשנת 2014 הייתה אמורה הטלוויזיה הציבורית להשקיע 98 מיליון שקל בסרטי תעודה. בפועל, נכון לעכשיו השקיעה רק 500 אלף שקל".
- בשנים האחרונות נוצר טשטוש בין הקולנוע הדוקומנטרי לקולנוע העלילתי עולים ופורחים. האם הטשטוש הזה מחליש את הקולנוע הדוקומנטרי, או שמא להפך - דווקא מרחיב את גבולותיו?
"ללא ספק מרחיב את גבולות הז'אנר ומעשיר את השפה הקולנועית. בימים אלה, פרסמנו קול קורא לסדנה לאנימציה דוקומנטרית ויוצרים רבים מגלים בזה עניין.
"יש חיפוש מתמיד ומבורך של שפה קולנועית חדשה וייחודית. המדיה החדשה, שמאפשרת הקרנה או שידור של הסרט בפלטפורמות שונות ומגוונות, גם תורמת להעשרה הזו".
- השנה יזמתם אירוע ייחודי מסקרן לשיווק רימייקים - סרטים דוקומנטריים שהסיפורים שלהם יהוו בסיס לסרטים עלילתיים. כיצד נולד הרעיון?
ירמות: "זה התחיל לפני שנתיים. קיבלנו פנייה ממפיק צרפתי שרצה שנסייע לו לאתר סרטים דוקומנטריים שהצליחו ושיש להם סיפור עלילה דרמטי. בדקנו אצל מפיקים ישראלים שלא ממש ששו לרכוש זכויות של דוקומנטרי כדי לעשות פיצ'ר.
"בשלב זה בעיקר חברות אמריקאיות עושות את זה. מפיקי 'הנסיך הירוק' מכרו בסאנדנס את הזכויות לעשיית פי'צר לחברה אמריקאית.
"זו תופעה שהולכת ומתרחבת אבל היא מתאימה רק לעלילה של סרטים מסוימים. זה עדיין בגדר פיילוט אצלנו".
סרטים מומלצים בפסטיבל קופרו
"בבניה"
במאי: חוזה לואיס גרין (ספרד, 2001)
קופרו עורך השנה מחווה לקולנוע התיעודי הספרדי, וזו הזדמנות מצוינת ונדירה לצפות ביצירות מופת עכשוויות ועכשוויות פחות. "בבניה" נחשב לאחד הסרטים הדוקומנטריים הטובים של העשור הקודם, וזאת על אף היותו של לואיס גרין בימאי שנוי במחלוקת, שכן הוא נוהג לטשטש את הפער בין מניפולציה (הפעלה) לבין הטעיה, ויוצר סרטים עלילתיים במסווה של סרטים דוקומנטריים. לזכותו ייאמר, שהוא מעולם לא הסתיר זאת מהצופים. דווקא "בבניה" נאמן למדי למציאות, שכן הדמות העיקרית בסרט היא העיר העתיקה בברצלונה, שחלק ממנה, שהוא נדבך מההיסטוריה ומהיופי הארכיטקטוני שלה, עומד להיחרב לטובת פרויקט נדל"ן.
"נוסטלגיה אל האור"
במאי: פטריסיו גוסמן (צ'ילה, 2010)
משטרו האכזרי של אוגוסטו פינושה, מנהיג הכת הצבאית ששלטה בצ'ילה בין השנים 1973-1990, תבע קורבנות חפים מפשע רבים. עשרות אלפים נעצרו ועונו, אלפים הוצאו להורג בדרכים שונות, חלקם נעלמו באורח מסתורי. 20 שנה לאחר שהודח מהשלטון במשאל עם, החל הבמאי גוסמן לתעד במצלמתו נשים המחפשות את גופותיהן של בעליהן, שנמנו עם קורבנות שלטונו האכזר של פינושה.
מספרי הקופרו
* 325 הסכמי קופרודוקציות (שיתופי-פעולה קולנועיים בין חברות הפקה ישראליות לחברות זרות) נוצרו בפעילויות קופרו במהלך 16 השנה האחרונות
* 235 חוזי מכירה של סרטים נחתמו עד כה
* 54.5 מיליון שקל - הסכום שהושקע בסרטי תעודה ישראלים באמצעות פעילויות קופרו. 4.8 מיליון שקל מתוכם, הושקעו אשתקד (2013)
* 217 סרטים ישראלים שנתמכו על-ידי קופרו, שודרו בעשרות תחנות טלוויזיה בארץ ובעולם