דיוני "ועדת אלהרר", ועדת המשנה של הכנסת שעוסקת בחוק השידור הציבורי החדש, הסתיימו במה שעשוי להיות הנושא החשוב ביותר שעל שולחנה.
קרוב ל-4 שעות אל תוך הדיונים, המתקיימים מדי יום ביומו, הגיעה הוועדה בסופו של דבר אל הסעיף העוסק בגורם שישלוט על המינויים בשידור הציבורי. תקציר החוק כבר דיבר על שופט בדימוס שיהיה דמות מפתח ביתר המינויים בתוך הרשות, אך מי ימנה את אותו שופט?
לסעיף הספציפי הזה יש חשיבות מכרעת משום שהוא מדבר על "נתיב ההשפעה" בתוך גוף השידור החדש שיקום.
ידוע לכל אחד מהגורמים שעוסקים בנושא היום כי המחלה הגדולה ביותר של רשות השידור אינה העובדים, לא המינהל הלא תקין, לא תוספות השכר ולא ניהול לוח השידורים הקלוקל - רק ההשפעה הפוליטית. היום אפשר היה לשים לזה סוף אחת ולתמיד.
החוק, יש לציין, כבר מכיל חסמים לא רעים. כך למשל, אותו שופט בדימוס ימנה בעצמו את יתר חברי ועדת האיתור, שתמליץ רק על מועמד אחד לראשות הדירקטוריון המצומצם של הרשות החדשה, שיומלץ לשר.
יושבת ראש הוועדה, ח"כ קארין אלהרר, ייעצה שהשר הממונה על רשות השידור ימנה את אותו שופט, בעצה עם נשיא בית המשפט העליון. מדובר במעין הליך התייעצות בעל תוקף משפטי, ולא פורמליסטי בלבד, אם כי לא כזה שחף לחלוטין מנגיעה פוליטית, שכן השר הוא זה שיכריע בסופו של יום.
מסע צלב מיותר
ההצעה של אלהרר, שככל הנראה זוכה לגיבוי של שר התקשורת גלעד ארדן, היא בסופו של יום התוצאה הטובה ביותר שהדיונים בוועדה שתחת ידה יוכלו לנפק.
לא ברור איך שידור ציבורי ימני במהותו, שנטייתו כלפי ראש הממשלה גורמת למערכת "ישראל היום" להחוויר, הפך להיות יקיר השמאל הישראלי.
אנשי מרצ, ובראשם חבר הכנסת ופרשן משחקי הגביע העולמי בערוץ 1 עיסאווי פריג', מתייצבים בחדר הוועדה ומשחקים בונקר. אף סעיף לא חודר אותם מבלי שנכתש עד דק, וכל הברה בו נקראה שוב ושוב וחוזרת לדיון מחודש.
פריג' לא בוחל בשום אמצעי. רגע אחד הוא מציע להעביר את הדיון על החוק גם לוועדה למעמד האישה כדי לבחון את שוויוניותו, שנייה אחר-כך הוא דורש מהלשכה המשפטית בכנסת לא לאפשר לשר ארדן להיכנס לדיונים. המטרה היא אחת - לעכב עד כמה שאפשר את הדיונים בוועדה, כדי שהחוק לא יעבור במושב הנוכחי של הכנסת.
והרי התחזית - לא רק פריג' שמוזמן לאולפן ערוץ 1 באמתלות שונות, אלא נוכחותם של כל חברי מרצ במדיומים השונים של רשות השידור תתרחב בקרוב.
הטענה העיקרית של המפלגה, המציגה את עצמה חברתית, בהתנגדותה לחוק, היא החשש מפגיעה בעובדי רשות השידור. אך משעה שהעובדים עצמם מגיעים להסכמות על המשך דרכם עם האוצר ומשרד התקשורת - כל מה שנותר למתנגדי החוק בתמורה למסע הצלב שלהם הוא זמן אוויר דלוח במדיום לא אטרקטיבי.
דיוני ועדת אלהרר הפכו לפרסה. סביב השולחן הקטנטן עליו מונח אחד החוקים החשובים ביותר שהכנסת הנוכחית דנה בהם, מתנהלים כיפופי ידיים מיותרים שעניינם לא ענייני. פריג' מדבר ללא הרף, אלהרר מהסה אותו בצעקות, השר חופן את ראשו בשתי ידיו, כל ועד מביע את הרהורי לבו, ומסביב מצייצים הנוכחים בטוויטר.
סגירת רשות השידור כפי שהיא היום זוכה לתמיכה ציבורית - אין ספק שגם מצדם של מצביעי מרצ. הבטחת החופש של השידור הציבורי ועתידם של העובדים הם מטרה ראויה להילחם עבורה, עוד שתי דקות בשלב הבתים, הרבה פחות.