קידוח / צלם: חיים אזולאי
ירדן תרכוש את מרבית הגז הטבעי שלה ממאגר "לוויתן" הישראלי - כך עולה ממזכר ההבנות שנחתם היום (ד') בעמאן בין חברת החשמל הירדנית לחברת נובל אנרג'י המפעילה את המאגר.
מנכ"ל דלק קידוחים יוסי אבו וסגן נשיא נובל קית אליוט, חתמו היום בשם השותפים בלוויתן על הסכם ההבנות עם חברת החשמל של ירדן (JEPCO). בישראל מעריכים כי הסכם המכירה הסופי ייחתם בחודשים הקרובים. שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים סילבן שלום אמר כי הוא מברך על חתימת מסמך ההבנות בין נציגי ממלכת ירדן לבעלי אחזקות לוויתן.
לדברי שלום, "מדובר במעשה היסטורי שיחזק את הקשרים הכלכליים והמדיניים בין ישראל לירדן. בתקופה שכזו הופכת מדינת ישראל למעצמת אנרגיה אשר תספק את צרכי האנרגיה של שכנותיה ותחזק את מעמדה כגורם מרכזי לאספקת אנרגיה באזור". המסמך נחתם לאחר פגישות רבות שקיימו השר שלום ובכירי המשרד עם שרים וגורמים שונים בירדן. ההסכם המתגבש כפוף לאישור יצוא גז טבעי מישראל שיינתן לאחר בחינה מקצועית, באישור השר.
משך ההסכם הוא ל-15 שנה ובמהלכו יספקו שותפי לוויתן גז טבעי בכמות שנתית שבין 3 ל-4 מיליארד מטר מעוקב (BCM), שהם כ-45 BCM במצטבר על פני תקופת ההסכם. היקף העסקה מוערך בכ-15 מיליארד דולר.
לפי הערכות אנליסטים, הגז יימכר במחיר התחלתי של כ-7 דולרים ליחידת חום - (mmbtu) מחיר הגבוה בכ-30 אחוז ממחיר הגז בהסכמים בין "תמר" לחברת החשמל. לצורך ביצוע ההסכם תוקם חברה ייעודית בבעלות מלאה של נובל אנרג'י האמריקאית שתייצג את שותפויות לוויתן.
מדובר במבנה עסקה דומה לעסקאות בהיקף קטן בהרבה שנחתמו בפברואר 2014 עם שתי חברות הפקת כימיקלים ירדניות - Arab Potash ו-Jordan Bromine שפועלות בצד המזרחי של ים המלח.
צריכת הגז הטבעי הכוללת של ירדן מוערכת ב-4-5 מיליארד מ"ק (BCM) לשנה. הממלכה ההאשמית הייתה מייבאת בעבר כ-2.5 מיליארד BCM בשנה ממצרים דרך צינור הגז הערבי (AGP), אך מחסור הגז במצרים, הבעיות בסיני ופיצוצי הצינור הובילו בסופו של דבר להפסקה כמעט מוחלטת של הזרמת הגז לממלכה. כתוצאה מכך נאלצת ירדן להשתמש בדיזל ובמזוט כתחליף לגז. העלות העודפת של הדלקים נאמדת במיליארדי דולרים לשנה. מרבית העלויות נספגו עד היום על ידי חברת החשמל הירדנית לאור החשש מתגובת הרחוב הירדני להעלאת תעריפי החשמל בעשרות אחוזים.
אספקת הגז לירדן צפויה להתחיל מיד עם השלמת פיתוח מאגר לוויתן. תאריך היעד להשלמת הפיתוח עומד כיום על תחילת 2018, זאת לאחר שנדחה ביותר משנה בשל אי-ודאות רגולטורית. כפי שנחשף ב"גלובס", נובל אנרג'י החליטה לאחרונה לדחות את קבלת ההחלטה הסופית בנוגע להשקעה בפיתוח המאגר ל-2015. הזכויות במאגר לוויתן מוחזקות על ידי נובל אנרג'י (39.66%), דלק קידוחים ואבנר (22.67% כל אחת) ורציו (15%).
העסקאות מותנות בקבלת רישיון
העסקה עם חברת החשמל הירדנית מצטרפת לארבע עסקאות יצוא גז ללקוחות עסקיים במדינות שכנות לישראל: מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית (ראו טבלה). כל העסקאות מותנות בקבלת רישיון יצוא ממשרד התשתיות הלאומיות. בהתאם להחלטת הממשלה מיוני 2013, ניתן לייצא עד 40% של עתודות הגז שהתגלו בישראל.
העסקה המתגבשת עם חברת החשמל הירדנית מצטרפת לעסקה נוספת בין יזמי לוויתן לחברת BG הבריטית, שחתמה לאחרונה על מכתב כוונות לרכישת גז ל-15 שנה בהיקף כספי כולל של 30 מיליארד דולר עבור מתקן הנזלת גז שהיא מפעילה באידקו במצרים. המתקן הושבת לאחרונה לחלוטין מפעילות עקב מחסור בגז במשק המצרי - ואי-הפעלתו גורמת ל-BG הפסדים של מיליארדי דולרים. "גלובס" דיווח לאחרונה כי העסקה עם BG נחשבת לעסקת העוגן שתאפשר ליזמי לוויתן להשיג את המימון הבנקאי הדרוש לפיתוח מאגר לוויתן. ההשקעה בשלב הראשון בפיתוח המאגר מוערכת בכ-5 מיליארד דולר והיא צפויה להיחתם בסוף השנה הנוכחית.
אופציות נוספות
כאמור, בפברואר האחרון הודיעו שותפויות תמר על חתימת הסכם למכירת גז טבעי מהמאגר לחברות הירדניות Arab Potash וJordan Bromine. מכירת הגז התבצעה באמצעות חברה אמריקאית בשם NBL Eastern Mediterranean Marketing Ltd . משך ההסכם הוא ל-15 שנה והיקפו הכספי הכולל מוערך בכ-500 מיליון דולר.
במסגרת ההסכם יסופק לחברות הירדניות גז בהיקף כולל של 1.8 מיליארד מ"ק (BCM), והוא צפוי לזרום החל משנת 2016 לאחר שהצינור לירדן יושלם. הנחת הצינור באורך של 15 ק"מ תהיה באחריות חברת נתג"ז במימון של שותפויות תמר, אך לפי שעה עדיין קיימים קשיים עם מתווה הנחת הצינור שאמור לעבור דרך שמורת טבע בדרום ים המלח.
במקביל למגעים עם ישראל, בוחנת ירדן אופציות נוספות ליבוא גז טבעי. האופציות כוללות יבוא גז מבצרה שבעיראק לנמל עקבה בירדן דרך צינור; יבוא גז נוזלי (LNG) לנמל עקבה וגיזוזו באמצעות מתקן גיזוז ימי (FSRU); וחיפושי אקספלורציה נוספים בירדן (אופציה שעד היום לא הניבה תוצאות רבות לאור העובדה שעד כה נמצאו רק 0.2 ממ"ק של גז אשר נצרך בשנת 2013).
הישג גיאופוליטי
החתימה בעמאן היום על הסכם מכירת גז ממאגר "לוויתן" לחברת החשמל הירדנית היא ראיה חזקה לכך שההימור שנטלו יזמי לוויתן עשוי להשתלם - להעניק עדיפות ראשונה למכירת גז בצנרת ללקוחות במדינות שכנות לישראל במקום להקים מתקני הנזלה יקרים לצורך יצוא הגז הישראלי ללקוחות במזרח הרחוק.
האופציה האזורית אטרקטיבית יותר בכל פרמטר כלכלי, אך היא טומנת בחובה סיכון גיאופוליטי משמעותי. הסיכון הזה לא התממש במקרה של הירדנים, בניגוד להערכות רואי השחורות.
הסכם ההבנות בין יזמי לוויתן לחברת החשמל הירדנית היה מוכן לחתימה כבר לפני חודש. אלא, שאז פרץ מבצע "צוק איתן" ואירוע החתימה נדחה. הירדנים היו נחושים לחתום על ההסכם והמתינו בסבלנות לחתימה על הסכם הפסקת האש. המתיחות האזורית, איומי קטאר והחמאס והנוכחות המאיימת של דאעש על גבולם המזרחי - לא הרתיעו אותם.
אבל התמונה אינה דומה בכל המקומות. היחסים עם טורקיה ספגו מכה קשה בעקבות מבצע "צוק איתן", וספק רב אם האופציה למכור גז לחברות בטורקיה עדיין קיימת עבור יזמי מאגר הגז הישראלי.
