אוניברסיטה, סטודנטים / צלם: תמר מצפי
הלימודים האקדמיים במדעי הרוח באוניברסיטאות בישראל, כמו גם בעולם, מצויים בירידה מתמשכת בעשרות השנים האחרונות. הסימפטומים: מיעוט נרשמים לחוגים להיסטוריה, ספרות, פילוסופיה ועוד. התוצאה הבלתי נמנעת היא צמצום מספר הקורסים במקצועות ההומניסטיים, פיטורי מרצים, ובמקרים קיצוניים סגירת החוג כולו. כך קרה לאחרונה באוניברסיטת ת"א, שסגרה את החוג ללימודי צרפת; ובימים אלה "התבשרנו" גם על מהלכי צמצום תקציביים באוניברסיטה העברית בירושלים, שהייתה בשעתה מעוז לימודי מדעי הרוח בישראל, ויצאו ממנה הרבה אנשי רוח ידועים.
אמנם מספר הסטודנטים נמצא בעלייה מתמדת, אולם הגידול מתנקז למקצועות כמו מנהל-עסקים, משפטים, ראיית-חשבון ותחומים אחרים, ואינו בא לידי ביטוי במדעי הרוח. להיפך, כאן מתרחש קיטון מתמשך ומטריד מאוד.
מדוע זה קורה? לכאורה, התשובה ברורה, מובנת, וכאילו מוצדקת. לימודי היסטוריה, ספרות, תנ"ך ופילוסופיה אינם מקנים "מקצוע" (כלומר, עבודה בטוחה ומתגמלת בתחום), למעט למי שמבקש להשתלב בהוראה בבתי-ספר תיכוניים ו/או למי שמבקש לפתח קריירה אקדמית.
אם זו אכן הסיבה, לא ברור מדוע ישנה "התפוצצות" של תלמידים בלימודי משפטים? כלום מובטחת עבודה לכולם? ובאיזה שכר? ואלה שנוהרים למנהל-עסקים? כולם יהיו מחר מנהלים? החלוקה הדיכוטומית - בין מקצועות מבוקשים לבין מקצועות שאינם מבוקשים אינה עומדת במבחן החיים האמיתיים.
למעשה, הסיפור הוא הרבה יותר גדול. אחרי הרבה שנים של מגמת התמחות בכל תחומי חיינו, המטוטלת מתחילה לנוע בכיוון ההפוך. בעולם מתחילים להבין, כי התמחות-היתר הזו גורמת לנזקים.
זה נכון לגבי עולם הרפואה שהסתכלות נקודתית על הפציינט עלולה לגרום לטעויות באבחנה, ולטיפול לא נכון, וזה נכון גם לגבי העולם הטכנולוגי, שבו גישה צרה מדי שמבוססת על דיסציפלינה אחת, לא בהכרח מייצרת את הפתרון הנכון.
לחשיבה מחוץ לקופסה ולראייה מערכתית רחבה צריך הרבה יותר; וכאן דווקא מדעי הרוח עשויים לסייע. מי שהבינה את זה היא חברת גוגל, שהחלה לתת עדיפות בתחומים מסוימים דווקא לבוגרי מדעי הרוח.
זה מצד התועלת המעשית. אבל השאלה היא הרבה יותר רחבה - האם אנחנו רוצים לגדל כאן חברה עם ראיית-עולם צרה, פרגמטית, או בן-אנוש שמצויד בתובנות וברעיונות שיסייעו לו בהתנהלותו בחיים?
לעיתים קרובות אני נשאל על המהלך שעשיתי בחיי - סיימתי תואר ראשון בהיסטוריה כללית ובעברית ועסקתי בהוראה; משם "חציתי את הכביש" ללימודי מנהל-עסקים ולהקמת בית-ההשקעות מיטב. אינני רואה בזה שום ניגוד, להיפך, יש כאן השלמה.
העולם התעסוקתי עומד לעבור שינויים דרמטיים ב-20-30 השנים הבאות; ואיש עדיין אינו יודע לומר בוודאות לאיזה כיוון זה ילך. יהיו מקצועות שייעלמו, יהיו מקצועות שישנו את פניהם ללא היכר, ו"הביטחון התעסוקתי" שאפיין את הדורות הקודמים, שכבר היום לא קיים כפי שאנשים רבים היו רוצים לחוות, עלול להיעלם. ייתכן מאוד שיתברר, כי בעקבות השינויים האלה מה שיידרש מאוד יהיו השכלה כללית רחבה ופיתוח יכולות של ראייה מערכתית רחבה.
לסיכום: ההידרדרות של לימודי מדעי הרוח אינה גזירה משמיים. אפשר וצריך לעצור אותה, וגם להפוך אותה. מה שנדרש הוא שינוי דיסקט של מקבלי ההחלטות וקידום יוזמות לעידוד הפנייה למדעי הרוח. על ראשי האוניברסיטה ליזום מתן העדפה מתקנת ללימודי מדעי הרוח באמצעות מלגות של כמה עשרות-אלפי שקלים לסטודנטים במדעי הרוח (תמורת התחייבות שתיקבע על-ידם).
על המנהלים בעולם העסקי לתת דגש הרבה יותר גדול לרמה האנושית-ההומניסטית של המועמדים לעבודה מאשר התמחות ספציפית. על מקבלי ההחלטות ברמה הפוליטית לתקצב את האוניברסיטאות באופן שייתן משקל עודף למדעי הרוח. אם מהלכים אלה ייעשו, כל השאר יבוא מעצמו.
הכותב הוא מבעלי בית ההשקעות מיטב דש