עוזרו לשעבר של ארקדי גאידמק, יוסי מילשטיין, המיליארדר ליאוניד נבזלין וספא יוקרתי בהרצליה פיתוח הנושא את השם האקזוטי "בורה בורה", אלה הם הגורמים ה"מככבים" בסכסוך כספי רב-יצרים שהתנהל במשך חודשים הרחק מעיניה של התקשורת והגיע אתמול (א') להכרעתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
השופטת אסתר נחליאלי-חיאט קיבלה אתמול תביעה בסך כ-5.4 מיליון שקל שהגישה חברת "או.ג'י.אר.אם איטרנשיונל" של נבזלין נגד מילשטיין ונגד חברת "בורה בורה ספא" שבבעלותו.
בית המשפט קבע כי מילשטיין ביקש וקיבל הלוואות של מיליוני שקלים מנבזלין לצורך הקמת מתחם הספא היוקרתי, אך בהמשך סירב להחזיר את ההלוואות לנבזלין והשתמש בכספים למטרותיו האישיות.
השופטת דחתה טענות קשות שהעלה מילשטיין נגד נבזלין, לפיהן הסכמי ההלוואה שנערכו בין השניים היו פיקטיביים, וכל הזרמת הכספים נועדה לעסקיו של נבזלין, ששכר את שירותי יחסי הציבור של מילשטיין.
"לאחר ששמעתי את עדויות מילשטיין, נבזלין ואוליסיה קנטור (בת זוגו של נבזלין - ח'מ'), הגעתי למסקנה אחת המתבקשת - כי יש לקבל את התביעה במלואה ולדחות את טענות מילשטיין, שהן חסרות בסיס ראייתי", כתבה השופטת. "אני מעדיפה את גרסת התובעת, לפיה שלושת הסכמי ההלוואה הם הסכמים תקפים ומחייבים, המשקפים גמירות-דעת של הצדדים למתן ההלוואה למילשטיין לצורך הקמת הספא".
מרכז יוקרתי
תחליתה של הפרשה בשנת 2009, אז הפסיק ארקדי גאידמק את עבודתו של מילשטיין כעוזרו ויועץ התקשורת שלו. בנוסף פינה גאידמק את מילשטיין מהחווילה שלו, שבה התגורר.
מילשטיין נקלע לקשיים כלכליים, ובניסיון לחלץ עצמו ממצב-הביש אליו נקלע, פנה לנבזלין, שמחזיק כיום בין היתר ב-20% ממניות עיתון "הארץ", בבקשת עזרה. הדרך שהגה מילשטיין לחלץ עצמו מהמצב הכלכלי הקשה ושאותה שטח בפני נבזלין, הייתה להקים בהרצליה פיתוח מרכז ספא שיקרא "בורה בורה" (על שם האי האקזוטי באוקיינוס השקט), הכולל בית-קפה שישמש אנשי עסקים, אנשי תקשורת וסלבריטאים שימשכו את קהל הלקוחות הרחב.
בהיעדר מקורות מימון עצמיים, ביקש מילשטיין מנבזלין הלוואה לצורך הקמת הספא. במטרה לשכנעו להעניק לו את ההלוואה, הגה מילשטיין רעיון לשלב בספא את חנות התכשיטים של בת זוגו של נבזלין, אוליסיה קנטור. לאחר שמילשטיין הבטיח לנבזלין כי הוא יוכל להחזיר את ההלוואה תוך שנתיים, נעתר האוליגרך לבקשה.
לדברי בית המשפט, נבזלין הסכים להעניק את ההלוואה למילשטיין לאחר שהתרשם מעבודתו עם גאידמק והעריך כי כשם שהצליח לשווק לציבור הישראלי את גאידמק (שאותו נבזלין, לפי עדותו במשפט, דווקא לא העריך במיוחד) - יעלה בידיו לשווק בצורה טובה גם את הספא, באופן שיאפשר את החזרת ההלוואה בקלות.
התוכנית יצאה לפועל, ובמהלך השנים 2009-2010 נתן נבזלין למילשטיין, באמצעות או.גי'.אר.אם איטרנשיונל, 3 הלוואות ל"בורה בורה ספא" של מילשטיין, שלשלושתן ערב מילשטיין באופן אישי.
ביוני 2010 פנה מילשטיין לקנטור וביקש הלוואה נוספת, ואז התברר לה ולנבזלין כי מצב החברה של מילשטיין קשה, וכי הספא עדיין אינו פועל. לאור האמור, ובחלוף מועד פירעון ההלוואות, הגישו החברה של נבזלין וקנטור את התביעה נגד מילשטיין ו"בורה בורה ספא".
בתביעה נטען, באמצעות עורכי הדין בעז בן-צור ותומר שקרצי, כי לא רק שמילשטיין לא החזיר את כספי ההלוואות שקיבל, אלא שהוא גם עשה בהן שימוש שלא כדין, לצרכיו הפרטיים.
עוד ציינו התובעים כי "התנהלות מילשטיין הביאה למצב הקשה של "בורה בורה" ולקריסת הספא באוגוסט 2010. שערי הספא נסגרו, ועובדיו פוטרו ללא תשלום שכר או פיצויי פיטורים.
"שותף סמוי"
מילשטיין לא התכחש לכך שקיבל הלוואות שלא הוחזרו, אך טען מנגד כי הסכמי ההלוואה היו הסכמים למראית-עין, ולפיכך הם בטלים.
לטענתו, "נבזלין, שהוא אוליגרך שהונו נאמד במיליארדי שקלים, ביקש למנף את כישורי מילשטיין ביחסי ציבור ולהיעזר בקשריו כדי לעזור בעסקיה הכושלים של קנטור, בדרך של חיבור עסקי עם מילשטיין".
לטענת מילשטיין, ובניגוד מוחלט לטענות נבזלין, "מילשטיין היה זה שנעתר לבקשת נבזלין לשיתוף-פעולה שיסייע בידי העסק הכושל של קנטור", והגה רעיון לפתח מתחם "לייף סטייל" שיכלול ספא יוקרתי בשילוב חנות התכשיטים של קנטור.
לדברי מילשטיין, נבזלין התלהב מהרעיון והסכים להשקיע כסף במיזם, בתנאי שהוא לא יהיה שותף גלוי בעסק. לטענת מילשטיין, נבזלין דרש לפיכך כי העסקה תיעשה בין מילשטיין לבין קנטור, באמצעות חברת "או.גי'.אר.אם איטרנשיונל".
מילשטיין המשיך וטען כי "דרך פעולה זו, של הזרמת כספים דרך חברות אחרות שבהן יש להם איש אמון נציג (במקרה זה קנטור - ח'מ'), אופיינית לעולמם של האוליגרכים, ולא פעם הדבר נעשה כ'הלוואה'".
מכאן, לדברי מילשטיין, ההסכם האמיתי בין הצדדים נעשה בעל-פה, והוא סודי, ולפיו נבזלין הוא הבעלים האמיתי של הספא, וכל הזרמת הכספים - באמצעות ההלוואות - נועדה למעשה לעסקיו של נבזלין.
עוד טען מילשטיין כי הוסכם בין הצדדים שהוא יקבל 6% מרווחי חברת "בורה בורה", אך טען כי אין בידיו ראיות לכך, כיוון שהיחסים הללו היו סודיים.
"מילשטיין העיד כי עמד במילתו ולא גילה על כך דבר לאיש, והמשיך וטען כי למעשה נבזלין הוא שקטע את פעולת הספא באמצע, ובכך גרם למילשטיין נזקים רבים לרבות לקריסת החברה", ציין בית המשפט.
"עדות מילשטיין מבולבלת"
בית המשפט קיבל, כאמור, את גרסת נבזלין ודחה את גרסת מילשטיין מכל וכל. לדברי השופטת, היא השתכנעה מהעדויות של נבזלין וקנטור וכן של בא-כוחם, עו"ד יניב ריחני, שהיה שותף לעריכת הסכמי ההלוואה, "שהרשימו ושיכנעו אותי בדבריהם ובאמינותם".
מנגד, השופטת ביטלה את עדות מילשטיין, שהייתה לדבריה "מבולבלת, לא משכנעת בלשון המעטה, לא נתמכה בכל ראיה, לא התיישבה עם השכל הישר. הגרסה שהציג מילשטיין היא לכל היותר ניסיון להציג גרסה כלשהי כדי להתגונן מפני התביעה. הדברים שנאמרו ונטענו (על-ידי מילשטיין) הם דברי-סרק, שלמעט בזבוז זמן יקר של בית המשפט ושל הצדדים - לא היה בהם מאומה".
השופטת ציינה גם כי העובדה שמילשטיין היה ערב אישית להחזרי ההלוואות היא הוכחה נוספת לכך שההלוואות לא היו פיקטיביות. "אם אכן הוסכם כי הסכמי ההלוואות הם למראית-עין, כטענת מילשטיין, וללא כוונה אמיתית להתחייבויות - הרי שהדעת נותנת כי לא היה נדרש שמילשטיין יערוב להתחייבות החברה. לא ניתן כל הסבר ענייני בפיו מדוע הוא נדרש לחתום כערב אם לא הייתה כוונה להתקשר בהסכמים מחייבים", קבע בית המשפט.
לאור תוצאת פסק הדין, השופטת חייבה את מילשטיין לשאת בהוצאות המשפט של התובעים בסך 150 אלף שקל.
מילשטיין יוצג בידי עורכי הדין ד"ר יוסי כהן ואוהד מחרז.
נבזלין - האופוזיציונר של פוטין שהפך לאחד מבעלי "הארץ"
ליאוניד נבזלין (55) הוא אוליגרך רוסי-יהודי, לשעבר מראשי חברת הנפט יוקוס, ואופוזיציונר חריף לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. נבזלין עלה לישראל ב-2003, והונו הוערך בעבר ב-4.9 מיליארד שקל.
בשנת 2008 הרשיע בית משפט ברוסיה את נבזלין בניסיון רצח וגזר עליו בהיעדרו עונש מאסר עולם. נבזלין מצידו טען כי מדובר במשפט ראווה ובניסיון להשתיקו מצד פוטין. בית המשפט העליון הישראלי קבע כי אין מקום להסגיר את נבזלין לרוסיה.
נבזלין, המתגורר בהרצליה פיתוח עם זוגתו אוליסיה קנטור, רכש ב-2011 20% ממניות עיתון "הארץ", ובסוף 2013 הודיע על ייסוד המגזין הפוליטי "ליברל".
מילשטיין - הפנים של גאידמק שנקלע לחובות
שמו של יוסי מילשטיין (לשעבר פטר קרפטיאן) עלה לכותרות באמצע שנות ה-2000, אז, בגיל 29 בלבד, הוא הפך לעוזרו האישי של האוליגרך והמיליארדר ארקדי גאידמק, שבאותה תקופה עלה לארץ והתחיל לעשות עסקים במיליונים ולשלהב את הציבור.
מילשטיין שימש במשך כ-4 שנים הפנים של גאידמק בישראל, תיווך בין האוליגרך הזר לציבור הישראלי וסייע לגאידמק לצאת מאלמוניות לסלבריטאות. בין היתר כיכב מילשטיין בכותרות כאשר היה אחראי מטעמו של גאידמק על עיר האוהלים בניצנים, שאיכלסה את פליטי הצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה.
במקביל לירידת גאידמק מנכסיו בסוף שנות ה-90, ולאחר שהוא נכשל במירוץ לראשות עיריית ירושלים, הפסיק גאידמק את עבודתו של מילשטיין אצלו, ומילשטיין נאלץ לפנות לעיסוקים אחרים. ב-2009 הוא הקים את מתחם הספא היוקרתי בהרצליה, מוקד הסכסוך בינו לבין נבזלין.
לאחר קריסת הספא המפואר, באוגוסט 2010, אמר מילשטיין כי "עשו לי ולמשפחה עוול, לא נתנו לי צ'אנס ולא חלון זמן למצוא שותף. העסק פתוח רק חודש וחצי, והיינו קרובים לאיזון כבר בחודש הראשון. החובות נוצרו מעיכוב של חודשיים בפתיחת המקום, לאחר שהקבלן לא סיים את עבודתו. שכר הדירה גבוה, ובכל חודש עיכוב פירושו הוצאה לא צפויה".
לדברי מילשטיין אחרי קריסת הספא, "אני והמשפחה מרוסקים, אבל אני לא בורח, אני עונה לכולם, ואשלם לכולם גם אם ייקח לי זמן. הספא לא היה מקור הפרנסה שלי, אני נותן שירותי ייעוץ תקשורת לחברות רב-לאומיות, ואחזיר את החובות. לטייקונים המקומיים הבנקים מחקו עשרות מיליוני שקלים, ולי בגלל חוב קטן של כמיליון שקל סוגרים את העסק".