יהודה וינשטיין / צילום: איל יצהר
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הגיש התנגדות להסדר פשרה מתוקן שהוגש לאישור בית המשפט בתובענה ייצוגית נגד חברת הוט. במסגרת ההסכם סוכם כי הוט תעניק הטבות ללקוחותיה, במקום פיצוי ישיר לחברי הקבוצה הרלוונטית לתביעה: לקוחות שחוו קשיים בהתנתקות מהחברה בעבר.
בתביעה נטען כי הוט המשיכה לגבות דמי מנוי גם לאחר שמנויים ביקשו להתנתק ממנה. עוד הועלו בתביעה תלאות הלקוחות שמבקשים להתנתק מהחברה, לרבות פניות חוזרות ונשנות וזמני המתנה ארוכים, ובנוסף נטען כי הכספים שהושבו ללקוחות הועברו בערכים נומינליים, כלומר ללא הפרשי הצמדה וריבית.
בתגובתה לבקשת האישור דחתה הוט את הטענות כנגדה, וטענה כי כל פעולותיה בכל הקשור לטענות המועלות על-ידי המבקש נעשו על-פי דין.
הסכם הפשרה שגיבשו הצדדים, לאחר שהסדר פשרה קודם נדחה על-ידי בית המשפט ולאחר שהיועץ המשפטי לממשלה התנגד גם לו - כלל הטבות לכלל הלקוחות, דוגמת פתיחת ערוץ טלוויזיה לצפייה חינם ל-3 חודשים, הטבה בתחום האינטרנט או הטלפוניה וסרט חינמי (שתבחר הוט) בספריית ה-VOD.
עוד נקבע כי הוט תתרום 4 מיליון שקל לטובת הקהילה (פרויקט חינוכי או מוסדות ציבור) - סעיף שלא זכה לתמיכת בית המשפט גם בהסכם הקודם, שבו הוא אף היה גבוה יותר.
לטובת מי שנמנה עם חברי הקבוצה אולם אינו לקוח הוט, ההסכם מציע מארז דיסקים של הסדרה "עספור".
את שווי ההטבות (לא עלותן) מעריכה הוט בעשרות מיליוני שקלים לפי מחירוני החברה. לעניין זה העיר וינשטיין כי בפועל מרבית הלקוחות משלמים מחירי מבצע הזולים משמעותית, ועל כן ההערכה זו של הוט היא מופרזת.
הדגש של וינשטיין הוא שאין מדובר בהטבה לחברי הקבוצה, כלומר, לקוחות שהתנתקו משירותי הוט בעבר. לדבריו, ההטבה פועלת בעיקר לטובת לקוחות הקיימים של הוט - מה שמחמיץ את החשיבות של תביעות ייצוגיות, שמטרתן היא בראש ובראשונה לפצות את חברי הקבוצה התובעת.
ההסדר מושתת על טענת הוט שהביעה קושי לאתר פרטנית לקוחות שהתנקו ממנה. וינשטיין דחה את הטענה: "אין זה מתקבל על הדעת שהוט אינה יכולה לאתר את הלקוחות שהתנתקו משירותיה, או לפחות את החלק הארי מהם, מבלי שהדבר ידרוש מאמץ בלתי סביר".
לכן, עמדת היועץ היא כי לאחר איתור חברי הקבוצה יש לפצות אותם, ולא להעניק הטבות ללקוחות הקיימים.
בהתייחס להטבות שנכללו בהסכם, טען היועץ המשפטי כי "כלל לא ברור שמנויי הוט יהיו מעוניינים בהן או יממשו אותן".
עוד ציין וינשטיין כי אופן הערכת שווי ההטבה נוגד את תכלית ההרתעה העומדת בבסיס חוק תובענות ייצוגיות.
גם לשכר-הטרחה ולפיצוי לתובע התנגד וישנטיין: ההסכם קובע פיצוי של 435 אלף שקל לתובע ו-1.25 מיליון לבאי-כוחו, אולם לדבריו סכומים אלה גבוהים, ואליהם הוא התנגד גם בהסכם הקודם.