נינה ברינק סטורמס / צילום: רויטרס
המילה "ציונות" אמנם חיובית בימים כתיקונם, אולם ברגע שהיא מושמעת בקשר להשקעה בטלוויזיה בישראל, ראוי שיידלקו כל הנורות האדומות.
במדיה המקומית ראוי שישקיעו, סוף-סוף ואחת ולתמיד, כדי לעשות כסף ולא כי רוצים להפריח את השממה. כניסה לכל עסק שהוא מסיבות שאינן כלכליות גרידא היא מתכון לאסון, ואין כדוגמת ערוץ 10 כדי להוכיח זאת.
הרקע בתחום התוכן של נינה סטורמס הוא דווקא מרכיב מעודד בהתעניינותה בערוץ 10. אנשים שנפגשו עמה יודעים לספר על אישה שמבינה את תחום התקשורת היטב, יודעת את המקומות שאליהם זורם השוק המקומי ובקיאה בהלכות הערוצים הליניאריים והדיגיטל. אך גם הבקיאות המרשימה ביותר, ואפילו היכולות הכלכליות המופלאות באשר הן, לא יוכלו לכשל שוק מהותי ומתמשך.
ברשות השנייה, בברכת משרד התקשורת, יישרו באחרונה קו עם התפיסה של ערוץ 10 ותוכניותיו העסקיות, שלפיהן יוכל להתקיים פה שוק גם עם 3 שחקנים. זה נשמע מנוגד לכל הנחות היסוד שעליהן התקיימה עד כה התעשייה הזו, שבה ערוץ אחד חזק ודומיננטי וערוץ חלש יותר בעל נטיות אובדניות.
אבל גם אם בכל זאת יהיו פה 3 שחקנים, עם סך השקעה נמוך יותר על המסך, הם לא יוכלו להמשיך ולהתקיים באופן שבו הם מתנהלים כיום - בטח שלא כל השלושה. מציאות של השקעות ענק בדמות מגה-פורמטים כמו "האח הגדול" או "הישרדות" ישתלמו הרבה פחות כשעל העוגה ייאבקו שלושה. אפילו לא בטוח שיהיו מקום או יכולת להפיק את "עובדה" או "ארץ נהדרת".
כדי ששוק כזה יתקיים, חייב להיות ערוץ (אחד לפחות) שיוותר מראש על תחרות ויסכים לנתח שוק שולי אך רווחי. אבל נראה כי נינה סטורמס לא מוכנה לוותר על הגדול והמרשרש, ובפורמט הזה כבר היינו לא פעם אחת.
מעבר לכל אלה, גם אם יהיה למישהו האומץ לשנות את החוק כך שמשקיע זר יוכל להיות בעל שליטה בערוץ טלוויזיה, למה למישהו באמת לבוא לפה? ראו את מקרה אנדמול. רק לפני רגע נכנסו להשקעה ברשת במה שנתפס כאות כבוד לשוק התוכן המקומי והישגיו. הם עוד לא הספיקו לעבור על הספרים של הזכיינית, וכבר משתנים חוקי המדינה, והמודל העסקי שבו חשקו מתפוגג תחת רגליהם.
על כן, סטורמס צריכה לדעת את מה שכל מי ישראלי שקונה מילקי בסופר כבר יודע מזמן: עם ציונות לא הולכים למכולת.