אתמול (ה') נכנס גלעד ארדן לתפקידו כשר הפנים, וייקחו עוד שבועיים בדיוק עד שיעזוב באופן מוחלט את תיק התקשורת. למרות שברחוב אחד העם בתל-אביב, אשר לרגלי מגדל שלום שבו שוכנת לשכת שר התקשורת, כבר מתארך לו תור של חברי כנסת שרואים עצמם מועמדים טבעיים לתפקיד, ראש הממשלה בנימין נתניהו לא צפוי לשחרר אותו כל-כך מהר. על-פי ההערכות, במערכת הפוליטית לפיתתו התקופתית בתיק הנחשק הזה לא תיפרם לפחות עד לפריימריז שהוא מתכנן בליכוד, בעוד כחודשיים. אם מיד אחר-כך יתעצם ריח הבחירות באוויר, הלפיתה עשויה רק להתחזק. נתניהו רוצה את משרד התקשורת - על ערוציו, תשתיותיו והרפורמות העומדות בפתחו, ולא רק ככלי מיקוח פוליטי. הוא רוצה, אומרים גורמים פוליטיים, לעמוד דווקא עכשיו בצומתי ההכרעה.
יחסי נתניהו והתקשורת הם ארוכים ורוויי עליות וירידות. את שלמד על בשרו בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה - כי קטטות מול התקשורת לא יועילו ורצוי דווקא לשלוט עליה ולנסות להגבילה - הוא יישם בקדנציה השנייה שלו שהתאפיינה בשורה ארוכה של ניסיונות התערבות והצרת צעדים. את מה שהוא מיישם בקדנציה השלישית, לימדו אותו שני אמריקאים - שלדון אדלסון ומארק צוקרברג.
ההתבססות של "ישראל היום" בשוק הישראלי הבהירה את הכוח של ביזור הכוח, של תקיפת הקולות הממוסדים והקיימים על-ידי תחרות אגרסיבית, שמביאה גם קולות ערביים יותר. הנוכחות המאסיבית של פייסבוק בשיח היום עומדת מאחורי התפיסה כי את ההגמוניה התקשורתית אפשר להטביע בתוך ים של פלטפורמות שמציעות סדר יום לאומי אלטרנטיבי. וכשיש הרבה רעש, מכל עבר, סיפורים בעייתיים מתים במהרה, ועיתונאים דומיננטיים נחלשים. קל מאוד להסיח את הדעת.
ארדן לא הורשה להשאיר לעצמו את תיק התקשורת למרות שהוא מחזיק בידיו היום את ההישגים הדרמטיים ביותר של הממשלה הזו. למעשה, ארדן עושה את כל מה שנתניהו אמור להיות מרוצה ממנו ובעיקרו פתיחה משמעותית של שוק המדיה לתחרות - הקמת רשות שידור חדשה, פתיחת שוק הכבלים לתחרות, שדרוג העידן פלוס והנגשתו והדובדבן שבקצפת - רפורמה אמיתית של הסדרת שוק הטלוויזיה המסחרית ופיצול ערוץ 2.
ועכשיו, כשכל זה מבשיל למהפכה היסטורית של ממש, נתניהו מזיז את ארדן הצידה ודורש להיכנס לנעליו. בעוד ארדן הוכיח דינמיות אמיתית ותזוזה במהירות מרשימה, החשש הוא כי נתניהו ישאיר את התקשורת הישראלית בדיוק במקום שבו הוא אוהב אותה, במיוחד לפני בחירות - קפואה ומפוחדת.
פיצול ערוץ 2: הרפורמה תלויה באוויר
זו אולי ההחמצה הגדולה ביותר של גלעד ארדן שרצה לפצל את ערוץ 2, לבטל את אפיק 22 המוכר והאהוב על-ידי הציבור ולדרבן את שני הגופים המחזיקים בו כיום - רשת וקשת - להקים ערוצים משלהם כבר באפריל 2015.
הרעיון העומד מאחורי היוזמה הוא שבירת המונופול הבלתי חדיר של הערוץ - למרות שערוץ 10 קיים ועדיין מראה סימני חיים. עוד נגיע לזה.
החוק עצמו נולד כשהיה נדמה שערוץ 10 עומד לסיים את זיכיונו וכושל בניסיונותיו להתקיים ולקבל רישיון וארדן מצא בזה שעת כושר לפתוח את השוק. פתיחת השוק משמעותה על-פי חוק זה פירוק הערוץ שבגינו אף אחד לא רוצה להיכנס אליו. החוק עבר כבר בוועדת השרים לחקיקה - ולא כדי לא הגיע למליאת הממשלה, כדי לא להיכנס לבורות מיותרים - והוא עושה דרכו כעת אל הכנסת ובראש ובראשונה אל ועדת הכלכלה של חבר הכנסת אבישי ברוורבמן, איש מפלגת העבודה, שלמרות האוריינטציה האופוזיציונית שלו, לא עושים סימנים של הרתעות מהמשימה.
אם כן, המלאכה היא של ברוורמן ושל נתניהו. ראש הממשלה עצמו כבר מכיר את החוק היטב. באחרונה הוא נפגש עם בעל השליטה בזכיינית רשת, איל ההון אודי אנג'ל, שבא לדבר איתו על הנושא.
בזכייניות, הנשלטות על-ידי גורמים כלכליים המניעים את המשק כולו כמו קבוצת האחים עופר, יצחק תשובה, מוזי ורטהיים ומשפחת שטראוס, לא אוהבים את החוק. הם לא מוכנים לצאת לרישיון כל עוד אין להם ביטחונות כי השוק יהיה יציב, לא משתנה ובעיקר שלא ימצוץ מהם עשרות מיליוני שקלים כשהם יעברו לשידור של שבוע ימים מלא, עם חברת חדשות בבעלות של כל אחד מהגופים לבדו.
עזיבתו של ארדן שהיה נחוש לבצע את החוק, דווקא בנקודת זמן זו, מותירה את הרפורמה המתוכננת ואת הזכיינים שהיא מתייחסת אליהם תלויה באוויר ותחת סימן שאלה גדול.
הצלת ערוץ 10: ערוץ בהמתנה - טוב יותר לשלטון
ושוב הגענו לרגע שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו מישיר מבט, בחצות היום, לעיניו של הערוץ שנוא נפשו - ערוץ 10. הערוץ של רביב דרוקר וביבי טורס. אסור להשלות את עצמנו, ראש הממשלה יודע לשלוט בתקשורת גם כאשר היא אינה מצויה ממש באמתחתו. נוכחותו הורגשה לחלוטין בפעמים הקודמות שערוץ 10 היה שרוי במצוקה קיומית והתדפק על דלתות הכנסת לבקש עוד חיים. בכל פעם נסחט המיץ עד דק, וברגע האחרון ממש נתניהו משחרר את החבל ומביא את הישועה. כך היה ב-2010 וכך היה ב-2012. כי כאמור, ערוץ בהמתנה ובחשש אמיתי לגורלו, הוא ערוץ טוב יותר לשלטון. כזה שמהסס לעשות תחקירים, חושש מתביעות ענק ומסויג בדיווחיו.
הפעם המשבר כולו על ערוץ 10 ולכנסת אין כל יד בהידרדרות, שאליה הובילו בעלי המניות שלו עצמו, ובכלל זה גם נטישתו המפתיעה של מקורבו בספק של ראש הממשלה, רון לאודר, בשלהי השנה שעברה. הערוץ ביקש רישיון, אולם לא עשה את המוטל עליו על מנת לקבל אותו. למעשה, על-פי חוק כיום, הוא כלל אינו יכול להמשיך ולשדר בסוף השנה הנוכחית - לא בזיכיון ולא ברישיון. אלא שארדן גיבש תוכנית שתוכל להשאיר אותו בחיים ולהכניס שחקנים חדשים לשוק הטלוויזיה המסחרית.
על-פי הגישה של ארדן, אשר אמורה הייתה להיות מיושמת על-ידי מועצת הרשות השנייה, הורדה של סף ההשקעה הנדרש בטלוויזיה המסחרית מ-280 מיליון שקל כפי שהיא היום למספר של בין 110-120 מיליון שקל, היה יכול להאריך את חייו של 10 ולהעביר אותו בביטחה לעולם רישיונות ריאלי שבו הוא היה יכול להמשיך ולהתקיים.
יתרה מזו, מה יהיה אם כעת ערוץ 10 יצוץ ובידו כל החובות שלא שילם למדינה ועם משקיעה הולנדית מרשימה? החוק לא בהכרח מאפשר למחול על הכול באחת, אבל האנשים בעלי הרצון הטוב בפסגה יכולים בהכרח למצוא את הפרצות שיאפשרו זאת. עכשיו, בפסגה, נמצא ראש הממשלה שלכם.
התחרות בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית: חוסר ודאות להוט ול-yes
גם השוק שבו מולכות הוט ו-yes עומד בפני שינוי משמעותי. ועדת שכטר שמינה גלעד ארדן אמורה לקבל החלטות לאופן שבו תכיל הזירה גם שחקנים חדשים כמו סלקום ופרטנר. הוועדה הגישה את דוח הביניים שלה וזה נראה כמו טלטלה אמיתית - הפחתת הרגולציה על השחקנים ואימוץ מודל של הפעלת פיקוח לפי נתח השוק שתופס כל שחקן בשוק. במילים אחרות - השחקנים הטריים עשויים להיות חפים מכל רגולציה לפחות בתחילה.
הוט ו-yes, שגם אמורות במסגרת רעידת האדמה שצפויה לעבור עליהם לקבל ערוצי חדשות משלהם, לא מתרשמות יותר מדי מההמלצות ודי חוששות מהן. הן מרגישות שאין להן את הגמישות האמיתית להילחם בכוחות שיירדו אליהם מהאינטרנט, ושיהיו זריזים ויעילים.
בתוך כך בשנה האחרונה ניתנה התייחסות מיוחדת לעידן פלוס, לייעולו ולהפיכתו לפלטפורמה מתחרה לכבלים וללוויין. השירותים החדשים יפרצו אלינו בכל רגע, והחלטה מהותית באשר להסדרת השוק הזה מתעכבת אף היא.
חברות החדשות: יותר מתחרים - פחות קולות דומיננטיים
פה טמון הסיפור כולו. על-פי הרפורמות המתוכננות של ארדן, שני הערוצים הקיימים, זה שבאפיק 10 וזה באפיק 22, יתבטלו והזכיינים המפעילים אותם ימצאו עצמם בשלושה אפיקים חדשים לחלוטין, שהצופה יצטרך להתרגל מחדש למצוא אותם על השלט וכל אחד מהם יצטרך למצוא דרכים יעילות ללבו של הקהל כדי להתחבב עליו, כמעט מחדש.
האנונימיות המתחדשת הזו, על מי שכבר הפכו לבני בית אצלנו, תקפה גם על חברות החדשות. בעוד שחדשות 10 תישאר אצל בעלי הבית - יהיו אשר יהיו ויהיה מיקומם אשר יהיה - חברת החדשות של ערוץ 2 תישאר רק אצל אחת מבעליה היום - קשת או רשת. החברה תימכר לאחד מהגופים בתהליך של במבי והחברה השנייה תיאלץ להקים חברת חדשות חדשה משלה.
על-פי החוק של ארדן, זה לא משנה אם ערוץ 10 יחיה או לא ולא משנה שהחוק היום מתיר לשתי החברות להמשיך ולהחזיק את חדשות 2 יחד ולשדר את אותם תכנים גם שלוש שנים לאחר הפיצול.
בחדשות 2 רואים בדבר אסון, לא פחות. למרות שבעבר הממונה על ההגבלים העסקיים לא התנגד לפיצול הזה, אנשי חברת החדשות רואים בכך החלשה מכוונת של הקול הדומיננטי בעיתונות בישראל - הקול שמושך מדי ערב בשעה 20:00 בדיוק, מאות אלפי ישראלים, צמאים למידע.
אלא שארדן, והאמת שגם ברוורמן ועל אחת כמה וכמה נתניהו, לא תמיד מתים על הקול הזה. יש מי שלא אוהבים את אמנון אברמוביץ', ויש שלא מתים על עמית סגל. במהלך מבצע צוק איתן, נתניהו התקומם ממש על היעדר תחרות בשוק החדשות, ודרש לעודד כניסה של שחקנים חדשים למגוון הזה.
מאז כבר קמו המלצות על ערוצי חדשות לכבלים והלוויין וערוץ חדשות נושאי על גבי העידן פלוס ועוד לא דיברנו על חטיבת החדשות המשופרת של ערוץ 1, שאליה יוזרם הון רב, ועל ערוצי לוויין סמי חדשותיים, כמו ערוץ 20 או ערוץ 9. הנדבך החדשותי הוא קריטי בבנייה מחדש שארדן תכנן לשוק.
עכשיו מערכות החדשות כולן מצויות בכף-ידו. וזה רק בטלוויזיה.
עיתונות וחוק "ישראל היום": כך שולט ראש הממשלה על יתר השוק
שוק המדיה האלקטרונית, רב אפיל ככל שיהיה, אינו היחיד בהשפעתו על הציבור הישראלי כיום. כשבכנסת מונח חוק "ישראל היום", אי-אפשר להתעלם מכוחו של ראש הממשלה נתניהו גם בתקשורת הלא מפוקחת כביכול, זו שלא חלה עליה רגולציה ערכית ובקושי רגולציה כלכלית.
נוכחותו של העיתון החינמי "ישראל היום" בשוק היא הדרך של ראש הממשלה להשאיר את השחקנים האחרים בתחום המודפס - ובעיקר את עיתון "ידיעות אחרונות" - על רגליהם האחוריות ולהזיע ממאמצי קיום. לכך מצטרפים כמובן הכוחות הדיגיטליים החזקים והממוסדים יותר צד אחד והספורדיים שפועלים ברשתות החברתיות מצד אחר.
הם לא היוו עדיין סכנה אמיתית על שלטונו של ראש הממשלה. למעשה, אם כבר, הם בעיקר נושאים אותו על כפיים ומבהירים לו עד כמה הם משתנים בקלות לפי הרוח שנושבת לעברם.
משם, כאמור, הוא שואב את המוטיבציה לטפל בכל היתר.
רשות השידור: הפירוק נשאר בידי ארדן
שרי הממשלה הצביעו והסכימו כי תיק רשות השידור, שהיה לאורך השנים תיק נפרד ממשרד התקשורת, יישאר בידיו של גלעד ארדן. במהלך השנה הבאה, 2015, אמור להתחיל לפעול בישראל תאגיד שידור ציבורי חדש, יעיל ומרתק. שלושה ערוצי טלוויזיה, 8 רשתות רדיו, שייבנו מהיסוד בצורה רזה ואפקטיבית.
נתניהו לא התערב לארדן עד כה בתהליך הפירוק של הרשות כפי שהיא היום, ועל כך יש לברך. הרי אחרי הכול, תהליך הבנייה מרתק הרבה יותר - מיד עם מינוי מנכ"ל הגוף החדש, יתחילו להיכתב הרשימות של מי שנשאר ומי שהולך, ושל מי שיכהנו בתפקידי המפתח. ארדן עומד על כך שהוא זה שיוביל את השידור הציבורי הישראלי לעידן נטול האגרה שלו, ובלאו הכי אם יהיו בחירות במהלך השנה הבאה, הן לא ייפלו לפני שתספיק הרשות החדשה להיבנות. בינתיים, אנחנו דווקא רואים עבודה לא רעה בכלל שנעשית בגוף שמצוי תחת פירוק ואשר כל עובדיו מתנהלים בחוסר ודאות ובפחד אמיתי. אולי יהיה מי שיאהב לראות את זה ממשיך ככה.