אלעד סוויסה, היזם מאחורי "מחסן היבואן" זיהה הזדמנות עסקית - מוצרי ביגוד של מותגים כמו טומי הילפינגר נמכרים במחירים בלתי סבירים בישראל והלקוח הישראלי, חובב המותגים, מחפש כיצד לשלם פחות בעבורם. סוויסה הקים עסק שעוסק ביבוא מקבילשל מוצרים אלו, ובמהרה גררו אותו היבואנית הרשמית ובעלת המותג של טומי הילפינגר לבית המשפט.
בית המשפט העליון, שדן בערעור של סוויסה ו"מחסן היבואן" על תביעה שהגישו טומי הילפינגר וקבוצת סקאל, היבואנית הרשמית של מוצרי טומי הילפינגר, קבע בשבוע שעבר שפעילות "מחסן היבואן" רצויה ואף מבורכת, כיוון שהיא מגבירה את התחרות בשוק ומביאה להורדת מחירים.
לצד זאת נקבעו מספר כללים שמטרתם מניעת הטעיית לקוחות. פסק הדין הוא מסר של בית המשפט העליון ליבואנים הבלעדיים - רוצים לפגוע ביבוא המקביל? הורידו את המחיר.
"ככל שפער המחירים בין המוצרים הנמכרים בישראל למוצרים הנמכרים בחו"ל יהיה קטן יותר, הרי שהתועלת הנובעת מיבוא מקביל צפויה להיות קטנה יותר", כך כתבה השופטת דפנה ברק ארז מבית המשפט העליון בפסק הדין. עמדת המוצא של החוק הישראלי היא שיבוא מקביל של מוצרים הוא דבר מותר ואף רצוי, זאת לאור הגברת התחרות והורדת מחירים לצרכן.
בפסק הדין נקבע כי יבוא מקביל של מוצרי טומי הילפינגר בידי סוויסה נעשה כדין, ולפיכך יכולים היבואנים המקבילים, ובעיקר הצרכנים, לרשום ניצחון קטן נוסף בקרב נגד חסמי התחרות, המעלים את יוקר המחיה. עם זאת, העליון הטיל מספר הגבלות שמטרתן ליצור בידול בין יבואן הזוכה לחסותו של היצרן לבין יבואן העוסק ביבוא מקביל. המבחן המשפטי הוא השאלה אם צרכן סביר יתרשם שהיבואן קיבל את חסותו של היצרן. מידת הבידול הנדרשת בין יבואן מקביל ויבואן רשמי מושפעת מסוג המוצר.
אין חזקה על צבע
ב-2010 הגישו טומי הילפינגר וקבוצת סקאל, היבואנית הרשמית של מוצרי טומי הילפינגר, את תביעתם למחוזי בת"א בטענות שונות, שעיקרן ההטעיה שננקטה לטענתם על-ידי "מחסן היבואן" - שיצרה לכאורה את הרושם כאילו "מחסן היבואן" היא היבואן הרשמי של מוצרי טומי הילפינגר. ב-2012 קיבל השופט יצחק ענבר חלק מהטענות ופסק כי על "מחסן היבואן" וסוויסה לציין שמדובר ביבוא מקביל בצורה מובלטת בפרסומים שונים. כמו-כן נפסק לטובת התובעים פיצויים בכ-470 אלף שקל, בין היתר משום ההטעיה שבשימוש במותג בכתובת המתחם "tommy4less.co.il", שבה נעשה שימוש על ידי "מחסן היבואן".
שופטי העליון דפנה ברק-ארז, יורם דנציגר ומרים נאור, הפכו את החלטה וקבעו כי "מחסן היבואן" עברה באופן חלקי את גבול המותר, בכך שיצרה רושם כי היא היבואן הרשמי של טומי הילפינגר. צוין כי בעבר כינה סוויסה את עסקו "מחסן היבואן טומי הילפינגר" וצבע את חנותו בצבעים המסחריים של המותג.
העליון קבע כי "סוויסה ו'מחסן היבואן' חטאו בכל הנוגע לשם", משום שיש בו כדי ליצור את הרושם המטעה של חסות שקיבל העסק מבעלי המותג. עם זאת, נפסק כי השימוש בצבעים המסחריים של טומי הילפינגר אינו אסור. "דיני סימני המסחר... אינם מאפשרים לגורם כלשהו לתפוס 'חזקה' בצבע", צוין.
באשר לשימוש בשם המתחם, עמדה ברק-ארז על כך שהציפייה של רוב הגולשים באינטרנט היא ששם המתחם של היבואן הרשמי יכלול רק את שם המותג. עם זאת, נקבע כי אין לקבוע מבחן נוקשה לאור המציאות המשתנה במהירות באינטרנט, ולפי שעה נפסק ששם המתחם "tommy4less.co.il" אינו אסור.
ביהמ"ש העליון קבע כי על "מחסן היבואן" להימנע משימוש בשם "טומי הילפינגר" בשמו של העסק וכן להבליט את עובדת היותו יבואן מקביל בשלט בחנות, ובפרסומים שונים. עם זאת, הפחית העליון את סכום הפיצוי בו חויב סוויסה והעמיד אותו על 100 אלף שקל בלבד, כשבמקביל נקבע שטומי הילפינגר תשלם לסוויסה הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.