מני מזוז / צלם: איל יצהר
מני מזוז, שעסק שנים רבות בייצוג המדינה בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה וכפרקליט בפרקליטות המדינה, הוציא היום (ד') תחת ידו פסק דין טרי, מתוקף תפקידו החדש כשופט בבית המשפט העליון. ניתן לומר אפוא כי זהו פסק הדין המשמעותי הראשון בכהונתו של מזוז כשופט עליון.
מזוז וחבריו להרכב, השופטים נעם סולברג ומרים נאור, קיבלו פה-אחד את העתירה שהגישה יבואנית הסיגריות האלקטרוניות, חברת אי.סיג בע"מ, שעתרה לבג"ץ בבקשה לייבא ולשווק סיגריות אלקטרוניות בישראל.
העתירה הוגשה באמצעות עורכי הדחן אביגדור דורות, דייב זיתון ואליס אברמוביץ' ממשרד איתן מהולל שדות, לאחר שמשרד הבריאות דחה בחודש אפריל 2012 את בקשת אי.סיג לייבא ולשווק הסיגריות, משום שלצורך היבוא נדרש רישום הסיגריות כ"תכשיר רפואי".
מזוז, שהסתגל במהירות לכובעו החדש כשופט, קיבל את העתירה כאמור, ואף לא חסך בביקורת כלפי המדינה. "החלטת משרד הבריאות ניתנה בלא מקור סמכות, ועל כן היא בטלה מעיקרה", קבע.
קבלת העתירה מהווה תקדים ליבואני ומשווקי סיגריות אלקטרוניות, ואולי אף מהווה סנונית ראשונה בתחרות בשוק מול הסיגריות "הרגילות".
ייחודה של הסיגריה האלקטרונית הוא בכך שהיא נטולת טבק ועשן. למעשה הסיגריה היא מכשיר אידוי אלקטרוני, המעוצב בצורת צינור ארוך אשר נועד לספק תחושת עישון ולשמש כתחליף לסיגריה רגילה. הסיגריה מופעלת על-ידי סוללה חשמלית וסליל שיוצרים מעגל חשמלי, ובאמצעות לחיצה על הסיגריה או שאיפה ממנה מתבצע תהליך המדמה את תחושת העישון.
לאחר שבחודש אפריל 2012 פנתה אי.סיג למשרד הבריאות בבקשה לאשר יבוא ושיווק של סיגריות אלקטרוניות, ונדחתה פעמיים, הגישה החברה את העתירה לבג"ץ, כאמור בבקשה לשנות את רוע הגזירה.
טענתה העיקרית של אי.סיג הייתה שהחלטת משרד הבריאות ניתנה בחוסר סמכות ואינה מידתית. לטענת אי.סיג, "סמכות המשיבים לפקח על רעלים רפואיים, מכוח סעיף 48 לפקודת הרוקחים, מוגבלת לפיקוח על רעלים שמשמשים לצרכים רפואיים (סמי מרפא ותכשירים רפואיים) ואיננה חלה על מוצרים שאינם משמשים לצרכים רפואיים, כגון הסיגריות האלקטרוניות והמוצרים הנלווים להן, שהם מוצרי צריכה".
אי.סיג טענה כי הניקוטין שבסיגריות האלקטרוניות לא נועד כלל לשימוש רפואי, ועל כן אין בידי משרד הבריאות הסמכות לאסור או להגביל את יבוא ושיווק הסיגריות האלקטרוניות מכוח הפקודה.
עוד נטען כי "בשל הפגיעה הקשה הצפויה מהחלטת המשיבים בחופש העיסוק שלה, אין די בהסמכה משתמעת בפקודה, אלא יש הכרח שההסמכה תהיה מפורשת".
אי.סיג הדגישה כי נושא צריכת סיגריות רגילות, המכילות אף הן ניקוטין, מוסדר באמצעות דברי חקיקה נפרדים, ובראשם פקודת הטבק; וכי הפיקוח על שיווקן אינו מוסדר במסגרת פקודת הרוקחים. על כן, טענה אי.סיג, דין הסיגריות האלקטרוניות אינו שונה, והמדינה אינה יכולה לאסור את השיווק של מוצרי עישון באמצעות פקודת הרוקחים, שאינה נוגעת כלל לכלי עישון זה.
מנגד, משרד הבריאות טען כי יש בידו סמכות לפקח על סיגריות אלקטרוניות בהתאם לפקודת הרוקחים. לטענת המשרד, ניקוטין הוא בגדר "רעל רפואי", ועל כן יש למשרד הבריאות סמכות להגביל מוצרים העושים בו שימוש, גם שלא לצרכים רפואיים.
משרד הבריאות אף הדגיש בטיעוניו כי בכוונתו לעגן את האיסור של ייצור יבוא ושיווק סיגריות אלקטרוניות בחקיקה, וכי בטרם הוגשה העתירה הוא אף הפיץ תזכיר חוק בנושא.
בהחלטתו קבע מזוז כי "המסקנה העולה מכל המפורט היא כי החלטת המשיבים לאסור יבוא סיגריות אלקטרוניות ניתנה בלא מקור סמכות".
מזוז ציין כי רשות מינהלית יונקת את סמכותה מכוח החוק, ואינה יכולה להחליט לאסור על שיווק הסיגריות רק משום שהרשות סוברת כי מדובר ב"רעל רפואי". "בענייננו כאמור אין כלל הסמכה בחוק וכל שכן הסמכה מפורשת לאיסור שמבקשים המשיבים להטיל על יבוא סיגריות אלקטרוניות".
עוד קבע מזוז כי "פעולה של רשות מינהלית שנעשתה ללא סמכות היא נעדרת תוקף ועל כן בטלה מעיקרה. על כן אין מנוס אחר מהמסקנה בדבר בטלות של החלטת המשיבים".
בשולי הדברים ציין מזוז כי בעצם קבלת העתירה לייבא ולשווק הסיגריות האלקטרוניות, אין בכך כדי "להטיל דופי ברצונם ויוזמתם של המשיבים להגביל את היבוא והשיווק של הסיגריות האלקטרוניות, משיקולים של הגנה על בריאות הציבור".
העתירה התקבלה כאמור פה-אחד.