בנימין נתניהו ויוסי ורשבסקי / צילומים: תמר מצפי
כחצי שעה אחר חצות, ביום האחרון לשנת 2014 ולזיכיונו של ערוץ 10, הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין על המתווה שלו לפתרון המשבר.
וינשטיין המליץ לממשלה להניח חוק שיאפשר את המשך קיומו של ערוץ 10 לעוד חצי שנה, עד לאחר הבחירות, בתנאי רישיון. אם ימשיך הערוץ לדשדש ויתקשה לבקש רישיון עד אז - כשייבחרו כנסת וממשלה חדשות הן יכריעו באשר להמשך קיומו של הערוץ ובאיזה אופן.
ההחלטה שהתקבלה אתמול רעה. הדבר היחיד שטוב בה הוא העובדה שערוץ 10 ממשיך להתקיים. אבל ערוץ 10 לא ניצל באמת - כפי שלא ניצל ב-2012, ב-2010, ב-2009 או בכל הפעמים שבהן לא ניצל לפני כן.
הערוץ קיבל עוד חצי שנה של חסד בלבד, שפרט לעובדה שימשיך להתקיים לא תתרום לו דבר - בטח שלא יציבות או אופק. על-פי החוק שאמור להיות מונח בכנסת בימים הקרובים, אם ערוץ 10 ימצא משקיע בלוח הזמנים החדש שנוצר, הוא יוכל לדרוש רישיון באחת.
ואכן אתמול (ג'), שעות ספורות לפני ההודעה של וינשטיין, הודיע דירקטוריון קבוצת תיא תקשורת כי יש לו עניין בהשקעה בערוץ 10, ועל-פי גורמים גם לשלמה נחמה יש עדיין מוטיבציה מסוימת להשקעה.
אך האם הם יעזו להבטיח השקעה אם הם יודעים שהכול עשוי להסתיים עוד 6 חודשים בדיוק? אפילו משרדי הפרסום לא מוכנים עדיין להעמיד את הלוואתם לערוץ ששעון החול שלו התהפך, ומתחיל לנזול מחדש. במילים אחרות, נראה שניפגש כולנו שוב ביוני.
יש ייאוש רב באופן שבו התנהל התהליך הזה. הוא מעיד בעיקר על כישלון מבני לא רק של שוק התקשורת, אלא בכלל של מוסדות המדינה. המנטליות הזו של משיכת החבל עד רגע לפני שהוא נקרע מזיקה בעיקר לציבור הרחב שעצביו נמרטים, ובמקרה זה בעיקר לעובדי ערוץ 10.
כולם מבזבזים זמן כאסטרטגיה, זמן שבו היה אפשר לקבל החלטות מושכלות, חשובות ומועילות לציבור, כדי לשפר עמדות ולהתחמק מאחריות. בסוף תתקבל ההחלטה החפוזה והגרועה מכולן.
כאן הייתה שרשרת של מריחה שהתחילה בערוץ 10, שהבטיח הבטחות-שווא שהתקשה לעמוד בהם; המשיכה ברגולטור, שלא ידע באיזה יד ללכוד את תפוח האדמה הלוהט; ונגמר בראש הממשלה, השר הממונה על התקשורת במדינת עולם שלישי זו, והוא פשוט החליט שלא להחליט. ובסוף, ביד אחת ילינו על המשפטיזציה במדינה - וביד אחרת יגלגלו את ההחלטות הרות-הגורל אל פתחם של היועצים המשפטיים.
מדוע צריך את יהודה וינשטיין כדי ששר התקשורת, הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, יעשה את מה שנכון וצריך לעשות? בשפת העם קוראים לזה כסת"ח, ועל התהייה אם זה תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה לבצע את השירות הזה בעבור ראש הממשלה צריכים לענות פרשנים פוליטיים או משפטיים. זאת משום שלדחיפה שנתן אתמול היועמ"ש לטובת פתרון הבעיה אין דבר מלבד סיוע פוליטי לראש הממשלה שלא יכול היה להביא את עצמו - טקטית - להביע עמדה כלשהי, לכאן או לכאן, באשר לעתיד ערוץ 10 וחברת החדשות שלו. בטח שלא בימים אלה של בחירות. לא טוב לנתניהו לעסוק בזה, לא מול בוחריו, לא מול העיתונאים שמסקרים אותו לחיוב או שלילה, לא מול נאמניו וכנראה גם לא מול בני ביתו. אז וינשטיין התקין בידיו סולם גנבים, ונתניהו ירד מהעץ.
לרשותו של וינשטיין - וכמובן לרשותו של אבי ליכט המשנה לו והרוח החיה מאחורי הפעילות בנושא הזה - עמד קלף אחד מרכזי ומהותי: תקופת בחירות. המזל הגדול של ערוץ 10, אם כן, הוא שתקופת בחירות מתרחשת פה לעתים די תכופות. בתקופת בחירות לא סוגרים ערוץ תקשורת ויהי מה.
איך תתפקד מערכת החדשות של ערוץ 10 במהלך סיקור הבחירות, ביודעין שמיד אחריהן שוב יגיעו לפתח לשכת נתניהו? ובכן, אז לא תהיה זו תקופת "לפני בחירות" - אלא תקופת "שר חדש שרוצה להתחבב על התקשורת", וגם זה ישחק לטובתם.
ערוץ 10 קיבל מתנה אדירה. ללא תשלום חובותיו הוא ממשיך לשדר באותו אופן בדיוק, רק בתנאים של רישיון, כלומר בהקלות תוכן של כ-150 מיליון שקל. עוד מעט ידרשו גם זכייניות ערוץ 2 רשת וקשת הקלות דומות, ובל נתפלא אם הן יקבלו אותן. הדבר הנכון לעשות אחרי הבחירות יהיה לקדם שוב את חוק פיצול ערוץ 2 ולשחרר את השוק הזה לחופש רישיונות שיאפשר ריבוי דעות, ולא אתרוג של חברת חדשות קיימות.
ומילה אחרונה לעובדי ערוץ 10 ובעיקר לאנשי חדשות 10 - ובעיקר לכתב הכלכלי הבכיר מתן חודורוב, הוא יו"ר ועד העובדים: זכרו את שקרה לכם ב-31 בדצמבר 2014 בבואכם לסקר את המשק הישראלי.
זכרו שהייתה כאן חברה, אמנם פרטית אך בעלת ממדים ציבוריים מובהקים, שלא שילמה את חובותיה למדינה, שבעליה הטייקון לא עמד בדרישות החוק ממנו (למרות שהשקיע מאות מיליונים), חברה שקיבלה משאב ציבורי במתנה לעוד חצי שנה, ותקבל כנראה עוד אחר-כך.
זכרו את זה היטב בבואכם לסקר את התספורות, ואת הסדרי החוב, ואת חלוקת המשאבים, את יוקר המחיה ואת המפעלים הקטנים ההולכים ונסגרים, ואתם מזכים אותם באייטם קצר יותר מהתשדיר ששידרתם נגד ראש הממשלה.
כי בישראל צריכה להיות מידה אחת - גם לעיתונאים, וגם למי שאינם.
