פאינה קירשנבאום / צילום: ארז ביטון
"חוקרי המשטרה גילו 13 מיליון שקל בחשבון הבנק של אחד החשודים בפרשת ישראל ביתנו, השתדלן ישראל יהושע, המקורב ליו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן. כמו כן, התגלו 2 מיליון שקל בחשבונות הבנק של סגנית שר הפנים, פאינה קירשנבאום, ושל בעלה". הידיעה הזאת שודרה לראשונה ברשת ב' של קול ישראל. הישג עיתונאי? כך התייחסו לזה רוב אמצעי התקשורת.
במצבים כאלה הציבור מניח שאם קול ישראל שידר, ואם אמצעי התקשורת חזרו על כך, ואם כולם אומרים שזה הישג - כנראה שמדובר בידיעה חשובה. אבל אם קוראים אותה שוב מתבקשת תמיהה: אז מה? כלומר, חסרים בארץ אנשים שיש בחשבונותיהם סכומים כאלה שנצברו ביושר? 2 מיליון שקל בחשבון משפחת קירשנבאום זה משהו יוצא דופן אצל אנשים במעמדה? 15 מיליון בחשבונו של איש עסקים מלמדים בהכרח על משהו לא כשר?
פגיעה קלה בכנף
אבל ככה זה עובד באווירה של סנסציה. ראיתי לאחרונה כמה סרטי דוקו על אנשים שנשלחו לכלא בגלל תקשורת היסטרית. ברגע שהתפרסמו חשדות, עטו עיתונאים על החשוד, החלו לנבור ולפרסם "ממצאים", לא תמיד בדוקים, לעתים קרובות לא נכונים. ברגע שמתברר שהם טעו - הם מתייחסים לכך כמו פגיעה קלה בכנף, לא יותר.
בדיקה שטחית
מה שברור מהדיווחים הוא שהפרשה מאוד מורכבת ומסובכת בגלל היקף החשדות והמספר הגדול של החשודים. מצב כזה היה צריך לחייב דיווח רציני. כלומר, לא לפרסם כל בדל ידיעה כאילו, גם כזאת שעל פניה קשה לראות מה יש בה.
אני מבין שאין ברירה, חייבים לדווח כי הפרשה נמצאת במרכז תשומת-הלב הציבורית - אבל עובדה זו לא מצדיקה עריכת משפטי-שדה, המתאפיינים בבדיקה שטחית של הממצאים.
צריך להוקיע את אביגדור ליברמן על התלהמותו חסרת היסוד נגד הפרקליטות והיועץ המשפטי, במיוחד כאשר הוא וחבריו נתונים בעצמם להתלהמות שוצפת.
בכל פעם שזה קורה, אני עומד תמה: איפה הפרקליטות? בשביל מה יש חוק הקרוי סוב יודיצה, האוסר פרסומים העלולים להשפיע על בית המשפט הפלילי? למה לא אוכפים אותו? ולמה, אוי למה, הפרקליטות עצמה משתמשת לעתים בשיטה זו של פרסומים?
לחפש את דורנר
אנחנו דוהרים למצב שאנשים עלולים לא לזכות למשפט הוגן. אשאל גם זאת: איפה נשיאת מועצת העיתונות העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר? למה נעלמה ונאלמה? לא כדאי שתשמיע קולה?