מתוך "לה רודינה" / צילום: יוסי צבקר
האופרה הישראלית מעלה בימים אלה את האופרה "לה רונדינה" (La Rondine), "הסנונית", של פוצ'יני. זוהי הפקה מומלצת מאוד, גם מבחינת הביצוע המוזיקלי וגם בכל הקשור לצד הוויזואלי. בהתחשב בעובדה שעל הביצוע היו מופקדים מנצח ישראלי ושורה ארוכה של סולנים מקומיים, היה בהצלחה הזו גם משהו מחמם לב.
עלילת "לה רונדינה" פשוטה ואנושית מאוד. האופרה מספרת את סיפורה של מאגדה, "קורטיזנה" בפריז של ראשית המאה ה-20. המושג "קורטיזנה" התייחס אז למעין "נערת ליווי" יוקרתית ואמידה, אך בעלת מעמד חברתי בעייתי עקב עיסוקה. מאגדה נכנסת לקשר זוגי ארוך ומאושר עם רוג'רו, בן למשפחה טובה, שאינו יודע דבר על עברה. בסוף האופרה מאגדה מגלה לרוג'רו את האמת, אבל זו לא ממש מעניינת אותו: הוא עדיין רוצה להתחתן איתה. אלא שמאגדה רואה את הדברים בצורה יותר רחבה. היא חושבת על אימו של רוג'רו, שרוצה עבור בנה כלה תמימה וטהורה, ומחליטה לעזוב אותו למרות הכול.
עקב אילוצי לוח זמנים נאלצתי לצפות ב"לה רונדינה" במוצ"ש, יומיים לפני הצגת הבכורה למבקרים (שהייתה אמש). השינוי הניב דרמה קטנה של החלפת מנצח, שזכתה גם לסיקור תקשורתי. המנצח שהיה אמור לנצח במוצ"ש הוא פרדריק שאזלן, יהודי-צרפתי, שמנצח באופרה הישראלית בקביעות. שאזלן ביקש מהנהלת האופרה לומר כמה מילים ולנגן את ה"תקווה" לזכר הרוגי הפיגועים בצרפת לפני התחלת הביצוע, ונענה בסירוב. כתוצאה הוא החליט לבטל את השתתפותו באותו ערב, והוחלף על-ידי הישראלי איתן שמייסר.
האם הנהלת האופרה נהגה בחוכמה? לדעתי, כן ולא. מצד אחד, נגינת "התקווה" בהקשר כזה היא שנויה במחלוקת, ולא נכון לכפות אותה על הקהל. מצד שני, ברור שהיה צריך לתת לשאזלן, שהיה בוודאי נסער מאוד מהאירועים במולדתו, לומר את דברו. כך עשו גם בקונצרטים במקומות אחרים בעולם, שאינם דווקא קשורים לישראל וליהדות. מידתיות הוא שם הסיפור, וחבל ששני הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה מכובדת. בכל מקרה, מדובר בביטול חד-פעמי, ושאזלן ינצח על יתר המופעים שלהם התחייב.
ובחזרה למוזיקה. הביטול של שאזלן הביא לדוכן המנצחים את איתן שמייסר, המנצח השני של ההפקה. שמייסר הוביל את ההפקה ביד בטוחה וגמישה, והפיק צליל נהדר מהתזמורת, מהמקהלה ומהסולנים. הזמרים ששרו במוצ"ש היו זמרי "קאסט שני", ורובם היו מצוינים. אירה ברטמן (Bertman) הייתה מרגשת ממש בתפקיד מאגדה, בזכות קול יפהפה ויכולת מעולה לשנות צבעים ועוצמות קול. הצרפתי אבי קלמברג (Klemberg) גילם היטב את דמות ה"אנטי-גיבור" של רוג'רו. אלה וסילביצקי (Vasilevitsky) הייתה מושלמת בתפקיד המשרתת ליזט, עם קול נהדר והופעה בימתית מקסימה. גם שלל הזמרים בתפקידים המשניים, רובם ישראלים (אפרת אשכנזי, ולדימיר בראון ואחרים) היו מצוינים. יופי של ביצוע.
את ההערכה החיובית משלים הצד הוויזואלי: עיצוב הבמה היה נקי, מדויק ומתאים לתקופה, ותמך בעלילה בלי לנסות להשתלט על הפוקוס. מומלץ מאוד.
"לה רונדינה" ("הסנונית") באופרה הישראלית. מנצח: איתן שמייסר. מוצ"ש 10.1.