הפילהרמונית עם אלפרד הונק / צילום:עודד אנטמן
מה כבר אפשר לחדש עם ה"רקוויאם" של מוצרט, אחת היצירות המבוצעות ביותר ברפרטואר הקלאסי? ובכן, מסתבר שאפשר. האחראי לכך הוא המנצח האוסטרי הנהדר מנפרד הונק (Honeck), שכבר הופיע בעבר בהצלחה גדולה עם הפילהרמונית. הונק - שבחזותו החיצונית נראה כמו הכלאה של המנצח האגדי קרלוס קלייבר והפסנתרן הישראלי תומר לב, הוביל אמש קונצרט מלהיב, שהציג את הרקוויאם המפורסם במבט חדש ובביצוע מעולה.
הונק (58) הציג את הרקוויאם במסגרת של יצירה רחבה יותר שהוא עצמו ליקט, וכותרתה "רקוויאם - מוצרט ומוות במוזיקה ובמילים". במרכז היצירה עומד הרקוויאם עצמו, שמבוצע ללא שני הפרקים האחרונים ("קדוש" ו"שה האלוהים"). פרקים אלה לא שרדו בכתב ידו של המלחין, ולכן יש לגריעתם צידוק היסטורי. בין פרקי הרקוויאם מבוצעים קטעים נוספים: יצירות אחרות של מוצרט, מזמורים גרגוריאניים מוקלטים, ומגוון קטעים מוקראים. לצורך זה גויס השחקן אקי אבני, שמוקם בסמוך לסולנים והקריא את הקטעים בעזרת מיקרופון.
בעיניי, התוספות האלה רק גרעו. המזמורים הגריגוריאניים המוקלטים נשמעו לא שייכים ו"תקועים"; ההקראות של אבני קטעו את הרצף של המוזיקה; וחלק ניכר מהטקסטים היה קשה להבנה. הקושי נבע גם בגלל אופיים המורכב של קטעי הקריאה, וגם בגלל ההקראה המהירה והלא מספיק ברורה של אבני עצמו. הכוונה היא ללא ספק טובה, אבל התוצאה פחות.
מה שכן היה מעולה, לעומת זאת, היה הביצוע המוזיקלי. הפרשנות של הונק נבעה במובהק מתוך הטקסט, והוא האיר בצורה מרתקת מקומות בהם מסייעת המוזיקה של מוצרט להעברתו. בנוסף, בחירת הקטעים שלו הייתה נפלאה. כך, לדוגמה, הוא בחר לחזור על פרק ה"לקרימוזה" ("יום דמעה") גם בסוף היצירה, רק ששם הוא קטע אותו אחרי שמונה תיבות בלבד - בדיוק במקום בו מוצרט מת. אחרי הפסקה מרגשת של מספר שניות בוצע קטע יפהפה מיצירה אחרת של מוצרט, "הריעו לגוף האמיתי", שכולו שלווה והשלמה.
למעט המנצח, הגיבורה העיקרית של הערב הייתה מקהלת "גארי ברתיני". המקהלה הפיקה בדיוק את הסאונד שהמוזיקה הזו דורשת: צליל גמיש, עגול, רך ולא צעקני, עם איזון מצוין בין החטיבות והיענות מלאה לניואנסים שאותם ביקש המנצח להדגיש. לרגעים היה קשה להאמין שמדובר במקהלה ישראלית. הגמישות הזו ראויה הפעם לשבח מיוחד, כיוון שהונק בחר לבצע את היצירה בדיקציה גרמנית, ולא בזו האיטלקית המקובלת בדרך-כלל בארץ. בסוף היצירה, בשירת ה"Ave Verum", הפיקה המקהלה "פיאניסימו" יפהפה ומלא רוך, שייזכר כאחד משיאי הערב. פשוט ביצוע אדיר.
ביצירה משתתפים גם ארבעה סולנים אורחים, כולם מחו"ל. ביניהם בלטו לטובה הבאס והאלט (הנהדרים), ובלט לרעה הטנור (שהיה היסטרי ולא מדויק). כך או כך, תפקידם שולי למדי במהלך הערב.
בחלק הראשון של הקונצרט בוצעו הפתיחה "קוריאולן" של בטהובן וסימפוניה מספר 93 של היידן, שזכו לביצוע מבריק וסוחף של נגני הפילהרמונית. הנאה מיוחדת סיפקה הסימפוניה של היידן, יצירה מקסימה ומלאת הפתעות ושנינויות מוזיקליות.
לסיכום: הקונצרט אינו מושלם, אבל מציע חוויה מוזיקלית גדולה בזכות שילוב של מנצח, מקהלה ותזמורת ברמה גבוהה מאוד. מומלץ בחום. הקונצרט יבוצע שוב מחר (שישי), במוצ"ש וביום ראשון.
התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: מנפרד הונק. היכל התרבות תל-אביב. יעלה שוב ב-16, ב-17 וב-18 בינואר.