במהלך השנה שעברה העלה ערוץ 10 את התוכנית "אקסטרים מייקאובר" לפריים-טיים שלו. זה אמור היה להיות מגה-ריאליטי, גדול ומושקע, משדר הדגל שכולם ידברו עליו ובו צוות של אנשי מקצוע מגיע לביתה של משפחה, מחריב אותו עד היסוד ובונה תחתיו בית מגורים מפואר. בזכיינית ערוץ 2 רשת רצו לשמוט את הרגליים תחת הפורמט המסוכן שהמתחרים הביאו, ולכן הם השיבו בהקדם אל לוח השידורים את התוכנית "בא לשפץ לכם" בהובלתו של מושיק גלאמין.
התוכנית, בסגנון עדות הלייף סטייל, היא נעימה ואזוטרית אך פופולרית במידה מספקת, ומשובצת בשעות הערב המוקדמות, הנשיות בקהלן ונטולות המחויבות. נוכחותה על לוח השידורים במקביל להשקה המצופה של ערוץ 10, באה להקטין את המתחרה ולהבהיר שלא עומד לפנינו "הדבר הגדול הבא", אלא "עוד מאותו דבר נחמד שכבר ראינו".
גלאמין מילא את אותו התפקיד בדיוק בשיבוץ שהועידה לו משפחת נתניהו. הוא לא אמור היה להוכיח מראש עמדה מנוגדת לזו של דוח מבקר המדינה שמופץ היום, אלא להמעיט בערך הדוח כולו. להוכיח שכל כולו פרפראות הלקוחות מעולמות ה"יום בחיי" של הפרה-פריים הטלוויזיוני הרך ולא עניין למהדורות החדשות. הרי לוח השידורים מתמלא בימים אלה בכתבות "בנעלי בית" עם פוליטיקאים. הן כולן מבקשות "להציץ" לנבחרי העם "בסביבתם הטבעית", ולמעשה מביאות כמה מהרגעים המבוימים ביותר שנראו על המסך, ורק חלקן מפיקות ערך מוסף עיתונאי אמיתי. אך נתניהו לא פתחה את הדלת בפני דנה ויס ואפילו לא לקראת דרור גלוברמן. גם חביבה חנוך דאום לא בא בחשבון - היא בחרה בגלאמין, כי הקליבר המקצועי שלו הוא בדיוק בממדים שבהם היא רוצה את ההתייחסות למתרחש בטרקלינה המתפורר.
מושיק גלאמין לא עיתונאי וכנראה מעולם גם לא רצה להיות. אולם על-פי האכזבה ממנו, נדמה שנתלו בו ציפיות כמו היה אילנה דיין. מאז פרסום הסרטון בעמוד הפייסבוק שלו מושלכות לעברו ערימות של רפש על רבב אתי שדבק בו ועל כך שכביכול לא עמד במשימתו העיתונאית, כאילו אי-פעם נשלח לאחת כזו. גלאמין הוא מגיש טלוויזיה מהסוג הנדהם והמפרגן, שבואו נודה, ממלא את עיקר לוח השידורים שלנו ברוב שעות היממה. בהגיעו למשכן רה"מ הוא עמד בדרישות תפקידו. זאת בניגוד מוחלט לגדודי העיתונאים שלועגים ומזלזלים בו כבר יומיים.
הם סונטים בו בטוויטר, מסתלבטים על חנפנותו בפייסבוק, טועים בשמו במכוון בשידור, מבהירים בהתנשאות כי עד עתה לא שמעו על האיש הזה מעולם. גם לעיתונאים הרציניים והחשובים ביותר, ברור שבעצם התייחסותם לסרטון הם ממלאים את שאיפתו של ראש הממשלה שלא לדבר על אף נושא משמעותי אחר. אך ביהירותם, הם לא עומדים בפיתוי. הם חייבים לעסוק בזה עד אשר המסרים שהם מנסים להעביר על שרה נתניהו כבר 20 שנה יחלחלו לציבור וישפיעו עליו אלקטורלית. כי הרי ברור, זה לא מושיק שכל כך מעצבן אותם, זו שרה.
אחת הסכנות הגדולות ביותר שיכולות להיות לעיתונאי - בעיקר לפובליציסטים - היא האגו שלו. אתה מקשיב לאהדת הברנז'ה שסביבך, ומאמין שאתה חשוב בדיוק כמו האנשים שאתה מסקר, אם לא הרבה יותר. בימים של פייסבוק, ובעיקר של טוויטר, פוטנציאל הניפוח של האגו הולך וגדל. זה מדיום מיידי, אמוציונלי וקל להתמכר לפידבק המהיר שבו. אתה באמת מאמין לזה. מאז החלו הבחירות הללו, נדמה שטובי העיתונאים, מימין ובעיקר משמאל, איבדו את הפרופורציות - לא של מהות הדברים, אלא שלהם עצמם. הם משיאים עצות למפלגות ולמנהלי קמפיין, מודדים ומבקרים את כשירותם של מתמודדים, ודורשים רעל ולוחמנות במקומות שמתנהלים במתינות. וזה רק מה שנעשה על פני השטח, ולא מתחתיו.
צריך ביטחון עצמי כדי להיות עיתונאי טוב. צריך גם דעתנות ואומץ. לתקשורת יש תפקיד מכריע בבחירות האלה, יותר מתמיד, וגם אחריות גדולה יותר. אחריות זו באה לידי ביטוי ביכולת לבלום את הניסיונות של גורמים רבים להטות את השיח ממה שחשוב, ולסמא את עיני הציבור בסרטונים ולהטוטי קמפיין. לכתוש את מושיק גלאמין זה לא רק ליפול לידיהם של מי שטוענים למגמתיות התקשורת, זה בעיקר לא כוחות.